התוכנית של צופית גרנט

[מבשלת בבטן]

../images/Emo45.gif

 

[מבשלת בבטן]

היום הייתי בשידור חי...

בשעה טובה ובמזל טוב גיסתי ילדה היום בבי"ח תל השומר! לצערי, תרחיש הלידה הזכיר את הלידה שראו בתוכנית של אתמול (אני ראיתי רק מהאמצע). גיסתי הגיעה לבי"ח עם ירידת מים ואז הדרך הייתה די סלולה לפיטוצין

אפידורל

עוד קצת פיטוצין

ועוד קצת אפידורל... למרבה המזל הייתה התקדמות מאוד מהירה מפתיחה של 4 לפתיחה של 9 (ממש תוך 3 שעות) אבל בפתיחה של 9 היא נתקעה כ- 6.5 שעות. כמובן שבגלל האפידורל היא הייתה מרותקת למיטה ולא כ"כ נעזרה בתנועתיות. בסופו של דבר, הראש של התינוקת לא היה מבוסס טוב באגן ונעזרו בוואקום בכדי ליילד אותה. ברור לי שהלידה הזו הייתה יכולה להראות לגמרי אחרת, אפילו אם היא רק היתה נעזרת קצת בתנועתיות (למרות שהייתה מרותקת למיטה) זה היה עוזר. יש לציין שגיסתי לא באה ללידה בגישה יותר מידי טבעית, היה לה די ברור שהיא תבקש אפידורל, וכמה שיותר מהר, וגם לא השקיעה מאמץ גדול מידי בלימוד דרכים לקידום הלידה. אבל מה אני אגיד לכן? העיקר שכולם בריאים! שיהיה להם במזל טוב, עושה רושם שהילדה מקסימה- לא ראיתי אותה כי בתינוקיה לא הרשו!

הם מעדיפים לחמם אותה ערומה מתחת לתנור מאשר לעטוף אותה בשמיכות על אמא שלה... אין חדש תחת השמש, אני מקווה שגיסתי אחי והתינוקת יתאוששו במהרה

ושההנקה תזרום בהצלחה.

 

[mise]

מיזל טוב!!

 

[סטיוויה]

מזל טוב לגיסתך

 

[מבשלת בבטן]

תודה...

לצערי היא עדין לא כ"כ ראתה את התינוקת שלה כי היא לא מרגישה רגל אחת בעקבות האפידורל (אז היא לא יכולה לרדת מהמיטה במחלקה). בינתיים אחי נשאר עם התינוקת כל הזמן ומתכנן לעשות זאת כל הלילה.

 

[תבשיל קדרה]

../images/Emo10.gif ומובן שאף אחד לא יכול להביא

את התינוקת אליה.

 

[כרמית מ.]

אין אישור ../images/Emo3.gif

 

[mise]

כשאחותי ילדה את הבת השניה שלה

זה היה בשערי צדק (נדמה לי..) בירושלים. אז הלכנו לבקר אותה והיא לקחה את הקטנה איתה וישבנו במסדרון. האחות באה בזעם ואמרה: "את לא יכולה להחזיק אותה ולהסתובב. את תחליקי!" אחותי השיבה: ומי את חושבת מחזיק אותה בבית? מעניין שאותה אפיזודה בדיוק היתה לשכנה שלי שילדה בבילינסון. כנראה אחת מהנחיות הביטוח הן לא לתת לאמהות להסתובב עם הילדים למקרה של החלקה. כמו שחלק מהביטוחים למלצרים במסעדות, למשל, לא מתירים נעילת סנדלים, אלא רק נעליים סגורות.

 

[עינבלית]

כשעזבתי את בי"ח כרמל עם התינוק

החזקתי בתנוחת ערסול במנשא 6 מטרים. מאחר וממילא הייתי "היולדת המורדת" לא אמרו לי כלום. הסתכלו, חשבו קצת ושתקו. ומה יגידו? הרי אני ממילא מבריזה הביתה עם הפקלאות עלי. אפילו לא הבאנו את הסלקל (כי הוא מחובר באוטו). קיבלתי אגב לפני שבוע סוף סוף את מכתב השחרור. "היולדת סירבה לקבל פיטוצין" "היולדת סירבה למוניטור רציף בשכיבה" "היולדת סירבה להקשיב לעצת הרופאים" ולסיכום- נראה לי שעשיתי לידת בית בבית חולים כרמל

למורת רוחם של הרופאים

חחחחח ואיחול לעצמי- ללידה הבאה בבית!

 

[מבשלת בבטן]

גדולה!

מאחלת לך גם... אגב, אפשר לצאת מבי"ח בלי מכתב שיחרור? כלומר ברור שאפשר טכנית- פשוט הולכים וזהו, אבל האם עצם זה שיוצאים בלי מכתב משליך על משהו אחר?

 

[עינבלית]

עובדה- אפשר.

אחרי כמה ימים הם ממילא מנפיקים מכתב ושולחים לך- הם חייבים, בירוקרטית... אמי טענה שאם אלך בלי שחרור יאמרו עלי שאני אם מזניחה ויגיעו לקחת לי את התינוק. הפחדה רצינית אבל התאפסתי- ואם הייתי יולדת בבית? וחוצמיזה לתינוק דווקא קיבלנו מכתב שחרור והגישה של אמי אולי נכונה ללפני 20 שנה.

