תנועת החסידות
New member
התפטרתי ../images/Emo180.gif
כבר ראיתי את הכותרת הזו לאחרונה בפורום, אבל בכל זאת רציתי גם לשתף. אז זהו, שבוע אחרי שחזרתי לעבודה הודעתי לבוס שלי שהענין לא מסתדר לי, וכעבור עוד שבועיים כבר הייתי בחוץ. עזבתי חברה גדולה, תפקיד נאה, משכורת מכובדת ושאר "מנעמי הייטק". עוד הרבה לפני שעתליה נולדה הרגשתי שהעולם הזה לא מתאים לי. אני לא אוהבת את האכזריות שיש בעולם הזה, גם אם היא מסתתרת מאחורי הרבה גבעות של דאגה לרווחת העובד. אני לא אוהבת את זה שכאשר מנערים את הסיסמאות מגלים שהמניע היחיד כמעט מאחורי כל פעולה הוא כסף, כסף, כסף. אני לא אוהבת את חוסר הפרגון לאמהות, ובעיקר אני לא אוהבת, לא מבינה ולא מעריכה את הצבת מספר שעות העבודה כמדד למשהו. שעות עבודה ארוכות הן בעיני, גם בהייטק (וגם במשרדי עורכי דין ועוד כל מיני גופים שהקוד הנורא הזה הגיע אליהם) לא מדד לתפוקה ולא מדד ליעילות ולא כלום. אם עובדים במקום עבודה שעות ארוכות כל יום, במשך כל השנה, זה אומר שקובעי המדיניות החליטו שככה צריך. זה הכל. בקיצור - היו לי ארבע וחצי שנים מאד מעשירות, למדתי המון על עולם העסקים ועל העולם בכלל (וגם פגשתי המון אנשים מקסימים - לפחות אחת מסתתרת פה בפורום), והחלטתי שדי לי. אם זו נשמעת החלטה פשוטה - זה ממש לא ככה. הסיכון הכלכלי הפחיד ומפחיד, אבל החלטתי שאני לא רוצה לוותר על שלב התינוקות של עתליה; שאין לי מספיק אנרגיות כדי לתפקד גם בעולם העבודה הזה וגם כאמא, ושאני רוצה לחפש דרך חדשה. לשמחתי ולמזלי, החסיד, על אף שעתידנו הכלכלי מאד מדאיג אותו, מבין אותי ותומך בי. עכשיו אני מתחילה בגישושים בכיוונים חשים, שיאפשרו לי להיות יותר בבית, כדי להיות עם עתליה. אני באמת חושבת שהיום-יום עם ילדים, על המון העיסוקים שהם לא פעם מתישים, הוא חלק מאד חשוב בחוויה עצומה, שאני לא רוצה לפספס. אז זהו, תודה למי שקראה.
כבר ראיתי את הכותרת הזו לאחרונה בפורום, אבל בכל זאת רציתי גם לשתף. אז זהו, שבוע אחרי שחזרתי לעבודה הודעתי לבוס שלי שהענין לא מסתדר לי, וכעבור עוד שבועיים כבר הייתי בחוץ. עזבתי חברה גדולה, תפקיד נאה, משכורת מכובדת ושאר "מנעמי הייטק". עוד הרבה לפני שעתליה נולדה הרגשתי שהעולם הזה לא מתאים לי. אני לא אוהבת את האכזריות שיש בעולם הזה, גם אם היא מסתתרת מאחורי הרבה גבעות של דאגה לרווחת העובד. אני לא אוהבת את זה שכאשר מנערים את הסיסמאות מגלים שהמניע היחיד כמעט מאחורי כל פעולה הוא כסף, כסף, כסף. אני לא אוהבת את חוסר הפרגון לאמהות, ובעיקר אני לא אוהבת, לא מבינה ולא מעריכה את הצבת מספר שעות העבודה כמדד למשהו. שעות עבודה ארוכות הן בעיני, גם בהייטק (וגם במשרדי עורכי דין ועוד כל מיני גופים שהקוד הנורא הזה הגיע אליהם) לא מדד לתפוקה ולא מדד ליעילות ולא כלום. אם עובדים במקום עבודה שעות ארוכות כל יום, במשך כל השנה, זה אומר שקובעי המדיניות החליטו שככה צריך. זה הכל. בקיצור - היו לי ארבע וחצי שנים מאד מעשירות, למדתי המון על עולם העסקים ועל העולם בכלל (וגם פגשתי המון אנשים מקסימים - לפחות אחת מסתתרת פה בפורום), והחלטתי שדי לי. אם זו נשמעת החלטה פשוטה - זה ממש לא ככה. הסיכון הכלכלי הפחיד ומפחיד, אבל החלטתי שאני לא רוצה לוותר על שלב התינוקות של עתליה; שאין לי מספיק אנרגיות כדי לתפקד גם בעולם העבודה הזה וגם כאמא, ושאני רוצה לחפש דרך חדשה. לשמחתי ולמזלי, החסיד, על אף שעתידנו הכלכלי מאד מדאיג אותו, מבין אותי ותומך בי. עכשיו אני מתחילה בגישושים בכיוונים חשים, שיאפשרו לי להיות יותר בבית, כדי להיות עם עתליה. אני באמת חושבת שהיום-יום עם ילדים, על המון העיסוקים שהם לא פעם מתישים, הוא חלק מאד חשוב בחוויה עצומה, שאני לא רוצה לפספס. אז זהו, תודה למי שקראה.
