התחלה של (עוד) סיפור

[וולדמורט לשלטון]

אהמ אהמ! אז למה אצלי בסיפור זה לא עובר כשהגיבורים שלי

אומרים שהם לא רוצים לצאת? ><

 

[חתול השיממון]

מתי אמרתי שזה לא עובר?

ואם אמרתי דבר כזה, את צריכה לקחת את פסלון ההוגו שלך (אני מדמיינת פסלון אוסקר בדמות הוגו מערוץ הילדים) ולחבוט לי איתו בראש

 

[וולדמורט לשלטון]

ישש! יש לי פסלון. ולא צריך לחבוט בראש.

הוא סתם יעלה אצלי אבק כמו שאר הדברים על המדף...

 

[בלגונה]

מי זה אלכס?

נראה לי שאני על תקן לא-מסכימה-עם-אף-אחד-לנצח.
לא מסכימה עם וולדי, ולא מסכימה עם החתול. טוב, אולי בכמה נקודות כן.
*קודם כל, מאוד אהבתי את הסיפור. לא היה לי שום בולבול לאורך הסיפור (ז"א- כן, שורת הפתיחה לא ברורה כשקוראים אותה בהתחלה, אבל מיד בהמשך הכל מתבהר ולא נשארת תחושה של "אין לי מושג מה קראתי עכשיו".) . הרעיון של "אקמיה לפתרון חידות"- שבה הכל מורכב מחידות, כולל כניסה לשירותים, פשוט הקסים אותי.
וולדי- איך זה בדיוק לא נראה לך כיף? זה נראה לי כמו בית ספר מושלם אני כבר רוצה לעבור לשם, מה את מדברת?
*לא היתה לי בעיה עם נאום הפתיחה של גריפא. קלישאתי או לא- לא יודעת, לי זה לא הזיז. מצד שני, אני לא חושבת שקלישאות ממש מפריעות לי ...
*כפתורים- כינוי טוב. אולי החתול צודקת בקשר לזה שעדיף שככה הם יקראו לעצמם, ולא פשוט כי "זה הנהלים".
*הדמויות מעולות
* העלילה ממש מעניינת ומסקרנת
באופן כללי, כשקראתי את הסיפור, ממש גמעתי אותו. רציתי להמשיך לקרוא והתאכזבתי שהוא לא המשיך.
*העולם בנוי טוב, יש הרבה פרטים. רואים שאתה מכיר טוב את העולם שבנית, והוא מעורר סקרנות
*וולדי- מה הבעיה עם ארוות?

* אני הנחתי דווקא שמדובר בספר, לא בסיפור קצר. אני טועה? זה הרגיש לי כמו התחלה של עלילה שהולכת להסתבך ולהתפתל ולא להגמר (ככה אני לפחות מקווה)
* גם אני חשבתי שהם בני 12 בגלל ההערה (אולי 13 ). ובגלל זה כשפינטר מציע לגיבור לעשן, אני חושבת (אווו נוטי) הוא מציע לילדים לעשן...
סה"כ מאוד אהבתי, ותמשיך הלאה כי הסתקרנתי

 

[חתול השיממון]

אה, זה רק הגיבור של הסיפור הכי טוב של סנופקין ever

זאת אומרת, ההתחלה שלו, כי הוא לא מפרסם המשך

(אוי, אני חוששת שאני מתחילה לעצבן אותו. את סנופקין, אני מתכוונת. יש לי נטיה להיעשות אובססיבית לגבי סיפור מסוים ולהשניא אותו על כותביו. כמו עם ויימס ונראייצ'וק. תנסי אותה. תגידי לה, "נראייצ'וק". והיא תהיה כזה, "נראייצ'וק!

")

 

[ויימס]

נראייצ'וק!

את סתם אוהבת את הסיפור הזה כי:
1. יש רק את ההתחלה שלו, ואני הרבה יותר טובה בהתחלות מאשר בכל דבר אחר.
2. הוא טינאייג'ר בכיין.
3. ואז הגיע נראייצ'וק הסייבורג והלך לבכות קצת בפינה.

 

[חתול השיממון]

אוו. 2 כאב

 

[ויימס]

זה בסדר, אני אוהבת אותם בכיינים.

