התייעצות עבודה וימי מחלה

einat162

New member
ההתקפה האישית שלך עליי היא לא לעניין

אני כתבתי דעה, השקפה, שהיא אישית לי - ולא מתייחסת לשום אדם ספציפי בפורום זה.
את מצאת לנכון להתקיף אותי באופן אישי (מבלי שאין לך שמץ מי אני).
כמו שכתבתי, הדעה שלי אולי לא הכי פופולרית - אבל הייתי חושבת פעמים לפני שהייתי קוראת למישהו ע"ג פורום "חסר חמלה" או כותב "גבב שטויות" שאין לקחת ברצינות.
 

mereng

New member
רוצה התייחסות עניינית ? בבקשה


"איך נשים מצפות לשיוויון כשכל הזמן הן בטלפון עם הילדים (בשיחות אינפנטיליות)" - למה את חושבת שנשים כל היום בטלפון עם הילדים ? אולי הן בטלפון בענייני עבודה ושיחות ועידה ? אולי הן משוחחות בטלפון עם הילדים בדיוק באותה מידה כמו האבות ? את מצותתת לשיחות שלהן כדי לקבוע שהן אינפנטיליות ? וגם לשיחות של האבות, שבהן כנראה משוחחים עם הילדים בטלפון על פוליטיקה וממשל ?

"או שמקבלות דיווח על זה שהילדה בוכה / קיבלה מכה / עלה לה החום / שפכו לה צבע לעין בביה"ס- מה שגורם להן לרעוד, לפרוץ בבכי " - אנשים עם חמלה, תכונה שכנראה קצת חלשה אצלך, כשהם שומעים שמישהו שיקר להם נפגע - זה מטלטל אותם. זה יכול להיות ילד שלך, הורה, חתול או השכן מלמעלה. כל אחד מגיב אחרת. איך את היית מגיבה אם היית שומעת שאמא שלך קיבלה מכות ? או ששפכו לאבא שלך צבע לעין ? כנראה באדישות וקור רוח. לא כולנו כאלה.

"- ובחלק מהמקרים לברוח בהיסטריה מהעבודה באמצע היום (מקרים אמיתיים, מדובר על כמה אימהות אצלנו)" - כן, לפעמים צריך לקחת את הילד המוכה \ פצוע \ חולה לבדיקה או טיפול רפואי מעמיקים יותר. בד"כ זה תפקיד ההורה. תקראי לזה בריחה היסטרית. אין מקום שההורה הממוצע רוצה לברוח אליו ממקום עבודה- מאשר אל חדר מיון עם הילד שלו שנפגע. ממש יום חופש כייפי.

"אם ילד חולה - למה שלא האבא ישאר איתו? (במשפחה שיש בן/בת זוג)" - גם זה קורה, ואפילו לא מעט.

"למה ברגע שנשים יולדות הן מפסיקות להיות יצור תבוני ?! (או לפחות הופכות להיות טפשות יותר ממה שהיו קודם)" - דברי בשם עצמך. לא מכירה אף אחת שרמת המשכל שלה נסוגה לאחור. כולנו המשכנו להתפתח מקצועית למרות האמהות.

"אני רואה איך נשים מתנהגות ואני חושבת לעצמי "אנחנו עם דפוק". מרגישה בושה להיות אישה לפעמים. איך אתן מצפות למושג הגדול "שיוויון" אם אתן מתנהגות ככה?
למען הסר ספק- אני לא אמא, לא מעוניינת להיות אמא- ואני חושבת שחלק גדול מה"אנטי" שלי הוא בגלל זה (הורמונים דופקים ת'שכל) " - נשים כמוך שחושבות ש"ההורמונים דופקים ת'שכל" - הן האוייב הגדול ביותר לנשים, כי בשם ההורמונים הכל מותר... הי , היא בהריון - אז היא שייכת לעם הדפוק, היא מתנהגת זוועה ועושה בושות לכל הנשים.

