התייעצות עבודה וימי מחלה

[ששת22]

התייעצות עבודה וימי מחלה

הבן שלי הקטן (בן שנה) היה חולה החורף הזה המון אבל המון
כל פעם שקוראים לנו מהגן אני הולכת כי אני עם האוטו וקרובה יותר
בימי מחלה אנחנו מתחלקים אני ובעלי אבל זה נופל יותר עליי בגלל שכל פעם יוצא שבאותו יום יש לו ישיבה דחופה וכאלה
אז יצא שנעדרתי הרבה בחודשים האחרונים. חודש אחד הוא חטף 2 דלקות ריאות תוך שבועיים והיה גם מאושפז אז נעדרתי באותו חודש 6 ימים

אבל בשאר החודשים נעדרתי בסביבות 3 ימים בחודש
כמובן שזה פוגע בעבודה שלי כי אני מספיקה פחות וכו' והשבוע שוב היינו חולים (אני ו 2 הילדים) וכשחזרתי אחרי 3 ימים, למרות שעדיין אני על הפנים, בלי להתעניין אפילו מה שלומי
הוא קרא לי לשיחה ודי נכנס בי על כמות ימי המחלה שאני לוקחת. הייתי כמובן בשוק ולא כל כך ידעתי איך להגיב.
מה אתם הייתם עושות ומה דעתכם?

 

[meedas]

דעתי הלא פופולרית

למה בעצם את מצפה? מבחינתך העבודה שלך חשובה פחות מזו של בעלך, שמקבל פטור מהחלק שלו בעומס כי אצלו כל ישיבה חשובה... אבל מבחינת הבוס שלך, דווקא לא.
אז או שתתחלקי עם בעלך בעומס, או שתמצאי צד שלישי שיטפל בילד כשהוא חולה, או שתקבלי בהבנה את הכעס של הבוס ותקחי בחשבון שאות מסכנת את מקום העבודה שלך.

אצלנו היה מקרה אפילו יותר קיצוני - מישהי חד הורית עם ילד שכ-ל הזמן היה חולה. הבחורה הגיעה לעבודה יומיים מכל שבוע, בערך. אז זו לא אשמתה שהילד חולה כל הזמן אבל גם יש גבול למה שהעסק יכול לספוג.
אחרי כמעט שנה כזו פיטרו אותה. סבלנים מאוד אצלנו... בכל מקום אחר, לדעתי, היא לא היתה מחזיקה חודש

 

[ששת22]

אין בעיה עם תשובות לא פופולריות אבל

את מאוד נחרצת, החלטת כבר שהעבודה שלי פחות חשובה בהודעה אחת שכתבתי.
התלבטתי אם להמשיך להגיב ולהסביר אבל אני מעדיפה שלא.

 

[Indie62]

מה שהיא אמרה להבנתי הוא

שאם כל פעם שצריך לבחור מי נשאר בבית, בוחרים בך, סימן ש*את* רואה בעבודה שלך משהו פחות חשוב לעומת העבודה של בעלך, וזו עלולה להיות בעיה בעיני הבוס.
יכול להיות שזה לא כך וזה יצא כך במקרה, אבל להבנתי לכך מידאס התכוונה.

 

[קליספרה]

או שיום עבודה שלה מכניס רבע

מיום העבודה של בעלה.

עבדה איתי בחורה שבעלה היה סמנכ"ל של חברת הייטק
כשהילדים היו חולים והיא לא מצאה סידור מתאים תמיד היא זאת שלקחה חופש מה שברור מאוד לא מצא חן בעיני הבוס והוא היה מתלונן על זה כל הזמן.
באחד הפעמים ששטח טענותיו היא אמרה לו:
"כשני ובעלי נפסיד את אותו הסכום על יום העדרות מעבודה, נתחלק בינינו - בינתיים כל עוד שאני כאן על משכורת רעב ואין סידור לילדים אני זאת שלוקחת חופש"
במקרה שלנו, היא גם לא פחדה יותר מידי שיפטרו אותה כי באמת ברמת השכר המבזה שהרווחנו לא היה מסובך מידי למצוא עבודה אחרת.

