פרפרי אהבה
New member
התלבטתי רבות אם לשתף או לא...
מחשבות לגבי להישאר או לחזור.
אנחנו גרים בחו"ל קצת יותר משנה. התכנון והחוזה בגדול הוא לשנתיים ואז קבענו שנחליט מה הלאה-אם נשארים או חוזרים. בעבודה של בעלי רוצים שישאר. כידוע-אנחנו גרה בטיפולי פוריות, אין לנו ילדים, מקווים שיהיו בקרוב...
הבעל מאוד בעניין של להישאר פה, אולי לאו דווקא במקום הספציפי אבל כן רוצה להישאר לעד בחו"ל ולא לחזור לארץ אלא לביקורים. מבחינתו במיוחד במצב הנוכחי בארץ-אין בשביל מה לחזור. באיזשהו מקום בהרגשה שלי הוא ניתק את עצמו לגמרי מהארץ-לא מוכן לשמוע או אפילו לדבר על דברים שקרו בארץ, לא התבאס אפילו כשהבנו שכנראה לא נבקר בזמן הקרוב בארץ (החופשה הארוכה יחסית שיש לי אמורה לצאת ישר אחרי החזרה ועדיף לא לטוס).
אני-די אמבוולנטית.
מצד אחד, ממש נחמד לי פה, אוהבת שקשה לאנשים בארץ להידחף לי לחיים, יצרתי לעצמי חיים פה, הכרתי מלא אנשים וסופסוף באמת טוב לי פה אבל...
מצד שני, אני לא רואה את עצמי חיה בחו"ל כל חיי. אני מאוד מתגעגעת לארץ, מתגעגעת לזה שאני לא צריכה לחשוב ולתכנן מה אגיד באנגלית כי השפה בארץ היא עברית. אני רואה את עצמי חיה פה עוד כמה שנים אבל לא כל החיים.
אני מרגישה שיש פער מאוד גדול ביני לבין בעלי בקשר למתי ואם חוזרים לארץ ובעוד מספר חודשים נצטרך להגיע לידי החלטה.
אני ממש חוששת לגבי זה, יודעת שזה יעשה משבר גדול אם שנינו נרצה דברים שונים בהקשר הזה.
כל פעם ששואלים אותנו אם אנחנו בקטע של להישאר בחו"ל או לחזור מתישהו לארץ- הפער הזה ממש מורגש וישר נהיה מתח נוראי באוויר.
אז איך מחליטים בעצם אם להישאר או לעזוב- במידה ויש פער ברצונות של בני הזוג ובמיוחד אם בקרוב אולי נהיה הורים או בדרך להיות הורים.
אשמח לשמוע את דעתכם ונסיונכם.
מרגישה קצת אבודה
מחשבות לגבי להישאר או לחזור.
אנחנו גרים בחו"ל קצת יותר משנה. התכנון והחוזה בגדול הוא לשנתיים ואז קבענו שנחליט מה הלאה-אם נשארים או חוזרים. בעבודה של בעלי רוצים שישאר. כידוע-אנחנו גרה בטיפולי פוריות, אין לנו ילדים, מקווים שיהיו בקרוב...
הבעל מאוד בעניין של להישאר פה, אולי לאו דווקא במקום הספציפי אבל כן רוצה להישאר לעד בחו"ל ולא לחזור לארץ אלא לביקורים. מבחינתו במיוחד במצב הנוכחי בארץ-אין בשביל מה לחזור. באיזשהו מקום בהרגשה שלי הוא ניתק את עצמו לגמרי מהארץ-לא מוכן לשמוע או אפילו לדבר על דברים שקרו בארץ, לא התבאס אפילו כשהבנו שכנראה לא נבקר בזמן הקרוב בארץ (החופשה הארוכה יחסית שיש לי אמורה לצאת ישר אחרי החזרה ועדיף לא לטוס).
אני-די אמבוולנטית.
מצד אחד, ממש נחמד לי פה, אוהבת שקשה לאנשים בארץ להידחף לי לחיים, יצרתי לעצמי חיים פה, הכרתי מלא אנשים וסופסוף באמת טוב לי פה אבל...
מצד שני, אני לא רואה את עצמי חיה בחו"ל כל חיי. אני מאוד מתגעגעת לארץ, מתגעגעת לזה שאני לא צריכה לחשוב ולתכנן מה אגיד באנגלית כי השפה בארץ היא עברית. אני רואה את עצמי חיה פה עוד כמה שנים אבל לא כל החיים.
אני מרגישה שיש פער מאוד גדול ביני לבין בעלי בקשר למתי ואם חוזרים לארץ ובעוד מספר חודשים נצטרך להגיע לידי החלטה.
אני ממש חוששת לגבי זה, יודעת שזה יעשה משבר גדול אם שנינו נרצה דברים שונים בהקשר הזה.
כל פעם ששואלים אותנו אם אנחנו בקטע של להישאר בחו"ל או לחזור מתישהו לארץ- הפער הזה ממש מורגש וישר נהיה מתח נוראי באוויר.
אז איך מחליטים בעצם אם להישאר או לעזוב- במידה ויש פער ברצונות של בני הזוג ובמיוחד אם בקרוב אולי נהיה הורים או בדרך להיות הורים.
אשמח לשמוע את דעתכם ונסיונכם.
מרגישה קצת אבודה