 

[mise]

אמא שלך..

עסוקה בלהפחיד אותך כל הזמן. גם בהריון, שניסתה לשכנע אותך לקבוע תור לקיסרי כי לא תצליחי לידת בית וגם בלידה עצמה.. טוב שאת מתאפסת.

 

[debby12]

גדולה ../images/Emo24.gif גם לי היה סיכום דומה

אם כי סלקטיבי למדי ולא מדויק - וכלל אגב גם לשון ספרותית מרגשת ("בני הזוג סירבו במשך שעות"....

- היישר לכתבה מגמתית ב- YNET) אגב לגבי ניתוק היילוד מהאם - אני נשבעת לכן שזו דרך יצירתית של המערכת לשבור את רוחה של היולדת שגם ככה נדנדת ההורמונים מעבירה אותה על דעתה. כמה יותר רחוק מהאם - ככה יותר שמח למערכת....

 

[mise]

צריך למסגר את המכתב הזה.

לידה הבאה בטח בבית. כמו גדולה.

 

[פלגיה]

זה מזכיר לי

הבת שלי עברה ניתוח בגיל שנתים, (לא היתה ברירה - נחתכו לה האצבעות

) ולא הסכימה לכל הצינורות שתקעו לה. אז בתיק הרפואי היה כתוב "הפציינטית סירבה לקבל חמצן"

 

[מבשלת בבטן]

התוכנית של צופית גרנט

 

[ש ר ו ן2]

ראיתי התוכנית

ראשית כל , זו פעם ראשונה שאני רואה איך זה ללדת עם אפידורל , לא חשבתי שככה שוכבים ולא מרגישים כלום, לא אהבתי את זה , זה עשה לי ממש הרגשה רעה ולמרות שאני מתכננת לידה טבעית-כמה שיותר- ובטוחה בעצמי שתהיה כזו - בבית יולדות, עלה לי פתאום חשש כבד מהתערבויות מיותרות ...

 

[ט ו ש ה]

ממש לא אהבתי, אבל ממש

קודם כל בגלל כל מה שכבר נאמר כאן - גם על החוויה האישית שצופית גרנט מתארת שם, וגם בגלל הלידה שהם בחרו לצלם - לכאורה לא היה שם שום דבר לא בסדר, ההורים אוהבים, הבעל תומך, הילדה בריאה ובחוץ, האמא לא נראית כאילו היא סובלת מטראומות - לידה "אחלה", לא? אז זהו, שלא. אני, בלי להיות בהריון ובלי ללדת, שכבתי על הספה בתנוחה דומה לזאת של היולדת, ופשוט לא הצלחתי להבין איך, איך, איך מישהו מצפה ממנה ללחוץ ככה, להפעיל מאמץ, ולא לחטוף את הטחורים של החיים בדרך - אבל היי, בשביל זה המציאו את האפידורל, לא?

חוץ מזה, המיילדות.... כל כך קרירות, כל כך לא מעודדות שום דבר פרט ל"על הגב", כל כך... לא יודעת, לא באמת שם... זה ממש לא מה שאני רוצה להיות, ממש לא. בקיצור, אכזבה גדולה, והרבה מסקנות לגבי איך אני מקווה לעשות את הדברים כשאגיע לשם - גם בצד היולד וגם בצד המיילד (אינשאללה...)

 

[מבשלת בבטן]

אני בטוחה שתהי מיילדת מדהימה!

כי את יודעת וראית איך זה באמת יכול להיות. אני מניחה שעבודת המיילדות בבי"ח יכולה להיות מאוד שוחקת וחלק מהמיילדות מאבדות קצת מהרגש והסבלנות שהתהליך דורש. מזלך שאת תיכנסי לתוך תקופה שבה אפילו בבתי חולים יש חדרי לידה טבעיים, ואפילו אם הם לא תמיד באמת כאלה, אני בטוחה שמיילדת טובה יכולה לתרום המון לכך שהם יהפכו להיות יותר קרובים לדבר האמיתי (בשביל מי שלא רוצה ללדת בבית). כן ירבו מיילדות עתידיות כמוך

 

[ט ו ש ה]

תודה....

אני יודעת שכשאני אהיה מיילדת "גדולה" (עם ניסיון וותק ושאר ירקות) אני אוכל לעשות יותר לפי רצוני ולפי השקפת העולם שלי, אני פשוט מנסה לדמיין את עצמי בעוד כמה שנים, בתור מיילדת צעירה שאין לה יותר מדי אמירה, מנסה להתמודד עם אלה שנשחקו... ושלא תביני לא נכון, אני חלילה לא מזלזלת בהן, ואני חושבת שזו עבודה מדהימה, ואין לי ספק שגם בבתי חולים אפשר למצוא מיילדות מעצימות וללדת לידות מצויינות - באמת. אבל הבעיה היא שזה לא הסטנדרט, וקשה לי נורא - אחרי שראיתי איך אפשר לעשות את זה באמת - לחשוב על השנים שאני אצטרך לבלות בתוך המערכת, להסכין עם הדרכים שלה וגם לשמור על הדרך שבה אני מאמינה (ומי אמר משהו על זה שאני רותמת את הכרכרה לפני הסוסים...

)