 

[AlicePJ]

כן אולי עכשיו היא מכניסה רבע, אבל צריך להסתכל

על התמונה הגדולה, ולא רק על מה שקורה בשבוע הקרוב או בחודש הקרוב או בשנה הקרובה. אם יפטרו אותה או ימנעו ממנה קידום וכו' בגלל זה, המשפחה כולה תפסיד לטווח הארוך, תפסיד פנסיה, משכורת עתידית, תהיה בבעיה אם בעלה יאבד את עבודתו. מעבר לזה, אני מניחה שהיא עובדת כי היא בין השאר אוהבת לעבוד, זה חשוב לה. למה שבעלה יתן לה לוותר ולפגוע במה שחשוב לה? איזה מין משפחה זאת, אם לבעלה לא חשוב האושר של אישתו?

 

[קליספרה]

שוב תלוי באיזה עבודה את עובדת

איזה אופק קידום יש לך שם, כמה יום העבודה שלך שווה וכמובן איך אתם כמשפחה מחליטים לבנות את עצמכם.
אני ממש לא רואה את זה בעין ביקורתית עם משפחה בוחרת להתפתח כך שיש מפרנס/ת עיקרית ומשני/ת - ונכון אצל אחד זה בא על חשבון קידום או התפתחות בעבודה אבל לא לכולם זה חשוב - אני ממש לא נוקטת כאן בבחירה מגדרית, כי לשמחתי לפחות סביבי אני רואה יותר ויותר משפחת עם היפוך בתפקידים המסורתיים - האישה היא המפרנסת העיקרית והגבר בעיקר מקדיש עצמו לילדים ותומך כלכלית.
לא כל אחד מתייחס נותן אוטומטית לקריירה תיעדוף, אותי למשל היא אף פעם לא עניינה במיוחד.

 

[AlicePJ]

אבל נשמע כאילו לשואלת המקורית זה חשוב

אז אני עונה לשואלת המקורית ולא מתיחסת לאנשים היפוטתיים או אמיתיים אחרים.... נשמע שלה המצב מפריע, שהיא לא מעוניינת שעבודתה תיפגע, ולכך התיחסתי. לא דיברתי על כלל הנשים בעולם (או הגברים) אלא עליה. על המצב הספציפי שלה. אני אשמח לדיון כללי בנושא חשיבות העבודה והשיוויון המגדרי, אבל בואי נעשה את זה בדיון אחר, אם את רוצה.

 

[קליספרה]

אבל שימי לב שאני שרשרתי לדברי אינדי

ולא לדוברת המקורית.
דבריי הציגו מצב שבו בשורה תחתונה אכן המשפחה מקנה לאחד מהמפרנסים עדיפות, וזאת אכן בחירה - זה הכל

 

[Cafe Latte]

אבל זה לא רלוונטי. ברגע שאת משתינה בקשת על

העבודה שלך, אפשר להגיד, פחות או יותר, את כל העולה על רוחך לבוס שלך. כי,כמו שכתבת בעצמך, אין לך מה להפסיד.
לא נשמע שכך הוא הדבר אצל ששת.
זה מזכיר לי קצת, את חברה שלי, שאמרה לבוס שלה "בחיים לא היית נותן שמישהו יתייחס לבת שלך, כמו שאתה מתייחס אליי". טיעון הזוי, ולא רלוונטי בשיט לעבודה, שנאמר רק כשבאמת לא אכפת לך אם תמשיכי לעבוד שם או לא.

 

[Indie62]

אני לא יודעת מה היו הנסיבות של המשפט הזה

אבל הוא נשמע לי רלוונטי קשור לכל סיטואציה. היא לא אמרה לו להתייחס אליה כמו לבת שלו, לא כמו שהוא היה רוצה שבוס יתייחס לבת שלו. סה"כ ניסוח אחר של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". בעיני -משפט רלוונטי תמיד.
אם ניתן לומר זאת לבוס הזה להמשיך לעבוד, זה כבר סיפור אחר. יש בוסים שאפשר לומר להם דבר כזה ולשרד, אבל אולי לא כאלה שצריך לומר להם את זה מלכתחילה.

 

[פלגיה]

לי זה נשמע רלוונטי מאוד

משקפים לאדם שהיחס שלו אינו אנושי. זה לא טיעון הזוי (אם אכן זה המצב) והוא רלוונטי מאוד.

 

[ששת22]

אז זה לא מה שקורה

אנחנו מתחלקים לא שווה בשווה אבל מתחלקים
יש פעמים שאנחנו עושים בינינו החלפה של חצי יום, לקחתי כמה פעמים מטפלת שהוא מכיר שתהיה איתו אבל הרוב נופל עליי לא בגלל שאני ממעיטה בערך העבודה שלי אלא בגלל סוג העבודה השונה שלנו

 

[einat162]

(אורחת מהראשי)

מסכימה כ"כ !

