התפתחות מנהגים וחומרות

gitta

New member
../images/Emo62.gif

תיקון מהזיכרון: אן אחד'תה ג'נבה. אם תפסה אותו טומאה.
 

gitta

New member
ידוע שמוחמד למד מהיהודים

ואף חתם איתם הסכם, הידוע בשם ה"עהד". בימיו הראשונים הוא אימץ הרבה מהאמונות של יהודי חצי האי ערב, בתקווה שהם יהיו לחסידיו ויממנו (כרגיל...) את מלחמותיו וכיבושיו. כשנאמר לו שהם זוממים נגדו, פנהנגדם ושינה חלק מאמונותיו. הוא למד גם מהנזירים במדבר יהודה, וחלקים מהאבנגליון, שלמד מהם, היו מבוססים גם הם על היהדות הקדומה.
 

hillelg

New member
לגבי הרמז על המימון

זה מאוד פופולרי לייחס מניעים כלכליים למהפכנים דתיים, אבל נראה לי קצת חוטא לאמת. אמנם, הכסף משחק תפקיד אצל כולם (איך אמר החכם מכל אדם, "כי בצל החכמה בצל הכסף"), אך הוא לא הנקודה. לענייננו, אני מניח שאת תמיכת היהודים הוא רצה גם ובעיקר כאמירה תודעתית. השאילה מהיהדות הייתה, אני מניח, לא רק מתוך פנייה ליהודים (אם כי גם: ייסוד יום הצום העשירי וביטולו לאחר האכזבה מהיהודים היא דוגמה בולטת), אלא גם מכיון שהוא היה צריך מישהו לשאוב ממנו תשתית לאמונה מונותיאסטית. אגב, יש גם המון מדרשי חז"ל המשוקעים בקוראן. ויש גם בלבולים משעשעים - למשל, שמרים אחות אהרון, היא אמו של ישוע...
 
גדול! ../images/Emo6.gif

וכמה בעיות בהבנת הנקרא: מה זה צ"עים וצע"גים? "בעיית הגמרא בישיבות", מה זה? זה אמיתי? אשר מאן דכר שמיה = אשר מי זוכר את שמו?
 
אנסה לתרגם

צ"ע = צריך עיון. צע"ג = צריך עיון גדול. שניהם נוסחאות שכותבים בדרך כלל על קושיה חזקה שלא מוצאים לה פתרון. במקרים קשים יותר משתמשים בצע"ג. את הספר על בעיית הגמרא בישיבות לא זכיתי להכיר, זה נשמע פרובוקטיבי לפי הניסוח. את "מאן דכר שמיה" תרגמת במדויק, אבל בהשאלה עושים בזה שימוש למושג שאסור להזכיר אותו.
 
כאילו

שערוריות כאלה שמי בכלל העיז להעלות אותם על הדעת, זה בהקשר הזה. הגרא"ס הוא באחת מהאפשרויות הגאון רבי אלכסנדר סנדר, כמובן ששני האותיות האחרונות יפוענחו כיד הדמיון הטובה על הקורא. בדרך כלל מכנים תלמיד חכם נכבד בתואר הג"ר ובצמוד לשמו, כמו הגרא"ס הגרע"י הגריש"א הגרז"נ וכיוצא באלו.
 

giulietta

New member
../images/Emo6.gif

מזכיר את האגדה ההיא על כנפי העוף (מי זוכר?)
 
למעלה