סליחה, אבל מה שעברתי ב4 חודשים בצבא
מרגיש כאילו נצח. להתגייס, לגלות שאת לא הולכת לתפקיד ששובצת בו, מתגייסת לחיל אחר, משובצת לתפקיד X שההמתנה לקורס שלו היא 5 שבועות ובמהלכם שמו אותי במטבח, ואז לגלות שעוד פעם צריך לשבץ אותי מחדש (בגלל דברים שלא תלויים בי לצערי), שובצתי מחדש, עוד פעם סופחתי לשלושה שבועות (למזלי כי התעקשתי ולא סופחתי למטבח) שבמהלכם ניסיתי הכל לצאת מהשיבוץ החדר ולחזור לקודם, ולא עזר. יצאתי לקורס ושובצתי לפני חודש לאותו בסיס שבו עשיתי את הסיפוחים. ואת יודעת למה אני כן עכשיו אוהבת את הצבא? כי אחרי מה שעברתי בשלושה החודשים הראשונים בצבא היו כ"כ נוראים, שבהם סבלתי מכל רגע, שבהם ירדה לי המוטיבציה לגמרי- הכל בשבילי עכשיו ורוד. בסופו של יום אני שמחה שהדברים התגלגלו כך, כי טוב לי בתפקיד, טוב לי עם האנשים ועם המפקד המעולה. למזלי בסיפוח השני שלי שבוע ממנו הייתי במעבדה והתאהבתי באנשים, ואח"כ חזרתי לאותו מקום. וברור שתסבלי בצבא אם את בתפקיד שאת לא אוהבת אותו. ככה זה.. אם אתה לא שואף גבוה לא תגיע לשום מקום, העבודה תשאר אותה עבודה חדגונית ותשנא כל רגע. אבל הכי חשוב שאת נהנית ביחידה שלך..!