השפעה נשית על ילד של זוג אבות
אז הילד שלנו שהה בארץ (אנחנו חיים בארה"ב) למשך 4 שבועות בבית של אחותי בזמן שהוא הלך לקייטנה בארץ.
אחותי החזירה אותו אלינו לפני שבוע... והוא חזר שונה... ואני לא מרוצה מזה. היא עדיין שוהה אצלנו לחופשה.
הוא נסע לארץ ילד די עצמאי, מרוכז, עם בטחון עצמי, ללא פחדים ואישיות די מגובשת של ילד בוגר לגילו - הוא בן 8.
הוא חזר אלינו ילד רכרוכי, נדבק, שרוצה שילטפו אותו לפני השינה, מפוזר נפשית ("לא זוכר, לא בטוח, כדאי לי? לא כדאי לי? אני לא יודע מה לעשות?"), רגשני ודברים דומים.
ושלא תבינו אותי לא נכון: די ציפיתי שדבר דומה יקרה כי אחותי היא מאוד נשית, מתרפקת על ילדים, מתקשרת איתם, מדברת על רגשות... מאוד שונה ממני באופי ודי שונה באופי מהשותף שלי. אפילו אמא שלי ("סבתא") היא לא כזאת.
ואני יודע שהמצב עם הילד הוא די זמני כי היא עוזבת עוד שבוע והילד יסתגל בחזרה לסגנון והאווירה שלנו.
ואני גם מבין שאחותי לא ראתה את האחיין שלה יותר משנה ולכן מגיע לה והיא רצתה להתרפק עליו.
סה"כ אני לא רואה נזק תמידי, אלא תועלת (לא נחוצה) עבור הילד עם כל החוויות שלו בחודש האחרון עם אחותי.
לדעתי, אחותי היא מאוד טיפוסית להרבה נשים. אבל אני פשוט לא מבין איך אחותי לא מבינה שה"שיטות" האלו מפתחות הרגלים לא טובים, לא רק אצל הבן שלי, אלא אצל הבן שלה... אם כי הבת שלה (האחיינית שלי) נולדה עם אופי חזק ומרוכז שלא הושפע בכלל(!) מהגישה של אמא שלה. האחיין שלי הוא כמעט בן עשרים היום והוא "יצא מזה" עם אופי משלו ובטחון משל עצמו... אם כי זה לא קרה עבורו עד גיל 17...
בקיצור, להתמקד על מקרה אחד: היום בבוקר הילד לא רצה ללכת לסדנת קייץ שרשמתי אותו כי הוא "לא רוצה להיות לבד". אז אחותי הזדרזה להגיד ש"לפעמים צריכים להיות לבד אבל אם אתה מרגיש בודד אז אולי אני..." וכאן פקעה סבלנותי כלפיו וכלפיה ואמרתי לו שהוא בן 8 ולא תינוק שבוכה כשההורים שלו משאירים אותו "לבד" בגנון + מה פתאום עם "אני לא רוצה להיות לבד" כשהוא כבר שנים הולך ונשאר כל היום בבית הספר, כששנים לא שמעתי ממנו שהוא מפחד להיות לבד בבית ספר או קייטנה. ביקשתי שיסביר לי את זה... וקיבלתי סדרה של "אני לא יודע למה" עם דמעות בעיניים שהסתיימה עם "אני רוצה להיות איתה היום" ואמרתי בצורה מאוד תקיפה "לא! תנהג כמו שאתה צריך להתנהג ותתגבר על עצמך" + אחותי רוצה להיות לבד ולא איתך היום (שזה באמת נכון - יש לה סידורים ולכן הוא הולך השבוע לסדנא). ובזאת נגמר הסיפור.
בקיצור, אני חושב שלזוג אבות שמגדלים ילד, זה יכול להיות "שוק תרבותי" של ממש לילד ולהם אם הילד נשאר בטיפולם של נשים לתקופה ממושכת... אבל לא ציפיתי לכזה שוק והשפעה מיותרת על הילד. ולהפך: ילדים של לסביות או נשים חד-הוריות בהשגחה של גבר/גברים - גם פה אולי יהיה שוק תרבותי.
