התחלה של סיפור - חלק 1
-1-
כל הלילה הוא יושב במיטה וצופה בסרטונים ברשת. סיני אחד מדגים את השבב החדש שלו ומפוצץ שורה של פחיות קולה ממרחק. בסוף הסרטון המצלמה מתרחקת ומגלה שהוא מרחף עשרה סנטימטרים באוויר. אלכס מזיע בתוך הפיג'מה. השעון הקטן בפינת המסך מראה שלוש, ומחר יש בית-ספר. אמא תהרוג אותו אם תדע ששוב הלך לישון בשעה כזאת.
אבל הוא לא הולך לישון. יש כל-כך הרבה דברים לעשות. הוא חיבר למחשב את השבב הישן של אבא וכעת מנסה לעקוף את החסימה שלו. מג'יקון מגבילה את השבבים שלהם כך שלא תוכל לנצל את האנרגיה המרבית של הקסתות, שלא תוכל לבצע את הקסמים הטובים באמת, אבל אם אלכס יצליח לפצח את החסימה שלהם אולי יוכל אפילו לרחף כמו הסיני בסרטון, אולי באמצע שיעור חשבון, כשכולם משתעממים, פשוט לעוף דרך החלון ולברוח... כל הילדים יקנאו. ובחופש הגדול הוא יעבוד בחברה של דוד שלו, בעבודות תכנות קטנות, לא אכפת לו לעבוד גם ביום וגם בלילה, ובסוף הקיץ יהיה לו מספיק כסף לקנות שתיים או שלוש קסתות, שיספיקו לו – לפי מה שאומרים ברשת – לחמישים קסמים קטנים, או לעשרים גדולים, ואם רק יצליח לעקוף את החסימה של מג'יקון יוכל לבצע קסמים גדולים ממש... ובחמש וחצי בבוקר, כשאור עדין מתחיל להזדחל פנימה מבעד לחלון, הוא סוף-סוף מוצא רמז בפורום נידח, והמילים ארוכות ומסובכות, והעיניים צורבות, וליבו הולם, הוא לא חושב שאיי פעם יצליח להירדם –
"אדוני?" המוכרת מביטה בו בעיניים בוהקות. נעימת פסנתר חרישית מתנגנת ברקע. "זה הדגם האחרון שלנו," היא מניחה על הדלפק קופסה ריבועית קטנטנה. "המחיר שלו קצת יותר גבוה משל הסוויפט, אבל הוא נותן לך חוויה אחרת לגמרי."
"לגמרי?" אלכס יכול לדקלם לה את המפרט הטכני של כל שבב בחנות.
"בוודאי. קודם כל מבחינה טכנולוגית, סיספל שדרגו את התוכנה עצמה, מה שמאפשר לך לבצע דברים שבשבבים אחרים פשוט לא ניתן לבצע. אם תרצה אני אשמח להראות לך כמה סרטוני הדגמה."
"יש אפשרות לנסות בעצמי?"
היא מחייכת אליו כמו אל ילד שביקש קינוח נוסף. "לצערי זה בלתי אפשרי. אבל הסרטונים מדגימים מאד יפה את היכולות של השבב. אני גם בטוחה שיעניין אותך לדעת שבדגם הזה סיספל שינו לגמרי את כל הממשק עם הקסתות, ולהחליף כאן קסת זאת פעולה פשוטה ביותר. את זה אני דווקא יכולה להדגים לך – " היא פושטת את זרועה השמאלית קדימה ומפשילה מעט את שרוול החליפה שלה. "נורא נורא פשוט. אצבע אחת כאן, אצבע אחת כאן, לחיצה, והקסת פשוט מחליקה החוצה. ולהכניס זה אותו דבר, מניחים כאן, ומזיזים אותה עד ששומעים את הצפצוף. הנה, שמעת את הצפצוף הקטן הזה? ולא צריך לאתחל שום דבר, ולא צריך לחכות, ואת כל המנגנון הזה אתה מקבל ביחד עם השבב, ואנחנו מצרפים עם זה גם קסת מתנה."
"ומה המחיר?"
"תראה, זה לא זול," לרגע קל שבקלים עיניה סורקות אותו, את מעיל העור המרופט, את הזיפים הארוכים, משקפי הראייה. הלקוחות הרגילים שמגיעים לכאן הם מן הסתם אנשים מסוג אחר לחלוטין, והחנות כולה מנסה להשרות אווירת יוקרה מוגזמת – רצפת השיש הזהובה, נברשת הבדולח, וילונות המשי התכולים שחושפים קו אופק מנצנץ של מגדלים. "המחיר כרגע הוא שלוש מאות תשעים אלף, ואת ההשתלה אפשר לבצע ממש כאן, ללא תוספת תשלום כמובן."