"עניין של לגיטימציה מצד החברה להתנהגות שהיא לפעמים מבישה (לדעתי, כצופה מן הצד)... כמו הנקודה שציינו פה ש"העבודה של הגבר יותר חשובה משל האישה" (בסדר, אח"כ הוסבר שהכוונה אצלם לפחות היא שמבחינה כלכלית הפסד יום אצלו יותר יקר) - אבל עובדה שהתפיסה הזאת מושרשת, כי גם אני חשבתי בדיוק את אותו הדבר." - כי אם את חשבת ככה, זה סימן בדוק לתפיסה שהיא מושרשת בחברה ? ועוד כשטרחו להסביר אח"כ ואת הבנת שטעית....

"מדגישה כאן את ענין הפרופורציות - כי למרות שצבע לעין גרוע יותר מחום שטיפה עלה, התגובה היא היסטרית בהתאם ולא פרופורציונלית(לדעתי). באותה שיחת טלפון אגב, אני מאמינה שטרחו לעדכן אם הילדה במצב קשה (לא רואה בעין אחת, נפיחות ואדמומיות שלא יורדת, וכו') או סתם בהיסטרייה מהמקרה (ומפונה לטיפול בלי קשר). " - צותתת לשיחות ? את רופאה במקרה ? אחרת מי את שתחליטי שחום שטיפה עלה לא ראוי להתייחסות רצינית ? מה זה טיפה עלה ? אם זה מ- 40 ל- 42, כולה 2 מעלות צלזיוס, לא ביג דיל כנראה בעינייך הלא מקצועיות... ואם ההורה קיבל הנחיות שמעל חום מסויים יש להביא את הילד לטיפול רפואי ? ומי אמר לך שבאותה שיחת טלפון על העין טרחו לתת עדכונים על המצב ? לפעמים אומרים להורים "קרה ככה וככה, בואו" בלי לפרט. ומי שמוסר את הדיווח, יש לו השכלה רפואית כדי לאמוד את חומרת המצב ? ואם הילד לא קיבל את הטיפול הרפואי המתאים - אולי אם לא יטפלו בזה כמו שצריך, למשל שטיפת העין בבי"ח - עלול להגרם נזק בלתי הפיך לקרנית ?

"איך אפשר לצפות לשיוויון / התחשבות מצד המעסיק כשאישה בורחת מהעבודה באמצע היום, ללא הסבר או "מעכשיו-לעכשיו" ? " - מה זה ללא הסבר ? אם התקשרו מהגן או מבי"ס שקרה משהו לילד, זה הסבר ועוד איך. ומי אמר שרק נשים עושות את זה ? כל הגברים שאני מכירה הוקפצו גם הם לילדים שלהם, את כנראה בוחרת לא לראות את זה או להתעלם כי זה מפריע לך לבנות תאוריה על "העם הדפוק הזה, שההורמונים דפקו לו ת'שכל".

לשם גילוי נאות - הכותבת היא אמא, עובדת במשרה ניהולית בכירה, וגם יוצאת לפעמים מהעבודה כי התקשרו מהגן, ולא מרגישה שההורמונים דפקו לה ת'שכל או חושבת שהנשים הן עם דפוק.
 

einat162

New member
סמי - עניינית

כי יש התייחסות למה שכתבתי, אבל מצד שני הטון של לעג כלפי הדעות שלי עדיין קיים (ותוך כדי זה פספסת כמה דברים שהתייחסתי אליהם) :

שיחות טלפון - לפעמים אנשים מדברים בקול רם, לפעמים יש להם טון מסויים שצורם - זה מוזר לי לראות אנשים שמתחילים לדבר כמו תינוקות בטלפון (כנ"ל לגבי זוגות "דביקים"). לדבר בשפה פשוטה כדי להעביר מסר נקודתי לילד זה לגיטימי. לא להיות מסוגלים לעבור כמה שעות בלי זה - לא מובן לי. באופן כללי, במיוחד עם הנוחות של הפלאפונים - אנשים מנהלים שיחות אישיות (מאוד!) במרחב ציבורי שלפעמים זה מטריד.

