התמודדות עם רגשות קשים
- פותח הנושא בומט
- פורסם בתאריך
אלומת האור
New member
כמוך.
בומט
בעבר היו דיונים בפורום הזה על היותך משמעותית/לא משמעותית לסביבה או לקרובים לך. את מבינה באופן הגיוני את הדברים אך את סוחבת אתך תחושות שהיו לך בגיל הרבה יותר מוקדם. האם ניסית אי פעם לשנות את השיח הפנימי שלך? ללמוד וללמד את עצמך להיות יותר נחמדה אל עצמך? ללמוד לנתח ולחשוב על הדברים ולאפשר להם לשקוע בתוכך.
בעבר היו דיונים בפורום הזה על היותך משמעותית/לא משמעותית לסביבה או לקרובים לך. את מבינה באופן הגיוני את הדברים אך את סוחבת אתך תחושות שהיו לך בגיל הרבה יותר מוקדם. האם ניסית אי פעם לשנות את השיח הפנימי שלך? ללמוד וללמד את עצמך להיות יותר נחמדה אל עצמך? ללמוד לנתח ולחשוב על הדברים ולאפשר להם לשקוע בתוכך.
זו עבודת חיים - ההפנמה ושינוי התחושות
אני דווקא כן אוכלת שוקולד כדי לעזור לי להתמודד עם רגשות קשים.
אני מבינה את הרגשות הקשים, אני מבינה שהשוקולד מקל עלי, ומחבקת את הקושי ואת הצורך בהקלה. התוצאה - אני אוכלת רק שוקולד שטעים לי ובכמות תקינה. כלומר כמעט נעלם יצר ההרס העצמי.
(טוב, לא חוכמה, אני מבוגרת, הגיל בהחלט ממתן רגשות, וגם יש לי ניתוח טבעת בקיבה מה שממתן כמויות...).
האם את כועסת על עצמך בגלל הרגשות הקשים? זה יכול להביא לתחושה האמביוולנטית שיש ביצר ההרס העצמי והרצון לאובדנות. צריך לחשוב מדוע הכעס העצמי.
ביהדות יש תורה שלמה של ערך האדם, רק מעצם זה שהוא חי. מה שמאוד עזר לי להבין ולהכיר שאני משמעותית. גם האינטרקציה עם הסביבה החברתית עזרה לי. כבר מזמן החלטתי להאמין לאנשים שמבטאים אהבה כלפיי.
וכמובן, תרופה נגד דיכאון. קבלה עצמית של הקשיים = להקל על עצמך במגוון כלים.
ואני גם אחרי עשרות שנים של טיפולים פסיכולוגיים שקדחו לי את הערך העצמי.
אני דווקא כן אוכלת שוקולד כדי לעזור לי להתמודד עם רגשות קשים.
אני מבינה את הרגשות הקשים, אני מבינה שהשוקולד מקל עלי, ומחבקת את הקושי ואת הצורך בהקלה. התוצאה - אני אוכלת רק שוקולד שטעים לי ובכמות תקינה. כלומר כמעט נעלם יצר ההרס העצמי.
(טוב, לא חוכמה, אני מבוגרת, הגיל בהחלט ממתן רגשות, וגם יש לי ניתוח טבעת בקיבה מה שממתן כמויות...).
האם את כועסת על עצמך בגלל הרגשות הקשים? זה יכול להביא לתחושה האמביוולנטית שיש ביצר ההרס העצמי והרצון לאובדנות. צריך לחשוב מדוע הכעס העצמי.
ביהדות יש תורה שלמה של ערך האדם, רק מעצם זה שהוא חי. מה שמאוד עזר לי להבין ולהכיר שאני משמעותית. גם האינטרקציה עם הסביבה החברתית עזרה לי. כבר מזמן החלטתי להאמין לאנשים שמבטאים אהבה כלפיי.
וכמובן, תרופה נגד דיכאון. קבלה עצמית של הקשיים = להקל על עצמך במגוון כלים.
ואני גם אחרי עשרות שנים של טיפולים פסיכולוגיים שקדחו לי את הערך העצמי.
תודה, אופירה
כיף לך שאת יכולה להרשות לעצמך שוקולד ולהנות ממנו. גם לי יש טבעת אבל היא לא ממתנת כמויות מתוקים. ובכלל, כשאני מרגישה מותשת נפשית האוכל בכלל לא טעים לי ואני לא נהנית ממנו.
בטיפול עובדים על הכעס העצמי - והוא רב - ואני עדיין לא יודעת איך להתמודד איתו. בהחלט הכעס הזה גורם לי למחשבות אובדניות ולתחושת חסרת ערך.