 

[בלגונה]

עכשיו אני בכלל מרגישה צעירה-פעורה

גם את נארצ'וק אני לא מכירה

 

[snoofcin]

בלגונה

תודה רבה אני שמח שאהבת.
"באופן כללי, כשקראתי את הסיפור, ממש גמעתי אותו. רציתי להמשיך לקרוא והתאכזבתי שהוא לא המשיך." - זאת תגובה חשובה מבחינתי (אפילו שאין בה ביקורת), כי זה אומר שאולי הצלחתי לפחות במשהו אחד שניסיתי לעשות בפתיחה הזאת. (אני משקיע יחסית הרבה מאמץ בהרכבת המשפטים, הפסקאות והרעיונות ככה שהסיפור יהיה הכי זורם שאפשר).

"אני הנחתי דווקא שמדובר בספר, לא בסיפור קצר. אני טועה? זה הרגיש לי כמו התחלה של עלילה שהולכת להסתבך ולהתפתל ולא להגמר (ככה אני לפחות מקווה)" - זה אמור להיות סיפור (לא ספר), אבל לא ממש קצר. נראה לי שאם זה היה אמור להיות ספר, הייתי כותב את הפתיחה קצת יותר איטית.

ולגבי המשפט המבלבל של פינטר - אני בהחלט צריך לשנות אותו.

 

[ויימס]

אה, כן, שכחתי להגיד

שזה היה נחמד מאוד שפינטר אומר לו שכדאי לו לעשן. XD

 

[ויימס]

ראיתי את הפרק שבו עזבת את מומין, ועכשיו אני כועסת!

בוא נדבר על חידות. מהפסקה הראשונה קיבלתי את הרושם שמהות הסיפור תהיה חידות ופתרונן. 'אדיר!', חשבתי. 'זה כמו puzzle video game- עולם שבו הדמויות מתקדמות בחיים על ידי פתרון פאזלים, רק שזה בצורת סיפור'! ואז תהיתי, "איך הוא הולך לעשות את זה? איך הוא הולך להעביר את החוויה של פתרון חידה בסיפור'?
ולכל המתחכמים, אני לא מדברת על מסתורין בלשי בסגנון 'מי עשה את זה ואיך?' אני מתכוונת לפאזל פיזי.
אז אני הולכת לדבר על כל המקומות בסיפור שבהם יש לנו שאלה ופתרון. אני חוששת שהם לא הביאו אותי לכדי סיפוק.
1. למה קוראים להם כפתורים?
כי האנשים לפניהם נהגו ללבוש חולצות כפתורים.
גריפא אומר על זה, "תלמד לקח, אל תיקח שום דבר כמובן מאליו" כאילו הוא כרגע העמיד אותנו בפני חידה סופר מחוכמת עם פתרון שהעיף את מוחנו להרצליה. אבל זה באמת היה מובן מאליו! הם באמת נקראים ככה כי אלו שלפניהם לבשו כפתורים!
2.
"מה גיליתי?"
"מה?"
"תגיד לי אתה."
הערה כזו כאילו אומרת לקורא, 'בוא תחשוב מה הוא גילה'.
"גילית רונה."
ואז מה שעולה לי לראש זה, 'אז מה? האם רונה זה דבר מיוחד או מעניין בעולם הזה? אלה היו סתם מילים על שלט בפעם הקודמת שדיברו עליהן, גם אם הן מילים מוצפנות. על סמך בכלל מה X מנחש שהוא גילה רונה, ולא כל פריט שרירותי אחר, נניח בננה?'

3.
רונת ה"אין ירח".
הוא אומר בעצמו שהרונה עבור ירח זהה לרונה עבור כוכב. גם בלילות בלי ירח יש כוכבים. זאת אומרת שזו חידה גרועה ומטעה.
בקיצור, הייתי שמחה לראות בנייה טובה יותר של מסתורין וחידות בסיפור: הנחה של הרקע- הצגה של הבעיה, הכרות עם הכלים שדרושים לפתרון, ואז תן לדמויות לפתור את זה בהדרגה.
הייתי מוותרת על כל הקטעים בסגנון הזה:
"ומה גיליתי?"
"מה?"
"תגיד לי אתה."
"לא יודע."
"ארטישוק!"
הם לא תורמים.

