אשמח אם תוכלי להרחיב
על אלה שאותם הזכרת, מנחי הטנטרה הטיבטית והאגאמה-יוגה, מיהם ומה הם מלמדים? כנראה שהסברי אודות המסורות השונות אותן אני מזכיר תכופות והאותנטיות שלהן אינם נהירים מספיק, ולכן אנסה שוב. אולם קודם ברצוני להבהיר שמה שאני מכבד ומעריך בהן הם לא שמם האקזוטי או עתיקותם, הגם שעתיקותם היא ערך חיוני וחשוב למסורות אלה, אבל את זה אסביר מאוחר יותר. קודם כל אנסה להבהיר מהי אותנטיות להבנתי: 1. מקוריות. היוצרים המקוריים והראשונים (ואין זה משנה אם אפילו יצרו את שיצרו רק אתמול או היום מוקדם יותר בצהריים) הם אלה שיצרו, יצקו ועיצבו את תכניהם של מה שהם בעצמם המציאו לו את שמו (במקרה שלנו "טנטרה", "אגאמה" וכד'). הם גם אלה שהתוו את העקרונות, התיאורטיים והמעשיים של מה שיצרו, כמו גם את התכלית לשמה יצרו את אשר יצרו. 2. מעשיות ויעילות. אם הדבר שיצרו אובחן על ידם כמעשי, מיטיב, יעיל ומועיל בהתאם לתכלית או לתכליות שלשמן נוצר, ואכן משיג את אותן תכליות. 3. מידת האפקטיביות הגבוהה ביותר. לאורך זמן, שיטות מנוסות ונבחנות ומנופות בהתאם למידות שונות של יעילות, ואלה המתגלות כמיטיבות, כיעילות וכמועילות ביותר שורדות ומשוכללות. 4. ככל שמסורת נבחנת זמן רב יותר ועל מספר גדול של אנשים, ככלל היא נמצאת כאמינה יותר לעומת מסורת או שיטה כלשהי שרק נוצרה ויעילותה עדיין לא נבחנה על מספר גדול של אנשים ולאורך זמן. 5. נאמנות למקור. בניגוד למה שאנשים רבים חושבים, המסורות הטנטריות והיוגיות מתחדשות כל הזמן, אולם הנאמנות לעקרונות המקוריים תמיד נשמרת. ומי יכול לעשות חידושים כאלה? רק מי שמומחה ללא דופי בעקרונות המקוריים של הידע אותו קיבל ואשר מכיר את אותו הידע מלפני ומלפנים. רק אדם כזה יוכל לחדש חידושים מבלי לפגום באיכויות המקוריות של מה שלמד ושהוא מלמד הלאה. ועכשיו: למה הניאו-טנטרה אינה אותנטית? הגם שחסידיה משתמשים בטרמינולוגיה דומה או זהה לאלה של הטנטרות האותנטיות, משמעויותיהן המקוריות של טרמינולוגיות אלה דוללו, נשחקו וסולפו עד שהפכו לצל חיוור של מה שהיה מקורן. גרוע מכך: גם הפרקטיקות המקוריות דוללו, הוחלשו, נשחקו והפכו לצל חיוור של מה שהיו במקור. אם אי פעם תוכלי להשוות את פירושיו של אושו לשירו של טילופה לנרופה לפירושיו של מורה אותנטי המחזיק בשושלת מסירה אודות הידע הזה - תוכלי לראות בעצמך כמה גס, מעורפל ולא מדויק הוא פירושו של אושו לעומת זה של המורה האותנטי. ואם תעייני בספר שהמלצתי בפנייך של סיר וודרוף לעומת ספרי הניו-אייג' שקיימים היום אודות הקונדליני והצ'אקרות, שוב תוכלי לראות את ההבדל העצום: בעוד הידע שמוסר סיר וודרוף הוא מפורט, מדויק, חד ומעודן, הספרים המודרניים אודות ידע זה הם כלליים, מעורפלים, גסים ושטחיים. (זאת מבלי לומר שרובם של אלה נסמכים על ספרו של וודרוף מבלי אפילו לתת לו את הקרדיט על מה שחשף בפני הקורא המערבי כפוי-הטובה). העניין הוא לא שמות כמותג וגם לא עתיקוּת, למרות שזמן הוא גורם חיוני וחיובי. רק לשם הדוגמה, נאמר שהיית עובדת בכירה במפעל כלשהו הידוע באיכותם הגבוהה של מוצריו. עזבת את אותו המפעל, ורק אתמול יצאת לשוק עם מוצר חדש משלך, אולם את העקרונות הטובים שיהפכו אותו למוצר טוב ואיכותי למדת ורכשת במקום עבודתך הקודם. אין צורך שתקראי למוצר החדש שלך באותו השם כשל אלה של המפעל הקודם בו עבדת. אולם העקרונות הטובים והאיכות של מוצרך נשמרו, ולכן בצדק, אף על פי ששמו שונה, יוכל להצטרף לקטגוריית האיכות של מוצרים דומים אחרים, כולל אלה של מקום עבודתך הקודם. לעומת זאת, נאמר ששמעת על מוצר מסוים שהוא טוב ואיכותי. כדי לתת את אותו הנופך למוצר שלך החלטת לקרוא לו בשם דומה או זהה לשמו של המוצר המקורי, אולם מבלי שהיית נאמנה לעקרונות הטובים שהפכו את המוצר המקורי לאיכותי. מה באמת יש לך? מוצר דל ורע עם שם בעל נופך של איכות, אבל דל בתוכן איכותי אמיתי. זוהי בדיוק הניאו-טנטרה.