פרופורציה - לא כל שריטה בברך היא פציעה קטסטרופלית. לגבי חמלה- כמו שציינתי יש הרבה סוגים. בע"ח חיים למשל - מעין לך שאני לא מתנדבת במעון לכלבים ? (את לא מכירה אותי כמכלול), או שאני פועלת כנגד כאלו שמתעללים בחתולים משוטטים?
אם למעסיק יש עובדות שעל כל טלפון בוכה של הילדון - בורחות לו מהעבודה בלי התראה מוקדמת (ובהיסטריה, בבכי תוך כדי) אני מבינה לגמרי את הבעייתיות. לא כל שריטה בברך דורשת אישפוז.

הדיבור התינוקי, התלות-כמעט-התמכרות לדיווחים, ההיסטרייה (שלפעמים לא כזה מוצדקת) - ובהקשר של ההודעה המקורית האי רציונליות של האימהות - כן, לדעתי זה מצביע על משהו. קשה לי לקחת אנשים (99.9 % נשים) כאלו ברצינות. ברצינות בתור בנאדם, ברצינות בתור עובד.

לא הבנתי אם את מסכימה איתי בעניין ההורמונים - לדעתי זה שילוב של השניים : תרבות שמאפשרת לנשים להתנהג באופן לא רציונלי "כי הן נשים", וגם הורמונליות - שכן, מה לעשות משפיעים על המוח.
הרגשה שלי כשאני עומדת מהצד לפעמים, זה בושה (וייאוש.... שיויון לגברים...?).

מישהי הציעה הסבר למה לפעמים האישה צריכה להישאר בבית - להגיד שההסבר הזה נכון ברוב המקרים? לא נראה לי ... לא תמיד מדובר בהבדל כספי כזה משמעותי, לא תמיד הכסף משחק תפקיד.
מהבחינה הזאת, לדעתי הלחץ של האישה להישאר בבית מצד החברה (ולא הגבר) הוא דומה לזה שנשים לא נישאות או מביאות ילדים הן חריגות.

לגבי מידע רפואי, לא אני לא רופאה - אבל כן הייתי ילדה וכן הייתי חולה. אני חושבת שהורים קופצים מכל שטות, מכל נזלת וכל שריטה. באמת כל אפצי מצריך אישפוז? אמבולנס? תור דחוף לרופא?

את מאמינה שהרוב שעוזב את העבודה כי התקשרו (מהגן/ מהביה"ס / הילד עם הפלאפון) - הם גברים? אני חושבת שאלו עדיין הנשים.....
 

AlicePJ

New member
אני מציעה לך לשמור את ההודעה שלך במחשב

ולקרוא אותה עוד 5 או עשר שנים, בלי קשר למצב המשפחתי שיהיה לך. ההודעה שלך נשמעת כמו מגיב טרול בווינט. גיבוב שטויות שלא מעוגן בשום עובדה מעבר לדעה שכנראה היתה לך מראש ואת רק אוספת "עובדות" כדי לגבות את הדעה שלך, ובבירור מתעלמת מכל עובדה אמיתית אחרת שמנוגדת לדעה השוביניסטית הקדמונית שלך.
אני חושבת שמרחק של כמה שנים, של התבגרות, יגרום לך להסמיק מבושה על ההודעות שכתבת כאן. לא יודעת מה הגיל שלך כרגע, אבל מבחינה של בגרות, הבן שלי בגיל 4 מביע יותר חמלה ויותר הסקה הגיונית ממך.
אז אל תביכי את עצמך יותר. תפסיקי את זה כאן.
 

einat162

New member
אני חושבת שבגיל 30 אני די מגובשת

מבחינת העמדה שלי לגבי הורות.

ושוב, זה לא לעניין לבטל הרגשה פנימית ולהעליב אותי באופן אישי ("גיבוב של שטויות", השוואה לילד בן 4) - מי שכותב כך הוא בד"כ ה"טרול בווינט".
 
אף אחד לא חושב שאת לא מגובשת בענייני הורות

יותר מחצי מהמכרים (בעיקר מכרות) שלי בגילנו הם אל הוריים וזה יופי וסבבה. אבל צורת ההתנסחות הילדות, יכולת הסקת המסקנות הלוקה בחסר ומנגד היכולת המופלאה לספר לעצמך סיפורים שלמים משבבי מידע ולהפיץ אקסיומות ממי יודע איפה- לכל אלה קוראים חוסר בגרות.
 

einat162

New member
אני פרקטית בחיים, יש לזה הרבה יתרונות.

