ובכן...על מנת שתבינו למה אני

[בולי27]

ובכן...על מנת שתבינו למה אני

ממשיכה להתרגז מגיסתי אני אספר לכם מה קרה בסופשבוע האחרון.... הסיכום שלי ושל בעלי הוא שסופשבוע אחד הולכים להורים שלו וסופשבוע אחד להורים שלי. לפני שבועיים בעלי היה עייף, והוא ביקש מההורים שלו שיבואו הם אלינו. הם באמת הגיעו אבל....מסתבר שאצלם זה לא "נחשב" ביקור אם אנחנו לא באים אליהם, כך שבשבוע שהיה תורי, הם לחצו עליו להגיע. איך הם לחצו? לא במריבות, בהתחננויות, ברחמים, רק ע"י הפעלת יסורי המצפון של בעלי. והוא הבטיח להם שהוא יבוא. כמובן שרבתי איתו על זה והוא ידע שהוא לא בסדר ניסה להפעיל את "יסורי המצפון" שלי, "אחותי מסכנה....אין לה עם מי לדבר...הבטחתי לה שאני יבוא, את ודעת כמה היא סובלת...וכו´ וכו´... בסוף אמרתי לו שיסע לבד וישבתי לי בבית לבד מ-4 עד 9 בערב! (וזה בגלל שאני צריכה לרחם על האחות הנבלה שלו...אני אמורה לשבת לבד בבית כי אחותו מסכנה הבנתם למה היא מזיזה לי ????) גם בשבת ישבתי לבד בבית כי בעלי היה צריך לעבוד! אז מה קיבלתי? סופשבוע בודד לחלוטין בגלל שהוא צריך להחזיק לאחותו (הנבלה) את היד. כמובן שכשהוא מגיע לשם הם "לא נותנים" לו לקום וללכת הביתה! ובעלי גם כן אשם שהוא לא מסוגל לקום ולהגיד אני הולך! נשאר ונשאר ונשאר. הוא קיבל על הראש על הזמן שישבתי בגללו לבד בבית, וגם לא דיברתי איתו שלושה ימים מרב עצבים! והכל בגלל שהוא מרגיש איזו תחושת "שליחות" שהוא צריך "להיות" עם אחותו (שגדולה ממנו דרך אגב) ואני גם נשארתי לבד בבית וגם רבתי איתו! (ואחרי זה אני הולכת לקנות לה מתנות....בא לי להקיא)

 

[smagi]

אני מצטרפת איתך להקאה משותפת

 

[ר של ניב]

אז אל תקני לה מתנות

אם בעלך כל כך רוצה שיקנה לה הוא. ולגבי הלהשאר לבד, למה לא הלכת להורים שלך בזמן הזה?

 

[בולי27]

ר של ניב, כנראה פספסת את ההודעה

הקודמת שלי.... אם בעלי יקנה זה יעלה לי פי 3! הלכתי להורים שלי, אבל אין לי מה לעשות שם כ"כ הרבה שעות (הם גרים 5 דקות ממני ולא שעה נסיעה כמו להורים שלו) וגם הם אנשים שיש להם מה לעשות, אני לא "אקרקע" אותם בבית. ההורים שלו לדוגמא, אין להם חברים, אין להם אפילו ביקורים מהמשפחה (אף אחד כנראה לא סובל אותם במיוחד) הם רק מחכים שהבן היקר שלהם יבוא "ויאיר להם את היום" שתי הבנות המגעילות שיש להם צמוד לתחת לא מצליחות לעשות את זה...

