השפעה נשית על ילד של זוג אבות

דיוידל

New member
בשפה שלך

רענן,

אתה צריך למצוא את ה"שפה" ואת הסגנון משלך. ראשית, זה מתחיל במודעות עצמית של השלכות סגנון הדיבור שלנו עם הילדים שלנו. אין צורך להיות קיצוני הרי לא מדובר כאן בשחור / לבן. מדובר בלמצוא מה ואיך נוח לך להעביר את המסר שלך באופן שיאפשר ויעודד דיאלוג בריא ואמין בינך לבין בנך. אתה משריש כעת סגנון ופתיחות שילווה בהמשך חיי בנך.

כשאתה מציין שאין לו סיבה לא ללכת - זה לא מדויק. יש סיבה. אולי הוא אינו מודע אליה ו/או יכול לבטא במילים. יכול להיות שאתה לא מסכים איתה. אך בכל זאת יש סיבה ושווה לבדוק מה הסיבה. הוא מעביר אליך מסר במילים, בהתנהגות, במצב רוח, במשחק ובכל מיני אופנים.

אם אתה רוצה להבין את הסימפטיה / חוסר סימפטיה הזו ואתה מרגיש שזה משהו שחסר לך - זה לדיאלוג שלך עם עצמך או בטיפול. הילדים שלנו הם המראה הכי בוטה וישירה שלנו. אנחנו למדים המון על עצמנו דרך ההורות שלנו.

לא בטוח שיש צורך להשוות את ההורות שלכם עם אחרים. כל אחד מגיע להורות עם המטען שלו. כל אחד שונה. וזה מה שנפלא - אף אחד לא דומה לשני. התקווה היא לצאת למסע ולמצוא את אופן ההורות המתאימה לערכנו וליכולתנו בשאיפה לגדול ולהתפתח על מנת לתת לילדינו כלים לנהל חיים בריאים ופוריים.

דיויד
 

כאן הם

New member
סמוך עלי: אין לו שום סיבה לא ללכת

סמוך עלי ב-100% בנושא: אין לו שום סיבה לא ללכת לקייטנה.

הוא אמר בעצמו "אני לא יודע".

אפילו אתה לא תמצא סיבה, בעצמך או איתו למה ילד בן 8 "לא רוצה להיות לבד" פתאום בקייטנה חדשה.


זה הכל היה עניין של פחד לא מוסבר ו/או אימפולסיביות... בגלל ההתרפקות של אחותי עליו עם השיטות שלה של "העצמה רגשית", התחברות ויותר מידי "פסיכולוגיה".


ובפחדים לא מוסברים, אימפולסיביות, קפריזיות, ומצבי רוח יש לטפל... זה מאוד לא טוב לילד ולהורים... והשיטה אחת: להתעלם מהם לחלוטין. אחרת הבעיה רק מתגברת, לא נפתרת, גורמת לסבל ממושך לשני הצדדים.


אז אשמח לשמוע ממך איך את ניגש למיקרה ברור של אימפולסביות ופחד לא מוסבר, בלי להכנס לדיון מיותר ש"יש סיבה" לזה.

... כי אם יש סיבה, אז ללא ספק, הוא לא צריך ללכת לקייטנה.


רענן
 

bengb

Member
זה לא עניין של גברים/ נשים אבות/אמהות

אני בעצמי אבא גאה, בקונסטלציה משפחתית של שני אבות ללא אמא (פונדקאות),
ואני חייב להגיב לאופן בו אתה מתאר את העניין כנובע מהבדלי הגידה בין גברים לנשים, בין אבות לאמהות.

מעבר לזה שאני ממש מתקשה לעכל את גישתך (חלקים ממנה בהחלט מדברים אלי ומאפיינים גם אותי, אבל זה הכל עניין של מינונים: גבולות אכן חשובים, חשוב לעיתים לשדר לילד - אני סומך עליך , אתה מסוגל, כדי להעצים אותו ולעזור לגדול, וכו') בקיצוניותה,
אני מוחה שהכללת אותי ואת כל יתר הגברים במחנה אחד איתך ועם גישתך- זה פשוט לא נכון!
מדובר פה על עניינים פרסונליים בינך ובין אחותך...
הרשה לי להניח, שלטובת ילדיך, לא היה מזיק אם גם אתה וגם אחותך הייתם מתקרבים יותר לאמצע.
ילדים זקוקים גם לגבולות, לסמכות, לדרבון,
אך גם לחום, חמלה, התבוננות רגשית והבנה (תחומים, בהם אני מתרשם שיש לך עוד לאן לצמוח...).


כל טוב,
בן
 

כאן הם

New member
אני לא מכליל

לא ניסיתי להכליל ללא יוצא מהכלל. אמרתי שרוב מוחלט (היינו לא כולן) של הנשים יש להן גישה שהיא מאוד שונה מרוב הגברים... ולדעתי האישית ההבדלים קצת(!) יותר מטושטשים בקרב גייז ולסביות.

יש הבדל עצום בין אחותי לביני... תמיד היה הבדל, בהרבה תחומים, מאז הילדות.


מה שאני טוען שלשים ילד שרגיל לגישה אחת בבית עם גישה אחרת לגמרי זה יגרום לבעיות... זה גם הגיוני... ואני פשוט לא חשבתי על זה מראש.


... הבעיות עדיין ממשיכות: הילד עדיין עם פחדים שמעולם לא היו לו והוא עדיין מפוזר נפשית... אם כי דברים משתפרים די במהירות ואני מקווה ודי בטוח שהוא יצא מזה...

... וזה הפעם האחרונה, בתור ילד צעיר, שהוא נשאר אצל אחותי בבית לתקופה ממושכת. אני מצטער, אבל עם כל הכוונות שלה, שהן רק טובות, לדעתי היא עשתה נזק מסוים לילד.


רענן
 
למעלה