עכשיו לסיפור עצמו.
שירותים שצריך לפתור חידה כדי להשתמש בהם: כמה איום. אהבתי.
זה אכן נראה כמו סיפור בית ספר: ילדים עם כשרון מיוחד כלשהו, באים למקום שבו ילמדו אותם לפתח אותו, ידה ידה ידה+ טירונים מסונג'רים בכל מיני עבודות רס"ר בלה בלה בלה.
" אמרת שיהיו לנו חובות וזכויות, אבל לפי מה שאני מבינה אנחנו הולכים להיות עבדים שלכם כל השנה." זה דבר פוגעני להפליא להגיד (וזה הופך אותה למאוד מעניינת), ואני חשבתי "וואי, וואי, עכשיו בואו נראה מה גריפא יגיד על זה", והוא פשוט... ממשיך בשלו כאילו לא קרה כלום.
"לעזאזל, כל שנה אתם נראים לי יותר ויותר קטנים. בן כמה אתה, שתיים-עשרה?" ואתה יודע מה, אין לי מושג בני כמה הם עד כה, כי הם לא מציגים יותר מדי אופי. הם יכולים להיות בני 12 או בני 17 באותה המידה. חוץ מזה שכולם שם נורא אוהבים חידות ורוצים לפתור חידות, אין להם יותר מדי בשר.
" נודד... " הוא החווה עם המקטרת תנועה גלית ארוכה, שכנראה נועדה להמחיש את הנדודים. החלק האחרון מיותר. ברור שהיא נועדה להמחיש את הנדודים.
חוץ מזה הוא כמו גרסה מבוגרת ומעשנת של סנופקין. זה מוצא חן בעיניי.

 

[snoofcin]

תכלס מומין הוא דיי מעפן. כמה זמן אני יכול לבלות אתו?

מהפסקה הראשונה קיבלתי את הרושם שמהות הסיפור תהיה חידות ופתרונן - זה נכון! אני שמח שזה הרושם שנוצר.

"איך הוא הולך לעשות את זה? איך הוא הולך להעביר את החוויה של פתרון חידה בסיפור'?
ולכל המתחכמים, אני לא מדברת על מסתורין בלשי בסגנון 'מי עשה את זה ואיך?' אני מתכוונת לפאזל פיזי." - לא ממש ירדתי לסוף דעתך כאן. מה הכוונה בפאזל פיזי?

לגבי החידות ופתרונן, שלא הביאו אותך לידי סיפוק:
1. העניין עם הכפתורים - את צודקת. זו לא באמת חידה, וכבר הבנתי שזה טיפשי ושעליי למחוק את הדיאלוג הזה.
2. ואז מה שעולה לי לראש זה, 'אז מה? האם רונה זה דבר מיוחד או מעניין בעולם הזה? אלה היו סתם מילים על שלט בפעם הקודמת שדיברו עליהן, גם אם הן מילים מוצפנות. על סמך בכלל מה X מנחש שהוא גילה רונה, ולא כל פריט שרירותי אחר, נניח בננה?' - או שאני לא הבנתי אותך או שאת לא הבנת אותי. פינטר גילה שהמבנה של המערה היא בצורת רונה. הגיבור מנחש את זה על סמך זה שפינטר צייר לו את הרונה על הרצפה והצביע עליה, ולכן אין שום סיבה שהוא לא יבין שמדובר ברונה (הוא גם חכם וטוב בדברים האלה). אין פה משהו שרירותי.
פספסת את זה? (כי אולי זה היה כתוב בצורה לא ברורה) . או שלא הבנתי למה התכוונת?
3. הוא אומר בעצמו שהרונה עבור ירח זהה לרונה עבור כוכב. גם בלילות בלי ירח יש כוכבים. זאת אומרת שזו חידה גרועה ומטעה - החידה גרועה כי היא מטעה? האם חידות לא אמורות להטעות? אם הסימן של הרונה היה רק "ירח" החידה הייתה בסדר?

הייתי שמחה לראות בנייה טובה יותר של מסתורין וחידות בסיפור: הנחה של הרקע- הצגה של הבעיה, הכרות עם הכלים שדרושים לפתרון, ואז תן לדמויות לפתור את זה בהדרגה - ברור לך שזאת רק ההתחלה של הסיפור? ושהחידות האמיתיות והמסתורין עדיין לא הוצגו? הסיפור עם הרונה הוא לא באמת חידה, הוא לא באמת בעיה שהגיבור צריך לפתור.

בקשר להערות של הסיפור עצמו - קיבלתי.

תודה רבה!