אני לוקחת את זה עוד יותר קדימה, לדעה עוד יותר לא פופולרית :
איך נשים מצפות לשיוויון כשכל הזמן הן בטלפון עם הילדים (בשיחות אינפנטיליות), או שמקבלות דיווח על זה שהילדה בוכה / קיבלה מכה / עלה לה החום / שפכו לה צבע לעין בביה"ס- מה שגורם להן לרעוד, לפרוץ בבכי - ובחלק מהמקרים לברוח בהיסטריה מהעבודה באמצע היום (מקרים אמיתיים, מדובר על כמה אימהות אצלנו).
אם ילד חולה - למה שלא האבא ישאר איתו? (במשפחה שיש בן/בת זוג)

למה ברגע שנשים יולדות הן מפסיקות להיות יצור תבוני ?! (או לפחות הופכות להיות טפשות יותר ממה שהיו קודם)
אני רואה איך נשים מתנהגות ואני חושבת לעצמי "אנחנו עם דפוק". מרגישה בושה להיות אישה לפעמים. איך אתן מצפות למושג הגדול "שיוויון" אם אתן מתנהגות ככה?

למען הסר ספק- אני לא אמא, לא מעוניינת להיות אמא- ואני חושבת שחלק גדול מה"אנטי" שלי הוא בגלל זה (הורמונים דופקים ת'שכל).

 

[ששת22]

כנראה שהולכות להיות הרבה תגובות כאלה עכשיו
מתחרטת שלא רשמתי לא לקדם לראשי - איזו טעות!!!!

 

[einat162]

 

[mereng]

מתלבטת מה לכתוב לך אם בכלל, אבל כמו שכתבת

באמת מוטב שלא תהיי אמא, כי אין בך את התכונה הבסיסית של אמהות ובכלל של הורים -

_____ חמלה ______


וכנראה שזו הסיבה שאת לא מבינה למה מישהי מזועזעת מזה ששפכו לבת שלה צבע לעין, ואת לא מבינה מה המשמעות של פגיעה במישהו אהוב ויקר לליבך.קצת פחות שיפוטיות בבקשה, לפחות עד שתעמדי במקומן.

 

[שקדייה]

למען הסר ספק, לא היה צורך להסיר את הספק...

 

[einat162]

אני מודעת לזה שלא מתאים לי להיות אמא

וציינתי את זה בהודעה הקודמת.
לגבי חמלה - היא באה בצורות שונות, ולכן אין לך דרך לדעת מי אני כמכלול, בוודאי לא על סמך דעה אחת שהבעתי.

אני כן שופטת (זאת דעתי, ואני זכאית לה) את הפרופורציות והאי רציונליותשבה נשים מגיבות למול גברים.
עניין של לגיטימציה מצד החברה להתנהגות שהיא לפעמים מבישה (לדעתי, כצופה מן הצד)... כמו הנקודה שציינו פה ש"העבודה של הגבר יותר חשובה משל האישה" (בסדר, אח"כ הוסבר שהכוונה אצלם לפחות היא שמבחינה כלכלית הפסד יום אצלו יותר יקר) - אבל עובדה שהתפיסה הזאת מושרשת, כי גם אני חשבתי בדיוק את אותו הדבר.

מדגישה כאן את ענין הפרופורציות - כי למרות שצבע לעין גרוע יותר מחום שטיפה עלה, התגובה היא היסטרית בהתאם ולא פרופורציונלית(לדעתי). באותה שיחת טלפון אגב, אני מאמינה שטרחו לעדכן אם הילדה במצב קשה (לא רואה בעין אחת, נפיחות ואדמומיות שלא יורדת, וכו') או סתם בהיסטרייה מהמקרה (ומפונה לטיפול בלי קשר).

איך אפשר לצפות לשיוויון / התחשבות מצד המעסיק כשאישה בורחת מהעבודה באמצע היום, ללא הסבר או "מעכשיו-לעכשיו" ?

 

[mereng]

גבב השטויות שכתבת פה לא ראוי להתייחסות רצינית

וכותבי הפורום הקבועים יודעים שאני בד"כ נמנעת מלהגיב בחריפות כזו, אבל תקראי לאט מה שכתבת ותחשבי שוב.