הוא מגרד את זיפיו. חשבון הבנק שלו מגרד את התחתית מלמטה.
"אני אקח אותו."
חיוכה קופא. צווארה נמתח קדימה. "סליחה, אדוני?"
"אני אקח את הלוטוס. שלוש מאות תשעים אמרנו?"
"אהה... כן. בחירה נהדרת, אתה מאד תהנה ממנו."
הוא מתחיל לחטט בכיס המעיל. אוזניו בוערות.
"אה, רק עוד עניין קטן לפני שאנחנו מבצעים את הרכישה, אדוני."
אנחה נפלטת מפיו. "מה?"
"אנחנו פשוט מחויבים על פי חוק לבדוק שאין עליך חסימה לפני שאנחנו מוכרים לך שבב או קסת. זה לא משהו אישי, חס וחלילה, רק הליך סטנדרטי. אם רק תוכל לזוז טיפה ימינה, ולהסתכל על הסורק..."
"אה, בטח, בטח – "
"ואת המשקפיים אם אפשר רק להוריד, אדוני – הופל'ה – "
המשקפיים נופלים מידיו, מחליקים לרוחב הדלפק הממורק ונופלים מעברו השני.
"לא קרה כלום, לא קרה כלום," המוכרת מתכופפת להרים אותם. אלכס מישיר מבט לסורק.
"הכל בסדר, שום דבר לא נשבר. זה מההתרגשות. " היא מגישה לו את המשקפיים בחיוך.
"את יודעת מה," אלכס פוסע צעד אחורה. "נראה לי שאני בכל זאת מעדיף לחשוב על זה עוד קצת. אני אתייעץ עם כמה אנשים אולי, כי אני פשוט עדיין לא..."
המוכרת מהנהנת. "בהחלט. אם תרצה אני אשמח להראות לך גם דגמים זולים יותר, למרות שאני בטוחה שלא תתחרט על הלוטוס."
הוא מחייך. "אני אגיע מחר, או שבוע הבא. עד פתוחים עד עשר, נכון?"
אלכס מפריח עוד כמה התנצלויות ויוצא מהחנות במהירות. ביציאה מהבניין הוא משליך את המשקפיים לפח.
-1-
כל הלילה הוא יושב במיטה וצופה בסרטונים ברשת. סיני אחד מדגים את השבב החדש שלו ומפוצץ שורה של פחיות קולה ממרחק. בסוף הסרטון המצלמה מתרחקת ומגלה שהוא מרחף עשרה סנטימטרים באוויר. אלכס מזיע בתוך הפיג'מה. השעון הקטן בפינת המסך מראה שלוש, ומחר יש בית-ספר. אמא תהרוג אותו אם תדע ששוב הלך לישון בשעה כזאת.
אבל הוא לא הולך לישון. יש כל-כך הרבה דברים לעשות. הוא חיבר למחשב את השבב הישן של אבא וכעת מנסה לעקוף את החסימה שלו. מג'יקון מגבילה את השבבים שלהם כך שלא תוכל לנצל את האנרגיה המרבית של הקסתות, שלא תוכל לבצע את הקסמים הטובים באמת, אבל אם אלכס יצליח לפצח את החסימה שלהם אולי יוכל אפילו לרחף כמו הסיני בסרטון, אולי באמצע שיעור חשבון, כשכולם משתעממים, פשוט לעוף דרך החלון ולברוח... כל הילדים יקנאו. ובחופש הגדול הוא יעבוד בחברה של דוד שלו, בעבודות תכנות קטנות, לא אכפת לו לעבוד גם ביום וגם בלילה, ובסוף הקיץ יהיה לו מספיק כסף לקנות שתיים או שלוש קסתות, שיספיקו לו – לפי מה שאומרים ברשת – לחמישים קסמים קטנים, או לעשרים גדולים, ואם רק יצליח לעקוף את החסימה של מג'יקון יוכל לבצע קסמים גדולים ממש... ובחמש וחצי בבוקר, כשאור עדין מתחיל להזדחל פנימה מבעד לחלון, הוא סוף-סוף מוצא רמז בפורום נידח, והמילים ארוכות ומסובכות, והעיניים צורבות, וליבו הולם, הוא לא חושב שאיי פעם יצליח להירדם –
"אדוני?" המוכרת מביטה בו בעיניים בוהקות. נעימת פסנתר חרישית מתנגנת ברקע. "זה הדגם האחרון שלנו," היא מניחה על הדלפק קופסה ריבועית קטנטנה. "המחיר שלו קצת יותר גבוה משל הסוויפט, אבל הוא נותן לך חוויה אחרת לגמרי."