 

[ויימס]

אבל מומין.

פאזל פיזי: מה שאתה פותר במשחקי פאזלים. טוב, זו הגדרה רקורסיבית. כמו קובייה הונגרית, או המקלות האלה שצריך להשחיל באופן מסויים כדי שהם יחזיקו מעמד ביחד.

2.
אני הבנתי שמבנה המערה הוא בצורה של רונה.
כן פספסתי את זה שהוא מצייר לו רונה על הרצפה! מיי באד, חייבת להפסיק עם כל הקפה הזה!
עכשיו הגיבור יוצא עוד יותר מובן מאליו ולא חכם ומוכשר. ציירו לו את התשובה על הרצפה, למען השם.
התכוונת שהגיבור יהיה חכם ומוכשר? כי אני לא הרגשתי שהוא עשה משהו יוצא דופן במהלך הסיפור שיצדיק את הרושם הזה.
3.
כן, חידה לא אמורה להטעות. אם אתה רוצה שאני אחוש סיפוק ועניין מהפתרון שלה.
זה כמו ההבדל בין משחקים שבהם אתה חושב, חושב, חושב עד שאתה מגיע לפתרון (כיף ומספק), לבין משחקים שבהם אתה סתם מנסה כל מיני דברים שונים עד שבמקרה משהו עובד (משעמם ומעצבן).
לא, החידה לא הייתה בסדר אם הסימן היה רק ירח. כי זה בסך הכל שלט בשפה אחרת. איפה החידה פה? איפה המיסתורין? איפה החוכמה?
"הסיפור עם הרונה הוא לא באמת חידה, הוא לא באמת בעיה שהגיבור צריך לפתור"
אז הוא לא צריך להיות שם. בזמן שהדיאלוג הזה מתרחש , לא קורה שום דבר אחר חוץ מהדיאלוג הזה. אפילו מע. היחסים בין פינטר לגיבור (ספציפית בקטע בו הם מדברים על החידה הזו) לא מוצגת באופן שמוסיף על מה שהיה עד כה.

"ברור לך שזאת רק ההתחלה של הסיפור?" (ויימס נשען לאחור בהבעה של אדם שרצה להפעיל אירוניה מילולית כבר המון זמן ואף אחד לא נתן לו סיבה מספיק טובה, עד עכשיו)
אה, זו ההתחלה של הסיפור? לא, זה לא ברור, חשבתי שזה הסוף של הסיפור. כי כתבת בהודעה שלך "זו ההתחלה של סיפור", וזה מה שאנשים נוהגים להגיד כשהם מעלים לא-התחלות של סיפור. אם זו ההתחלה של הסיפור, אתה כמובן יכול לעשות שם מה שאתה רוצה, ולמה אתה בכלל מעלה אותה לכאן? זה לא משנה מה אנחנו חושבים עליה- זו רק ההתחלה. אני למשל, כתבתי סיפור שמתחיל במילה "קשקוש" שחוזרת על עצמה אלף פעם. זה בסדר! זו רק ההתחלה! אחר כך הסיפור נהיה ממש מעניין ומגניב.
(מכבה את האיירונייזר) ססאאמק, שוב שרף לי את הטוסטים. רציתי אותם מעט מודעים לעצמם, לא דקונסטרקטיביים לחלוטין!

בכל אופן, השאלה המרכזית שצצה במוחי, כשהתחלתי לקרוא את הסיפור, ברגע שראיתי שהוא מבטיח להיות על חידות, היא "האם הוא יכול לעמוד בהבטחה הזו?" כפי שקורה לי עם כל סיפור שמבטיח להיות ממוקד ספציפית במשהו מסויים. ואז אני קוראת את ההתחלה, ואין שם אינדיקציה לכך שהוא יכול לתת לי את מה שהוא מבטיח. וזה... לא דבר טוב?

 

[snoofcin]

אוקיי

2. מסכים שצריך לחדד את האופי של הגיבור בפתיחה.
3. פה אני לא בטוח שאני מסכים איתך. את ציפית שהחידה תהיה יותר קשה ומגניבה. בעיני היא מספיק קשה ומגניבה (וגם פינטר מתאר את דרך הפיתרון מאד בקיצור, למרות שבפועל לקח לו הרבה מאד זמן לגלות את זה). וגם לא רציתי לסבך אותה יותר (שימי לב שגם דילגתי על החלק שבו פינטר מתאר איך הוא בכלל מצא את הכוכב), כי לא רציתי לחפור. כי העניין בסצנה הזאת הוא לא החידה, אלא:
- הצגת הדמות של פינטר.
- לתת דוגמה לעבודה של מחפשים.
- להציג את הכוכב ההוא.

