פולי התוכי
New member
קראי שוב את התגובה שלו.
(אפתח בגילוי נאות, שמאז המעבר שלנו, אני משמש על תקן אבא במשרה מלאה. יצא שגם יש באיזור עוד כמה אבות במשרה מלאה, וכמובן גם כמה אמהות ואיכשהו כבר יש סוג של חיי חברה וחברים לקטנטן. אבל אני בהחלט יכול לראות איך זה יכול היה להתפתח אחרת. בהמשך התכנון הוא להעביר את הילד לשלושה ימים במשפחתון בלבד, כי כל עוד אנחנו יכולים להרשות לעצמנו אני מעוניין לתת לו סביבת משפחה לעוד יומיים בשבוע עבודה ולארבעה ימים בשבוע סה״כ)
בעולם מושלם, הרבה דברים יכולים להיות אחרת. אבל בוסטון כתב על *השינוי*, ז״א - אם בישראל האישה מגדלת את הילדים, אז אין בעיה. אם האישה בנתה את הזהות שלה ואת מוקדי השייכות סביב הקריירה, אז זה כבר משהו אחר.
לא מכיר את הזוג הזה, ולא יודע מה הגישה שלהם כלפי גידול ילדים.
אבל יצא לי לפגוש בישראל הורים זועמים (אמהות ואבות), כי ״הגננת החצופה לוקחת *להם* את יום שישי לטובת איזו מסיבה בגן, וזה הזמן שלהם לקצת שקט מהילדים״. אם תשימי הורה כזה בארה״ב, בסביבה זרה, עם הילד 24/7, האם יהיה פתאום שינוי חיובי או תסכול גדול?
לכל הפחות, כדאי לחשוב על זה לעומק.
״ניגון המרגל שהתרגל״. מתרגלים לכל מצב, ומשכנעים את עצמנו שהוא הנכון וההגיוני.
אני יודע שגם ההורים שמתלוננים על ימי שישי בגן, עושים את זה מתסכול ומהלחץ בעבודה וכו׳. אבל אני לא יודע כמה יהיה קל לחזור אחורה, ביחס לילדים, כשהעבודה יוצאת מהמשוואה. (לדוגמא - כשיש חג ארוך בישראל, סופ״ש מחובר לחג ואז כולם בחופש לאיזה חמישה ימים. ואחרי יומיים ההורים רוצים קצת שקט.)
בנימה עגומה עוד יותר (אמרתי כמה פעמים להורים שמפרסמים בפייסבוק כמה הם שונאים שלוקחים להם את יום שישי, שבבוא היום הילדים יחפשו מה ההורים כתבו עליהם, ויזדעזעו.)
The cats in the cradle and the silver spoon
you know I'm gonna be like you Dad
(אפתח בגילוי נאות, שמאז המעבר שלנו, אני משמש על תקן אבא במשרה מלאה. יצא שגם יש באיזור עוד כמה אבות במשרה מלאה, וכמובן גם כמה אמהות ואיכשהו כבר יש סוג של חיי חברה וחברים לקטנטן. אבל אני בהחלט יכול לראות איך זה יכול היה להתפתח אחרת. בהמשך התכנון הוא להעביר את הילד לשלושה ימים במשפחתון בלבד, כי כל עוד אנחנו יכולים להרשות לעצמנו אני מעוניין לתת לו סביבת משפחה לעוד יומיים בשבוע עבודה ולארבעה ימים בשבוע סה״כ)
בעולם מושלם, הרבה דברים יכולים להיות אחרת. אבל בוסטון כתב על *השינוי*, ז״א - אם בישראל האישה מגדלת את הילדים, אז אין בעיה. אם האישה בנתה את הזהות שלה ואת מוקדי השייכות סביב הקריירה, אז זה כבר משהו אחר.
לא מכיר את הזוג הזה, ולא יודע מה הגישה שלהם כלפי גידול ילדים.
אבל יצא לי לפגוש בישראל הורים זועמים (אמהות ואבות), כי ״הגננת החצופה לוקחת *להם* את יום שישי לטובת איזו מסיבה בגן, וזה הזמן שלהם לקצת שקט מהילדים״. אם תשימי הורה כזה בארה״ב, בסביבה זרה, עם הילד 24/7, האם יהיה פתאום שינוי חיובי או תסכול גדול?
לכל הפחות, כדאי לחשוב על זה לעומק.
״ניגון המרגל שהתרגל״. מתרגלים לכל מצב, ומשכנעים את עצמנו שהוא הנכון וההגיוני.
אני יודע שגם ההורים שמתלוננים על ימי שישי בגן, עושים את זה מתסכול ומהלחץ בעבודה וכו׳. אבל אני לא יודע כמה יהיה קל לחזור אחורה, ביחס לילדים, כשהעבודה יוצאת מהמשוואה. (לדוגמא - כשיש חג ארוך בישראל, סופ״ש מחובר לחג ואז כולם בחופש לאיזה חמישה ימים. ואחרי יומיים ההורים רוצים קצת שקט.)
בנימה עגומה עוד יותר (אמרתי כמה פעמים להורים שמפרסמים בפייסבוק כמה הם שונאים שלוקחים להם את יום שישי, שבבוא היום הילדים יחפשו מה ההורים כתבו עליהם, ויזדעזעו.)
The cats in the cradle and the silver spoon
you know I'm gonna be like you Dad