ולכן מהבחינה של ההודעה הראשית אני בהחלט מסכימה עם העמדה של הבוס (היעדרות פעם ב... היא לגיטימית, אבל אני חושבת שנשים מנצלות- אם במודע ואם לא במודע- את המעמד).
 
את מתנסחת כמו אחרון המיזוגנים

את בושה לעם הנשי.
ודרך הסקת המסקנות שלך והכללה שלך ממקרים שצותת להם לכל השאר...

ובתמצית:

*לא על כל שריטה מתקשרים מהגן

*אם הילד העלה חום רציני או חטף מכה רצינית - אז ההורים שלו, אבא או אימא שלו, שהביאו אותו לעולם-שניהם, הם האחראים לחייו, במשפחות מתוקנות הם גם אלה שהכי אוהבים אותו בעולם - הם אלה שידאגו לילד - אם יהיה יאה לך או לא - מזל שאפאחד לא ממש שואל את הוד מעלתך

*אצלנו - אבא או אימא שמוזעקים מהמשרד - לא בוכים ויוצאים בהיסטריה וצעקות. נכנסים רגוע לבוס למשרד מעדכנים ויוצאים לדרך.

*אצלנו - גם לבוס יש ילדים והוא מבין שזה הדבר הכי חשוב לבנאדם בחיים והוא לא איזה ממורמר שונא ילדים/ א(נשים) עם ילדים או אחד שזורק הכל על אישתו (כדי שאיזו עובדת אחרת במשרדה תלין על התנהגותה בפורום "נשואים טריים").

*אצלנו - יש לא מעט נשים בתפקידים ניהוליים ובכירים אצלנו, אימהות וחדות לא פחות אם לא יותר מגברים ונשים ללא ילדים...אז אל תעופי על עצמך שאת חושבת שאת מוצלחת יותר מנשים בהריון או לאחר לידות.

*אצלנו - הבנזוג לוקח 50% מימי המחלה שנדרשים כדי להישאר עם ילד חולה ועושה את זה באהבה, כי וואלה, הוא אוהב את הילדים שלו לא פחות מאימא שלהם - מוזר לא?



לא יודעת איפה את עובדת...אבל נשמע שהמקום מלא בנשים היסטריות (בטח אולי אחת שפעם התפרצה) ובאישה אחת ששונאת את כולן.




<אם את אישה בכלל>
 

שקדייה

New member
ואגב, גם ל(א)נשים במשרות בכירות יש ילדים...

והם בהחלט יוצאים באמצע היום אם מתקשרים מהגן/ בי"ס.

ככה בנוי העולם.

מישהו צריך לקחת את הילדים האלו למיון היום כדי שיתפרו להם את הראש שנפתח, כדי שמחר הם יהיו אלו שיעבדו ויפרנסו את כולנו......
האנשים ההיסטריים האלו שרצים לטפל בילדים שלהם, עושים את זה ברמה הסופר מאקרו- גם בשבילך.. כדי שכשאת תהיי זקנה, יהיה מאיפה לשלם לך פנסייה.
 

einat162

New member
נראה לי שהתכוונת לשרשר אליי -

אני לא מקבלת את התפיסה ש"ככה בנוי העולם" - שבגלל שטכנולוגיה מתפתחת אז חייבים להיות צמודים לה 24/7 (ולכל עולל יש סמארטפון), שבגלל שבגלל שטיסות יותר נגישות אז חייבים לצאת לחופשה משפחתית כל כמה זמן כדי להתאוורר (חופשה עם הילדים? התאווררות?) גם כשאין כסף פנוי כ"כ.

ושוב, כמו כל המגיבים, את מספספת את ההודעה המקורית של השירשור - עובד שמחסיר הרבה מהעבודה (או יוצא / מגיע לא בזמן באופן קבוע) הוא "בעייתי" למעסיק.
 