הייתי שמח אם היית נותנת דוגמה לאיך להפוך את החידה הזאת ליותר חכמה ומסתורית בצורה שתשפר את הסצנה. (ברור שיש מלא דרכים לסבך את החידה. פינטר היה יכול לספר עוד שעות על הדרכים שהובילו אותו לכוכב. השאלה היא אם זה חשוב בכלל. בעיני, לא מספיק).

אם זו ההתחלה של הסיפור, אתה כמובן יכול לעשות שם מה שאתה רוצה, ולמה אתה בכלל מעלה אותה לכאן? זה לא משנה מה אנחנו חושבים עליה- זו רק ההתחלה. אני למשל, כתבתי סיפור שמתחיל במילה "קשקוש" שחוזרת על עצמה אלף פעם. זה בסדר! זו רק ההתחלה! אחר כך הסיפור נהיה ממש מעניין ומגניב - אוקיי, אז, אם אני קורא בין השורות, את אומרת שהסיפור כרגע לא מספיק מעניין ומגניב, אבל אם הייתה מוצגת בפתיחה שלו חידה ופתרון מספיק טובים הוא כן היה יכול ל היות מעניין ומגניב?

בכל אופן, השאלה המרכזית שצצה במוחי, כשהתחלתי לקרוא את הסיפור, ברגע שראיתי שהוא מבטיח להיות על חידות, היא "האם הוא יכול לעמוד בהבטחה הזו?" כפי שקורה לי עם כל סיפור שמבטיח להיות ממוקד ספציפית במשהו מסויים. ואז אני קוראת את ההתחלה, ואין שם אינדיקציה לכך שהוא יכול לתת לי את מה שהוא מבטיח. וזה... לא דבר טוב? - לא, זה לא דבר טוב. ושוב, אני מנסה להבין את שורש הבעיה - את אומרת שהסיפור מצהיר שיעסוק בחידות, אבל בעצם החידות שהוא עוסק בהן באלף ומשהו המילים הראשונות הן קלות מדי ולכן לא מעניינות?

תודה!

 

[ויימס]

"מספיק קשה ומגניבה"
בשבילי זה כמו שאני אספר לך שטיילתי ברומא, ואז היה שלט באיטלקית שאומר איפה אני נמצאית, פתחתי מילון איטלקית- עברית וגיליתי מה כתוב שם. זה לא מרשים.

"הייתי שמח אם היית נותנת דוגמה לאיך להפוך את החידה הזאת ליותר חכמה ומסתורית בצורה שתשפר את הסצנה."
הלוואי ויכולתי, אבל אני לא! אני לא יודעת לכתוב חידות, אני רק יכולה להסביר בדיעבד מה אהבתי ומה לא. אתה צריך לפנות לספרים שכן עושים את זה וללמוד מה הם עושים.

"העניין בסצנה הזאת הוא לא החידה, אלא:
- הצגת הדמות של פינטר.
- לתת דוגמה לעבודה של מחפשים.
- להציג את הכוכב ההוא."
מעולה, אז תעשה את זה. תקדיש בדיאלוג שלהם יותר דגש לדמות של פינטר, לעבודה של מחפשים ולכוכב עצמו, ופחות לקטע שהוא ראה שכתוב שם 'אין ירח' ואז הבין שהוא צריך לחכות ללילה בלי ירח.

"השאלה היא אם זה חשוב בכלל. בעיני, לא מספיק"
אז אם זה לא חשוב מספיק, אל תספר לנו על זה.

"אוקיי, אז, אם אני קורא בין השורות, את אומרת שהסיפור כרגע לא מספיק מעניין ומגניב, אבל אם הייתה מוצגת בפתיחה שלו חידה ופתרון מספיק טובים הוא כן היה יכול ל היות מעניין ומגניב?"
לא, אני אומרת שהעלית התחלה של סיפור במטרה לשמוע מה אנחנו חושבים עליה, וכששמעת אמרת, "אבל זו רק התחלה של סיפור", וזה דבר מעצבן לעשות.
יש הרבה דברים שיכולים להפוך סיפור למעניין, אבל אתה בחרת לכתוב סיפור על חידות, אז אני כקוראת אחפש בו חידות מוצלחות. סיפור על סקס? אני אחפש סקס. סיפור על ערפדים? אני אחפש ערפדים. מה שהבטחת בפסקה הראשונה, אתה צריך לקיים. אחרת, אל תבטיח.

