ואחרון אחרון חביב, שאלה לאטדגי

[אלי כ ה ן]

האם אכן אינך יודע מהו הדבר שבו נהגת בצעירותך?

 

[u r i el]

ענה !

מה זו המילה הזו "מצוות" ?
אל תתחמק. השב לעניין ואנא אל תשאל שאלות.

 

[אלי כ ה ן]

האם זו פקודה תובענית או שמא בקשה מנומסת?

כאשר בצעירותך עסקת בקיום מצוות נענוע ארבעת המינים, עסקת בדת.
כאשר בצעירותך עסקת בניסיון לענות לעצמך על השאלה "למה אני מנענע כעת את ארבעת המינים", עסקת בפילוסופיה של הדת, לא בדת.
משום מה יש לי תחושת דז'ה-וו...

אגב, אם להבא תנסח את בקשותיך באופן פחות תובעני, זה מאד יקל עלי לענות לך.

 

[u r i el]

שילוב.

מה פירוש המילה ׳מצווה׳ ?
כתלמיד אולפן לעברית אני מבקש לדעת מה פירוש המילה ׳מצוות׳.

 

[אלי כ ה ן]

המלים "מצוה" או "בורא עולם" וכד' אינן מהותיות

אצל ליבוביץ.

מה שחשוב אצלו, זה לא המילה, אלא זה מה שמסתתר מאחוריה.

מצידו, אתה רשאי לכנות את "בורא עולם" בתור "השם", ואת ה"מִצְוָה" אתה רשאי לכנות בתור "עשיה דתית", "פרקסיס דתי", או "עבודת השם", וכדומה.

לכן, ניסיונך לברר למה ליבוביץ משתמש לעיתים בביטויים מסוג "מצוה" (כמו גם "בורא עולם" וכדומה), הוא למעשה ניסיון (תמוה לטעמי) להיטפל לזוטות, כמו ניסיונו (התמוה לטעמי) של אדם להיטפל לשאלה האם אומרים "בורא עולם" או שמא "בורא העולם" (כלומר האם בלי ה או שמא עם ה).

מבחינת ליבוביץ, הענין הוא פשוט: כאשר אתה עוסק בנענוע של ארבעת המינים בחג הסוכות, אז אתה עוסק בדת, אבל כאשר אתה עוסק בהירהור אודות המענה לשאלה "למה בחג סוכות אני מנענע את ארבעת המינים", אזי אינך עוסק בדת, אלא בפילוסופיה של הדת: בין אם תענה לעצמך (כפי שענו חז"ל): "אני מנענע כי כך ציוה עלי מי שברא את העולם בשישה ימים", ובין אם תענה לעצמך (כפי שענה ליבוביץ): "אני מנענע כי אני רוצה לעבוד את השם בדרך זו של נענוע אשר בה נהגו אבותיי ואבות אבותיי".

בקיצור, המילה "מצוה" אינה מהותית במשנתו של ליבוביץ, והיא כינוי מקובל גרידא, ממש כמו הכינוי "בורא עולם".

 

[u r i el]

טוב.

אז אתה לא רוצה לענות לי על השאלה מה פירוש המילה 'מצווה'.
זכותך, כמו שאומרים כביטוי ליאוש.

אז אולי תסכים לענות לי על שאלה אחרת :
למה ראו אבותיו ואבות אבותיו של ל' את הנענוע כעבודת ה'. מה זה עבודת ה' ?

 

[אלי כ ה ן]

תעשה העתק-הדבק לתשובתי הקודמת, אך בהבדל אחד:

במקום "מִצְוָה", תכתוב הפעם "עבודת ה".