"לגמרי?" אלכס יכול לדקלם לה את המפרט הטכני של כל שבב בחנות.
"בוודאי. קודם כל מבחינה טכנולוגית, סיספל שדרגו את התוכנה עצמה, מה שמאפשר לך לבצע דברים שבשבבים אחרים פשוט לא ניתן לבצע. אם תרצה אני אשמח להראות לך כמה סרטוני הדגמה."
"יש אפשרות לנסות בעצמי?"
היא מחייכת אליו כמו אל ילד שביקש קינוח נוסף. "לצערי זה בלתי אפשרי. אבל הסרטונים מדגימים מאד יפה את היכולות של השבב. אני גם בטוחה שיעניין אותך לדעת שבדגם הזה סיספל שינו לגמרי את כל הממשק עם הקסתות, ולהחליף כאן קסת זאת פעולה פשוטה ביותר. את זה אני דווקא יכולה להדגים לך – " היא פושטת את זרועה השמאלית קדימה ומפשילה מעט את שרוול החליפה שלה. "נורא נורא פשוט. אצבע אחת כאן, אצבע אחת כאן, לחיצה, והקסת פשוט מחליקה החוצה. ולהכניס זה אותו דבר, מניחים כאן, ומזיזים אותה עד ששומעים את הצפצוף. הנה, שמעת את הצפצוף הקטן הזה? ולא צריך לאתחל שום דבר, ולא צריך לחכות, ואת כל המנגנון הזה אתה מקבל ביחד עם השבב, ואנחנו מצרפים עם זה גם קסת מתנה."
"ומה המחיר?"
"תראה, זה לא זול," לרגע קל שבקלים עיניה סורקות אותו, את מעיל העור המרופט, את הזיפים הארוכים, משקפי הראייה. הלקוחות הרגילים שמגיעים לכאן הם מן הסתם אנשים מסוג אחר לחלוטין, והחנות כולה מנסה להשרות אווירת יוקרה מוגזמת – רצפת השיש הזהובה, נברשת הבדולח, וילונות המשי התכולים שחושפים קו אופק מנצנץ של מגדלים. "המחיר כרגע הוא שלוש מאות תשעים אלף, ואת ההשתלה אפשר לבצע ממש כאן, ללא תוספת תשלום כמובן."
הוא מגרד את זיפיו. חשבון הבנק שלו מגרד את התחתית מלמטה.
"אני אקח אותו."
חיוכה קופא. צווארה נמתח קדימה. "סליחה, אדוני?"
"אני אקח את הלוטוס. שלוש מאות תשעים אמרנו?"
"אהה... כן. בחירה נהדרת, אתה מאד תהנה ממנו."
הוא מתחיל לחטט בכיס המעיל. אוזניו בוערות.
"אה, רק עוד עניין קטן לפני שאנחנו מבצעים את הרכישה, אדוני."
אנחה נפלטת מפיו. "מה?"
"אנחנו פשוט מחויבים על פי חוק לבדוק שאין עליך חסימה לפני שאנחנו מוכרים לך שבב או קסת. זה לא משהו אישי, חס וחלילה, רק הליך סטנדרטי. אם רק תוכל לזוז טיפה ימינה, ולהסתכל על הסורק..."
"אה, בטח, בטח – "
"ואת המשקפיים אם אפשר רק להוריד, אדוני – הופל'ה – "
המשקפיים נופלים מידיו, מחליקים לרוחב הדלפק הממורק ונופלים מעברו השני.
"לא קרה כלום, לא קרה כלום," המוכרת מתכופפת להרים אותם. אלכס מישיר מבט לסורק.
"הכל בסדר, שום דבר לא נשבר. זה מההתרגשות. " היא מגישה לו את המשקפיים בחיוך.
"את יודעת מה," אלכס פוסע צעד אחורה. "נראה לי שאני בכל זאת מעדיף לחשוב על זה עוד קצת. אני אתייעץ עם כמה אנשים אולי, כי אני פשוט עדיין לא..."
המוכרת מהנהנת. "בהחלט. אם תרצה אני אשמח להראות לך גם דגמים זולים יותר, למרות שאני בטוחה שלא תתחרט על הלוטוס."
הוא מחייך. "אני אגיע מחר, או שבוע הבא. עד פתוחים עד עשר, נכון?"
אלכס מפריח עוד כמה התנצלויות ויוצא מהחנות במהירות. ביציאה מהבניין הוא משליך את המשקפיים לפח.