אני מאמינה לאלו שאומרים לי שאני משמעותית עבורם ואהובה, אבל כנראה שזה לא מספיק לי. גם ההוכחות שהם נותנים לא מספיקים כדי שאני ארגיש טוב יותר עם עצמי.
בקיצור מסובך.
כיף לך שאת יכולה להרשות לעצמך שוקולד ולהנות ממנו. גם לי יש טבעת אבל היא לא ממתנת כמויות מתוקים. ובכלל, כשאני מרגישה מותשת נפשית האוכל בכלל לא טעים לי ואני לא נהנית ממנו.
בטיפול עובדים על הכעס העצמי - והוא רב - ואני עדיין לא יודעת איך להתמודד איתו. בהחלט הכעס הזה גורם לי למחשבות אובדניות ולתחושת חסרת ערך.
אני מאמינה לאלו שאומרים לי שאני משמעותית עבורם ואהובה, אבל כנראה שזה לא מספיק לי. גם ההוכחות שהם נותנים לא מספיקים כדי שאני ארגיש טוב יותר עם עצמי.
בקיצור מסובך.
בומט ואופירA
אוהבת את ההגדרה של אופירA. טיפול ושינוי פנימי הינם עבודת חיים. זה לא נגמר ואין הפוגה . . אם זה לא כך סימן שיש תקיעות ואז לא ניתן להתקדם ולגדול. עדיף להיות בסקטור הראשון, להתפתח, לגדול, לפעמים לסגת, לפעמים להתקע אבל אף פעם לא להפסיק. זה החיים עם הגיל בדרך כלל זה משתפר.
ישר כח
אוהבת את ההגדרה של אופירA. טיפול ושינוי פנימי הינם עבודת חיים. זה לא נגמר ואין הפוגה . . אם זה לא כך סימן שיש תקיעות ואז לא ניתן להתקדם ולגדול. עדיף להיות בסקטור הראשון, להתפתח, לגדול, לפעמים לסגת, לפעמים להתקע אבל אף פעם לא להפסיק. זה החיים עם הגיל בדרך כלל זה משתפר.
ישר כח
אני לא רואה שזה משתפר אצלי עם הגיל
אני אולי מודעת יותר לאכילת היתר שלי. המודעות הזו מבאסת עוד יותר, כי אם הייתי ילדה שמנה וטוב לה (לא הכרתי אפשרות אחרת), הרי שהיום אני שמנה ורע לה. אני מרגישה ממש רע כשאני אוכלת יותר מידי, וההרגשה הזו לא עוזרת לי להרגיש יותר טוב עם עצמי או להפסיק לאכול.
בימים האחרונים אין כמעט מחשבות אובדניות, אבל כן יש הרס עצמי עם האוכל. אני פשוט דוחפת אוכל וזוללת. חבל שאני לא מצליחה להקיא או להוציא את הקלוריות הללו בדרך אחרת.
אני אולי מודעת יותר לאכילת היתר שלי. המודעות הזו מבאסת עוד יותר, כי אם הייתי ילדה שמנה וטוב לה (לא הכרתי אפשרות אחרת), הרי שהיום אני שמנה ורע לה. אני מרגישה ממש רע כשאני אוכלת יותר מידי, וההרגשה הזו לא עוזרת לי להרגיש יותר טוב עם עצמי או להפסיק לאכול.
בימים האחרונים אין כמעט מחשבות אובדניות, אבל כן יש הרס עצמי עם האוכל. אני פשוט דוחפת אוכל וזוללת. חבל שאני לא מצליחה להקיא או להוציא את הקלוריות הללו בדרך אחרת.
devil duck
New member
מזמין אותך בכל פעם שאת רוצה לאכול
לכתוב עוד שיר לתחרות השירים הדביליים.
לכתוב עוד שיר לתחרות השירים הדביליים.
devil duck
New member
כן
חושב שלכתוב שירים יכול לעזור
כי חלק מהדחף לאכול בינתיים יעבור,
אם השעשוע נחמד לך ונעים, זה מעולה
בכתיבת שירים אנחנו כאן נבלה!
את הפורום בשירים להציף אפשר
אז יאללה כתבי כאילו אין מחר!
חושב שלכתוב שירים יכול לעזור
כי חלק מהדחף לאכול בינתיים יעבור,
אם השעשוע נחמד לך ונעים, זה מעולה
בכתיבת שירים אנחנו כאן נבלה!
את הפורום בשירים להציף אפשר
אז יאללה כתבי כאילו אין מחר!
devil duck
New member
היי בומט המשיכי לחרוז בכיף,
על החרוזים והמשקל אפשר לצפצף.
כתבי שירים במקום לאכול
כי לך לעזור זה בטוח יכול.
היות והכתיבה אינה עבודת פרך
נסי ממנה להנות על הדרך...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.