"את אומרת שהסיפור מצהיר שיעסוק בחידות, אבל בעצם החידות שהוא עוסק בהן באלף ומשהו המילים הראשונות הן קלות מדי ולכן לא מעניינות? "
זה לא רק שהן קלות מדי, הן אפילו לא באמת חידות בעיניי, הן יותר כמו שאלות טיפשיות כאלה שמתחפשות לחידות. אתה יודע, כמו שההוביט חד לגולום בטעות "מה יש לי בכיס?" וגולום מתעצבן כי זו לא חידה בכלל?
הפסקה הראשונה מאוד מוצלחת בלהכין אותי לכך שהסיפור יסתובב סביב חידות. זה טוב, אבל זה גם רע, כי אני באמת ציפיתי לכך.

 

[snoofcin]

אבל אבל

המגניבות והקושי בחידה (לדעתי) לא נעוצים בפרשנות של הרונה. החלק הקשה (והמגניב!) הוא להבין שמהערה בנויה בצורת רונה. את לא חושבת?
ברור שברגע שהבנת שהמערה בנויה בצורת רונה פתרת את רוב החידה (ההמשך יהיה להכיר את הרונות, ולהפעיל הגיון יחסית פשוט). הדוגמה שנתת עם השלט ברומא פחות מתאימה פה, כי הקושי הוא בכלל להבין שזה שלט.

לגבי השיחה עם פינטר, אני אחשוב על מה שאמרת. אולי באמת שווה לקצץ את החלק עם הרונה.

"לא, אני אומרת שהעלית התחלה של סיפור במטרה לשמוע מה אנחנו חושבים עליה, וכששמעת אמרת, "אבל זו רק התחלה של סיפור", וזה דבר מעצבן לעשות.
יש הרבה דברים שיכולים להפוך סיפור למעניין, אבל אתה בחרת לכתוב סיפור על חידות, אז אני כקוראת אחפש בו חידות מוצלחות. סיפור על סקס? אני אחפש סקס. סיפור על ערפדים? אני אחפש ערפדים. מה שהבטחת בפסקה הראשונה, אתה צריך לקיים. אחרת, אל תבטיח. "
- ברור לי שכקוראת את תחפשי בסיפור חידות מוצלחות, וברור לי שזה מעצבן להשתמש בתירוץ של "אבל זו רק ההתחלה", ועדיין אני חושב שבהתחשב בעובדה שהעליתי פחות מעשירית סיפור אפשר לצאת מנקודת הנחה שהחידות האמתיות יגיעו בהמשך, ואפשר לתת ביקורת על כל שאר הדברים. תארי לך שהיית מעלה את העמוד הראשון של ספר בלשי והייתי אומר לך - אין פה בכלל בילוש.

אני פשוט מנסה להבין עד הסוף את הביקורת ולהפוך אותה למשהו מועיל. את בעצם אומרת - הבטחת שיהיו חידות בפסקה הראשונה. בינתיים קראתי 1500 מילים ולא ראיתי חידה שאהבתי. אני מבין אותך נכון? זאת הביקורת? ונניח שהיית אוהבת את החידה של פינטר, הביקורת הזאת הייתה לא רלוונטית? ונניח שהייתי מוריד את הסיפור של פינטר, היית מרגישה עוד יותר שחסרות חידות? עד איזה שלב בסיפור לדעתך אני יכול למשוך בלי להציג חידה שלמה עם הפיתרון שלה? והאם העובדה שמופיעות חידות קטנות (לדוגמה, עניין השירותים, הסיור הקטן של הגיבור באחוזה, העובדה שאסיירו קצת מסתורי וכו') נותנת לי הנחה, או שדווקא מעלה את הציפיה שחידה גדולה ופתרונה יופיעו כמה שיותר מהר? ואם הייתי ממשיך עוד קצת את הסיפור, ומעלה נניח עוד 500 מילים, שבהן הייתה חידה אדירה, זה היה בסדר?
אני באמת מנסה לשים את האצבע על הבעיה ועל הפיתרון (לא שאת צריכה למצוא לי את הפתרון, אבל אולי תוכלי להכווין אותי לשם).
בקיצור, מה את חושבת שאני צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה שהצבעת עליה?

