אלומת האור
New member
למה????????????
טריגר
למה אימא שלי מתה??????? למה????????? רק כמה ימים לפני ערב ראש השנה, לפני עשר שנים. איך זה ייתכן? היא כל כך פחדה למות... וגם אבא פחד ומת לפני יותר משני עשורים.
למה הוא היה חייב לעשות לי את הדברים שעשה??????????? למה???????????? הייתי בסך הכול תינוקת, ילדה, ואחר כך נערה... למה אני חייבת להיזכר בזה עשרות פעמים ביום, כל כך חי, כל כך נושם, כל כך מסויט, כל כך רע, כל כך מלא אשמה... למה?????????????????????????
אני לא מבינה וכנראה לעולם לא אבין, ואיש לא יוכל להבין אותי, גם לא אנשים שהיו במצבים האלה, כי יש דברים שאני לא יכולה לדבר עליהם עם אף אחד חוץ מהמטפלות שלי, והן, מן הסתם, לא משתפות בניסיון שלהן.
ירדתי בסוף לעשות בולמוס, אלא מה.
אני גומרת לעצמי את החיים, דווקא כשאני לא רוצה למות עכשיו.
ואין מי שיזמין אותי לערב החג השנה. השח"ע רצה להזמין, אבל הם הוזמנו באופן לא צפוי למקום אחר, אז אינו יכול, אך אמר לי דברים יפים וטובים.
מזל שיש בבית סרקוול חוקי למהדרין, ותודה לאל שאין לי כרגע דחפים לאוברדוז.
למה כולם מתים לי, למה.
להבדיל
אני פוחדת על אחותי ועל מה שהיא מעוללת לעצמה. היא מראה מושלמת שלי, רק שהיא מבוגרת ממני ב-20 שנה, וכשהיא הייתה בגילי היא לא הייתה חולה ולא לקחה שום כדור...
אני רוצה את אימא שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איך זה ייתכן שכל כך הרבה שנים היא מתחת לאדמה, בתוך קבר שכבר אף אחד לא מבקר... איך זה יכול להיות, אישה כל כך מלאת חיים, צחקנית, אוהבת את החיים, מטיילת, רוקדת, נופשת, משחקת, מחוזרת... איך זה יכול להיות ומה שנהיה ממנה בתוך 7 חודשים, ככה היא הלכה. איזו דעיכה מזעזעת, איזו זוועה, מה שאני ראיתי. עינב שהפך לצימוק עד שמת. צימוק ששקל בקושי 40 קילו בזמן האחרון. גפרור שכבה.
אני לא קולטת את זה. ויש לי הבזקים קשים מזה ומאבא ומדברים טובים גם, ואני כבר שואלת את עצמי מה עדיף... כל כך רע לי.
אני לא יודעת בשביל מה לחיות, בשביל מה לדחוף הלאה.
אבל אני לא אשאיר אתכם עם טעם רע, אז אשתף אתכם שהתקשרתי אל החברה הזאת שמתעקשת לא לוותר עליי, והייתה לנו שיחה מאוד נעימה ואפילו צחקנו לא מעט. והיא שיבחה אותי על האומץ והציעה שאולי נעשה הליכות ביחד (אנחנו גרות קרוב). אז אולי יהיה טוב מתישהו.
למה אימא שלי מתה??????? למה????????? רק כמה ימים לפני ערב ראש השנה, לפני עשר שנים. איך זה ייתכן? היא כל כך פחדה למות... וגם אבא פחד ומת לפני יותר משני עשורים.
למה הוא היה חייב לעשות לי את הדברים שעשה??????????? למה???????????? הייתי בסך הכול תינוקת, ילדה, ואחר כך נערה... למה אני חייבת להיזכר בזה עשרות פעמים ביום, כל כך חי, כל כך נושם, כל כך מסויט, כל כך רע, כל כך מלא אשמה... למה?????????????????????????
אני לא מבינה וכנראה לעולם לא אבין, ואיש לא יוכל להבין אותי, גם לא אנשים שהיו במצבים האלה, כי יש דברים שאני לא יכולה לדבר עליהם עם אף אחד חוץ מהמטפלות שלי, והן, מן הסתם, לא משתפות בניסיון שלהן.
ירדתי בסוף לעשות בולמוס, אלא מה.
אני גומרת לעצמי את החיים, דווקא כשאני לא רוצה למות עכשיו.
ואין מי שיזמין אותי לערב החג השנה. השח"ע רצה להזמין, אבל הם הוזמנו באופן לא צפוי למקום אחר, אז אינו יכול, אך אמר לי דברים יפים וטובים.
מזל שיש בבית סרקוול חוקי למהדרין, ותודה לאל שאין לי כרגע דחפים לאוברדוז.
למה כולם מתים לי, למה.
להבדיל
אני רוצה את אימא שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איך זה ייתכן שכל כך הרבה שנים היא מתחת לאדמה, בתוך קבר שכבר אף אחד לא מבקר... איך זה יכול להיות, אישה כל כך מלאת חיים, צחקנית, אוהבת את החיים, מטיילת, רוקדת, נופשת, משחקת, מחוזרת... איך זה יכול להיות ומה שנהיה ממנה בתוך 7 חודשים, ככה היא הלכה. איזו דעיכה מזעזעת, איזו זוועה, מה שאני ראיתי. עינב שהפך לצימוק עד שמת. צימוק ששקל בקושי 40 קילו בזמן האחרון. גפרור שכבה.
אני לא קולטת את זה. ויש לי הבזקים קשים מזה ומאבא ומדברים טובים גם, ואני כבר שואלת את עצמי מה עדיף... כל כך רע לי.
אני לא יודעת בשביל מה לחיות, בשביל מה לדחוף הלאה.
אבל אני לא אשאיר אתכם עם טעם רע, אז אשתף אתכם שהתקשרתי אל החברה הזאת שמתעקשת לא לוותר עליי, והייתה לנו שיחה מאוד נעימה ואפילו צחקנו לא מעט. והיא שיבחה אותי על האומץ והציעה שאולי נעשה הליכות ביחד (אנחנו גרות קרוב). אז אולי יהיה טוב מתישהו.