לגבי שאלתך על אבות אבותיו של ליבוביץ: ובכן ליבוביץ לא ייחס שום חשיבות (דתית או מחקרית) לשאלה "למה פלוני" ראה את איקס בתור וואי: פשוט כי שום תשובה לשאלה זו לא תשפיע על הערך הדתי של ליבוביץ, וגם לא תשפיע על הפילוסופיה הליבוביציאנית של הדת.
אבל ליבוביץ כן מצא עניין (דתי) בשאלות מטיפוס: "למה אני" ליבוביץ רוצה להשיג לעצמי אתרוג לקראת חג הסוכות הקרב", וכדומה.
כמו כן, כאנציקלופדיסט, הוא גם היה יכול למצוא ענין (מחקרי) בשאלות מטיפוס "האם פלוני ראה את איקס בתור וואי".
מי כן עשוי להתעניין בשאלות מטיפוס "למה פלוני" ראה את איקס בתור וואי? למשל פסיכולוגים ואנשי חוכמת ישראל. ליבוביץ אף פעם לא השתייך לסוג זה של אנשים. הוא ראה בכל עיסוק פסיכולוגי כזה בזבוז זמן.

 

[חיים פרידמן1]

בחיאת. וכי המילה מצווה אינה מילה בעברית

שכמו כל מילה היא בעלת מובן ובעלת שורש צ.ו.ה.? איך אתה יכול לקחת את המילה "מצוות" שיש לה מובן מאוד ברור ולהפוך אותה לכינוי לטקטיקות מסוימות? טענת אורי היא שלפרקטיקות האלה קוראים מצוות מסיבה מסוימת ולא ניתן לנתק את המובן הציוויי מאותם פרקטיקות. התמודד עם טענה זו ולא ע"י חזרה על הטענה הליבוביצ'יאנית נגדה טוען אורי. הרי ל' אינו אומר המצוות בשבילי הם כך וכך. אלא הוא טוען שזו היהדות. אבל היהדות רואה בפרקטיקות אלה מצוות ולא שום מובן אחר.

 

[אלי כ ה ן]

לשיטתך אל מה התכוון ליבוביץ ב"בורא עולם"?

הריני להזכירך, שכל הדיון הזה שלי עם אורי התחיל מכך - שאורי טען - שליבוביץ לא היה דתי כי הפילוסופיה זרה לדת; אז אני תפסתי את השור בקרניו, והגבתי לאורי - שאדרבא - בדיוק הפוך: דווקא משום שהפילוסופיה זרה לדת - לכן ליבוביץ היה דתי, שהרי לשיטתו דת היא עשייה - לא פילוסופיה.

אז אורי שאל אותי מה זה "עשייה". אז התכוונתי לענות לו, שב"עשייה" אני מתכוון למשל לנענוע ארבעת המינים בחג הסוכות. רק מה - אני קיצרתי בלשוני, ולכן במקום להאריך ולומר לו "עשייה היא למשל נענוע של ארבעת המינים בחג הסוכות" - אמרתי לו בקצרה במילה אחת: "מצוות", מתוך תקוה שאורי יבין שכאשר אני אומר "מצוות" - אינני מתכוון חלילה להסיט את הדיון לנושא האחר והחשוב כשלעצמו אודות המובן של הציווי ביהדות - אלא אני בסך הכל מתכוון לקצר בלשוני; ממש כפי שליבוביץ נוהג לעיתים לקצר ולומר "בורא עולם", במקום להתחיל ולפרוס את משנתו אודות השאלה - מי הוא זה אשר אותו אנו עובדים - והאם יש לו תארים וכו' כו'.

אך לצערי אורי לא הבין את הרמז, ונטפל למילה "מצוות" שבדבריי - כפשוטה, מתוך מגמה סמויה שלו לסחוב את הדיון הנוכחי לכיוון אחר, אשר אינו ממש קשור לדברי המקוריים לאורי אודות זה - שלשיטת ליבוביץ הוא כן היה דתי כי לשיטתו דת היא עשיה ולא פילוסופיה.