תודה!

 

[ויימס]

אוקיי,

הרעיון של מערה בצורת אות הוא לא כזה חדש ומקורי בשבילי. התלהבתי ממנו בנרניה, אבל הייתי ביסודי אז, היה קיץ, זמנים אחרים. ואם כבר אני נזכרת בכס הכסף, אסלן נותן לג'יל כמה רמזים שהיא אמורה לשנן והם אמורים לעזור לה במהלך מסעה, ואז במהלך הספר אנחנו מגלים מה כל רמז אומר. בכל פעם הדמיות חושבות שהן פספסו רמז, אבל למעשה הן לא מפרשות אותו כהלכה, ובעצם הן לא פספסו. זה אולי קצת מעניין בשבילך לקרוא?
(עכשיו כשאני חושבת על זה, למה אסלן לא פשוט הסביר להם מה הם צריכים לעשות? איזה זבל)

"תארי לך שהיית מעלה את העמוד הראשון של ספר בלשי והייתי אומר לך - אין פה בכלל בילוש. "
זה היה דבר לגיטימי להגיד, במיוחד אם הייתי מתחילה בפסקה הראשונה ב, "וואי וואי כמה בילוש הולך להיות פה עכשיו!" אמרת שהם צריכים לפתור חידה בשביל כל דבר קטן, אפילו ללכת לשירותים.
אני בדר"כ אומרת שמשפט הפתיחה צריך להתחיל עם הדמות הראשית, שעושה משהו מעניין. אהבתי את הפסקה שלך למרות שהיא רק מציגה את העולם, כי היא מציגה עולם שנראה לי מעניין (=צריך לפתור בו חידות כל הזמן).

הסיפור הזה יכול להיות יותר טוב בעוד דרכים חוץ מלשפר את החידות (ואני ממש לא בטוחה שיש לי נוסחא לתת לך "X חידות כל Y זמן במידת אדירות Z."):
דמות ראשית שהיא יותר מעניינת, עם אופי מיוחד, וצורת חשיבה משלה. להראות אותו עושה דברים חכמים, במקום לדווח לנו שהוא חכם. קונפליקטים בין הדמויות (התחלת עם זה כשג'ילי אומרת 'אז אנחנו כמו עבדים, תכלס' אבל לא המשכת). שפינטר יגרום לגיבור לעבוד יותר קשה כדי להרוויח משהו.

מבחינה של איך לכתוב חידות מעניינות, יש שני סופרים שאני מכירה שעושים את זה טוב, והם רולינג ופראצ'ט (כן, חילול הקודש, הכנסתי את שניהם באותו משפט.

). ובשביל להסביר בהרחבה איך ולמה אני אוהבת את זה, אני חושבת שאני אצטרך לחשוב על זה עוד קצת.

 

[snoofcin]

סבבה

האמת שלא קראתי את כל נרניה, ולא נתקלתי במערה בצורת אות.

בכל אופן, אני מסכים שאפשר לשפר את הפתיחה בכמה דרכים. אני אחשוב על זה עוד קצת.

תודה!

 

[ויימס]

רעיון: כדי להתנתק משאר סיפורי 'בית הספר הקסום' למיניהם,

במיוחד אם אתה בכלל לא מעוניין שזה יהיה סיפור בית ספר בעצמו, כדאי לך להיפטר ממוסד 'האקדמיה'. למה הם לא יכולים להיות כל מיני עולים לרגל שבאו ללמוד מאוסיירי המיסתורי, אבל בהיותו אוסיירי המיסתורי, במקום להיות שם ולדבר איתם הוא משאיר להם חידות שהם צריכים לפתור כדי להרוויח את הזכות לדבר איתו?
האם אתה באמת צריך את גריפא שם בתור מנהל, או את דוץ' בתור רס"ר?

אני אומרת את זה בהנחה שאתה לא רוצה לספר סיפור בית ספר. אם אתה כן רוצה, זה סיפור אחר*.

*הסופרת סיפרה סיפור בית ספר, סיפור בית ספר סופר ע"י הסופרת. 0_0