רע לי אז אני בוגד...
כבר כתבתי לך שבגדתי בבעלי הראשון . רק שנים לאחר פרידתנו ואחרי נישואיי השניים , הצלחתי להרגיש כמה זה פוגע. עד אז הכל הסתכם במילים, במחשבות , בהשגות. לא באמת הייתי מסוגלת להרגיש אותו. בבעלי כיום ,שהוא אהבת חיי הגדולה , אני לא מעלה בדעתי לבגוד בו . לא כי אין גברים יפים /חכמים /מושכים או כי חיי רצופים בשושנים ותמיד על מי מנוחות (אנחנו חיים בלחצים גדולים מגדלים 6 ילדים , עייפים עצבניים תמיד ,הוא מרגיז אותי מאד, הרבה פעמים), ויש תקופות שלמות שאני חושבת שזהו - לא כדאי לי להתאמץ כל ך - כי למרות אהבתנו לעתים הוא מרגיז ואני נפגעת וכו' נו, חיים. הבגידה . האפשרות לבגידה , לא קשורה למצב חיצוני . אלא פנימי שלנו עם עצמנו. אני רק יכולה לדמיין , על קצה המזלג, כי זה יכאב לי מידי - כמה יכאב לו אם אבגוד בו. כמה זה יהיהפצע מדמם כל ימי חיינו - כדי להוציא לי את החשק להיות עם גבר אחר. האהבה שלי אליו מגינה עלי . אז אני חושבת , ממש לא בטוחה ,שאם אנו חשים את הזולת - ניקח אותו בחשבון ולא נפגע בו . ככל האפשר. ללא מכות אנושות , לפחות. צריך לחפור פנימה ולבדוק .