לכן הבהרתי לאורי, שכשם שהביטוי "בורא עולם" המצוי לעיתים בכתבי ליבוביץ אינו קריטי למשנת ליבוביץ, ככה גם המילה "מצוות" אינה קריטית לדבריי המקוריים - שבסך הכל נועדו להסביר למה לשיטתו של ליבוביץ הוא כן היה דתי, כי כשכתבתי "מצוות" - אני בסך הכל התכוונתי אל למשל נענוע של ארבעת המינים בחג הסוכות וכיוצא בכך. אז מה עכשיו אתה אומר לי? שבכך אני מתחמק מהמובן של "מצוות". אז ליהוי ידוע לך: זה לא שאני מתחמק: הדיון אודות המובן של הציווי הוא אמנם מאד ראוי, וכבודו במקומו מונח; ואולם, הוא לא קשור לדבריי המקוריים לאורי. נא הבן את מצבי העגום: אני בסך הכל מנסה, ממש בשארית כוחותיי הדלים, לסחוב את אורי בחזרה אל מה שטענתי (מלכתחילה) - שלשיטתו של ליבוביץ הוא כן היה דתי כי לדעתו דת היא עשיה ולא פילוסופיה.

מאידך לגבי המובן של הציווי ביהדות: זה כאמור נושא אחר - אשר כבודו במקומו מונח, ואם אורי רוצה לדון איתי בזה - אז שיפתח שירשור חדש. כמובן אבהיר לו שם את מה שכבר כתבתי לו במהלך השנים האחרונות - בנושא זה - כמו גם בנושאים דומים, והוא כמובן מכיר היטב את גישתי בסוגיה.

 

[חיים פרידמן1]

ואורי טוען של' היה דתי רק במובן שהוא עצמו נתן

למילה דת. כי בדת האמפירית מצווות הם ציוויים ולא פרקטיקות חסרות מובן. מה אתה עונה על זה?

 

[אלי כ ה ן]

בשירשור זה אורי לא טען את מה שאתה מייחס לו.

בשירשור זה, אני רק התיחסתי לדבריו של אורי שהובאו בשירשור זה.

הוא הרי טען בשירשור זה: "אמונה מזוקקת איננה דת. הזיקוק הוא האינטרס העליון של הפילוסוף. הדת איננה 'מתעניינת' בכאבי הבטן של הפילוסוף ושום פילוסופיה דתית לא נתקבלה בלבם של המון המאמינים אלא בכתביהם של המון האקדמאיים. ליבוביץ במובן זה לא היה אדם דתי".

אז על כך הגבתי לאורי, שאדרבא - היא הנותנת: הואיל וגם אורי מסכים שהדת אינה מתעניינת בפילוסופיה, אז יוצא שאורי כבר לא יכול להכחיש את דתיותו של ליבוביץ, אחרי שגם ליבוביץ עצמו - ממש כמו אורי - לא כלל בתוך הדתיות שלו את הפילוסופיה של הדת! לדידו של ליבוביץ, הדת היא פרקטיקה בלבד, לא הפילוסופיה של הפרקטיקה הזאת (ואמנם, זה עדין לא אומר שלליבוביץ לא היתה פילוסופיה של הדת: ברור שהיתה לו, אבל הוא לא ראה בה חלק מהדת עצמה). כל זה, מפריך אפוא באחת את ניסיונו של אורי לשלול מליבוביץ את דתיותו, בטענה שהדת איננה מתעניינת בפילוסופיה. ולמותר לציין, שהנראטיב של חז"ל, כלול רק בתוך הפילוסופיה החזלית של הדת - לא בתוך הדת החזלית עצמה, לפחות לפי איך שליבוביץ מגדיר דת - כסוג מסויים של פרקטיקה גרידא - בלי שום פילוסופיה ובלי שום נארטיב (שהוא בעצמו סוג של פילוסופיה כאמור).

מאידך, טענתך הנוכחית, ש"בדת האמפירית מצווות הם ציוויים ולא פרקטיקות חסרות מובן", טרם הועלתה בשירשור זה ע"י אורי. אני מתייחס כאן רק אל מה שהוא טען כאן, לא אל מה שהוא טרם טען כאן. ואם יטען זאת כאן (כפי שכבר טען זאת בשירשורים אחרים), אז אשיב לו בדיוק את מה שכבר השבתי לו בשירשורים האחרים ההם שבהם הוא כבר העלה טענה זו.