שקדייה

New member
השורה התחתונה נכונה.

היא פשוט לא נדבקת לכל שאר השטויות וההזויות שכתבת.... לכל הסיפורים על הנשים ההיסטריות שמדברות כל היום בטלפון עם הילדים וכשמתקשרים מהגן לבשר שנפל לילד ריס הן נכנסות להתמוטטות עצבים ומסיימות בשבוע אישפוז באברבנל...... שזו, יקירתי, מציאות שבנית לך מחיבור רעוע של פיסות חיים של אחרים שליקטת, כחלק מדיסוננס קוגנטיבי שמטרתו להצדיק לעצמך את מצבך.

אני לא מבינה מדוע את מחפשת לזה עוד אישורים פה?
ולמה כל זה כל כך מעסיק אותך- כמישהי שהיא לא מעסיקה ולא אמא, מה איכפת לך בכלל? איפה הסוגייה הזו בכלל נוגעת בחיי היומיום המושלמים שלך?
 

einat162

New member
את מסוגלת לכתוב הודעה בלי להעליב אישית?

השורה התחתונה נכונה, היא מעניינת, קשורה למרחב שלי, והיא זאת שגרמה לי להיכנס לפורום מלכתחילה (קודם בראשי).
חיי היום יום שלי אינם מושלמים, אבל הסוגייה נוגעת לי מהבחינה הזאת.
מעבר לכך, רשמתי דברים שקראו לי במציאות כדי להרחיב דעה שלי (שמלכתחילה כתבתי שאינה פופולרית), מכיוון שזה דיון שהתפתח (בדיוק מאותה סיבה שאנשים כותבים בלוגים או בפורומים, דיון ולאו דווקא אישור כמו שאת טוענת).
 

einat162

New member
אם את שופטת אותי ככה, אז כנראה שאת ממורמרת

באותה מידה שאת מציגה אותי ככזאת.
 

einat162

New member
אני סגורה על עצמי. את משקיעה אנרגיה רבה

מידי בלנסות לשכנע אותי שאני לא.
 
אבל לא מתקשרים מבית הספר

כדי להגיד שהילד קיבל שריטה בברך. באמת נשמע כאילו את חיה בעולם שבדית מלבך. אולי בנית איזה פאזל מרסיסים שקלטת פה ושם - אבל זו פשוט לא המציאות.
 

einat162

New member
אני לא דיברתי *רק* על ביה"ס / גן

ונניח שביה"ס כי הילד נפל וקרה משהו משמעותי כמו אצבע שנשברה/ ננקעה ("ננקעה"? sprain)- התייחסתי גם לזה, חוץ מהיסטרייה וכאב לא מדובר פה על סכנת חיים.
לגיטימי שהאמא תרצה לצאת מהעבודה מוקדם יותר בגלל זה - כמה דקות "לסגור קצוות" בעבודה- ולצאת.
אבל מוזר בעיני שהתגובה תהיה רעד, בכי, היסטרייה- לברוח בריצת אמוק מהמשרד.
 

foofoo77

New member
כי גננות ומורות

בניגוד אלייך לא ניחנו בראיית רנטגן בנוסף להיותן פסיכולוגיות ושופטות אופי מצויינות (כמוך) ומתקשרות ואומרות שהילד שבר את הרגל / יד / יצאה לו עין מהמקום.
ולא כל אמא יודעת לקבל כאלו חדשות ברוגע וללכת רגועה לאוטו.
אני בטוחה שהיא הרגישה הקלה גדולה כשגילתה שזה רק נקע.
 
רגע, לפני שהיא הולכת רגועה לאוטו

היא סוגרת קצוות בעבודה, אל תשכחי. כי חס וחלילה שהקצוות לא יישארו פתוחים.
זה מזכיר לי כשהתקשרו אליי מהגן כי פתחו לילדה שלי (עוד לא בת שנתיים) את הראש, וכשהגעתי הגננות הראו לי את המגבת הספוגה בדם ואמרו לי "ירד לה המון דם, אבל אמרו לנו שזה בסדר, שככה זה כשנפצעים בראש
". נרגעתי.
 
למעלה