מה דעתכם?
רענן
אז הילד שלנו שהה בארץ (אנחנו חיים בארה"ב) למשך 4 שבועות בבית של אחותי בזמן שהוא הלך לקייטנה בארץ.
אחותי החזירה אותו אלינו לפני שבוע... והוא חזר שונה... ואני לא מרוצה מזה. היא עדיין שוהה אצלנו לחופשה.
הוא נסע לארץ ילד די עצמאי, מרוכז, עם בטחון עצמי, ללא פחדים ואישיות די מגובשת של ילד בוגר לגילו - הוא בן 8.
הוא חזר אלינו ילד רכרוכי, נדבק, שרוצה שילטפו אותו לפני השינה, מפוזר נפשית ("לא זוכר, לא בטוח, כדאי לי? לא כדאי לי? אני לא יודע מה לעשות?"), רגשני ודברים דומים.
ושלא תבינו אותי לא נכון: די ציפיתי שדבר דומה יקרה כי אחותי היא מאוד נשית, מתרפקת על ילדים, מתקשרת איתם, מדברת על רגשות... מאוד שונה ממני באופי ודי שונה באופי מהשותף שלי. אפילו אמא שלי ("סבתא") היא לא כזאת.
ואני יודע שהמצב עם הילד הוא די זמני כי היא עוזבת עוד שבוע והילד יסתגל בחזרה לסגנון והאווירה שלנו.
ואני גם מבין שאחותי לא ראתה את האחיין שלה יותר משנה ולכן מגיע לה והיא רצתה להתרפק עליו.
סה"כ אני לא רואה נזק תמידי, אלא תועלת (לא נחוצה) עבור הילד עם כל החוויות שלו בחודש האחרון עם אחותי.
לדעתי, אחותי היא מאוד טיפוסית להרבה נשים. אבל אני פשוט לא מבין איך אחותי לא מבינה שה"שיטות" האלו מפתחות הרגלים לא טובים, לא רק אצל הבן שלי, אלא אצל הבן שלה... אם כי הבת שלה (האחיינית שלי) נולדה עם אופי חזק ומרוכז שלא הושפע בכלל(!) מהגישה של אמא שלה. האחיין שלי הוא כמעט בן עשרים היום והוא "יצא מזה" עם אופי משלו ובטחון משל עצמו... אם כי זה לא קרה עבורו עד גיל 17...
בקיצור, להתמקד על מקרה אחד: היום בבוקר הילד לא רצה ללכת לסדנת קייץ שרשמתי אותו כי הוא "לא רוצה להיות לבד". אז אחותי הזדרזה להגיד ש"לפעמים צריכים להיות לבד אבל אם אתה מרגיש בודד אז אולי אני..." וכאן פקעה סבלנותי כלפיו וכלפיה ואמרתי לו שהוא בן 8 ולא תינוק שבוכה כשההורים שלו משאירים אותו "לבד" בגנון + מה פתאום עם "אני לא רוצה להיות לבד" כשהוא כבר שנים הולך ונשאר כל היום בבית הספר, כששנים לא שמעתי ממנו שהוא מפחד להיות לבד בבית ספר או קייטנה. ביקשתי שיסביר לי את זה... וקיבלתי סדרה של "אני לא יודע למה" עם דמעות בעיניים שהסתיימה עם "אני רוצה להיות איתה היום" ואמרתי בצורה מאוד תקיפה "לא! תנהג כמו שאתה צריך להתנהג ותתגבר על עצמך" + אחותי רוצה להיות לבד ולא איתך היום (שזה באמת נכון - יש לה סידורים ולכן הוא הולך השבוע לסדנא). ובזאת נגמר הסיפור.
בקיצור, אני חושב שלזוג אבות שמגדלים ילד, זה יכול להיות "שוק תרבותי" של ממש לילד ולהם אם הילד נשאר בטיפולם של נשים לתקופה ממושכת... אבל לא ציפיתי לכזה שוק והשפעה מיותרת על הילד. ולהפך: ילדים של לסביות או נשים חד-הוריות בהשגחה של גבר/גברים - גם פה אולי יהיה שוק תרבותי.
מה דעתכם?
רענן