 

[ר של ניב]

הבנתי

במקרים כאלה אני מתקשרת ואומרת לבן זוגי מה קורה ומתי הוא חוזר, הוא מבין מהר רמזים

 

[הגנובה]

איך אני מבינה אותך בולי../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

העניין הזה פשוט מוציא מהדעת

חוסר ההתחשבות שלהם בכל העולם - חוץ מעצמם.... פשוט מטריף

לגבי הריב שלך עם בעלך.... לא יודעת אם זה שווה את זה.... אבל מי אני שאייעץ לך בנושא הזה? אני לא רבתי איתו... אבל מחנוכה אני פשוט לא מסוגלת להסתכל עליו.... חוץ מהדברים ההכרחיים - אני פשוט לא מדברת... הסתגרתי בתוך עצמי וזה לא עובר לי

ואני נשבעת לך שאני לא רוצה את המצב הזה אבל אין לי שליטה על זה... זה בא מבפנים... כל פעם שקורא משהו עם ההורים שלו אני מתה עוד קצת מבפנים... והפעם זו הפעם הראשונה שאני לא יכולה להתנער מזה

אז אולי לריב ולכעוס זה לא הפתרון

... לא יודעת

... אני כבר מיואשת... פעם ראשונה אחרי 18 שנות נישואין (24 שנים ביחד)... שאני לא מסוגלת להסתכל על בעלי....

 

[amitmom]

גנובה יקירתי, כאב לי לקרוא את זה

העצב נטף מההודעה שלך. קרו לי מקרים בעבר שבהם כ"כ כעסתי על בעלי שהרגשתי בוז, סלידה ואכזבה כל פעם שהסתכלתי עליו. לא היה מובן לי אייך גבר בגילו נותן למשפחה שלו לנהל לו את החיים, אייך הוא מוכן לכופף את ראשו פעם אחר פעם אבל הכי הכאיב לי אייך הוא מסוגל "לזנוח" אותי אות משפחתנו הקטנה לטובת אלו שלא ראויים לכך. אמרת משהו נכון..במצב כזה נגמר הכעס את נשארת עם תחושת יאוש וריקנות משוועת. קבלי הרבה חיבוקים, יקירה.

 

[הגנובה]

תודה חמודה../images/Emo70.gif

האמת... הוא כל כך מחפש את מה שהיה... שממש כואב לי בשבילו

... אני טיפוס מאוד אוהב, מפנק, מחבק, מלטף, מנשק, מחייך, תמיד מפזרת אופטימיות... (עד שהוא פגש אותי כל מה שהוא ידע וחווה זה מריבות, כעסים, צעקות, השפלות ועוד....)... ועכשיו אני רואה איך הוא מנסה להתקרב, ממש מבקש ממני להתקרב אליו... תמיד אנחנו עם ידיים משולבות או מחובקים... ועכשיו אני מתרחקת... הוא מנסה לחבק ואני נרתעת... אני לא מצליחה לחייך אליו והוא סובל... ואני כואבת את הסבל שלו... אבל מה אני יכולה לעשות

... להעמיד פנים

אני לא מסוגלת

... אם זה לא בא מהלב - אז לא

... ... אני מקווה שזה יעבור... גם לי קשה לחיות בצורה קרה כזו...

 

[amitmom]

סליחה שוב פעם על זה שאני נדחפת

לענין לא לי...אבל..חשבת אולי לשוחח איתו על כך. לשבת בבית קפה בשקט, לומר לו את כל האמת שאת אמאוד אוהבת אותו והנישואים שלך חשובים לך יותר מהכל אבל את עייפה ממה שקורה. את שמחה שהוא מודע לבעיות אבל את רוצה תוצאות. ולכ בתור אדם אוהב, מנשק ותומך קשה לך לתת לו את היחס שבהחלט מגיע לו היות והוא מכעיס אותך מעבר לכל דמיון ולצערך התוצאה של המעשים שלו ואוזלת היד שלו שמגיע הנושא של הוריו פוגעת בזוגיות שלכם ולכן קשה לך נפשית להתקרב אליו. ושוב, הרבה חיבוקים.

 

[הגנובה]

חשבתי על זה....

אני לא יכולה לאמר לך כמה פעמים כבר דיברתי איתו

אין לו תשובות... הוא כל הזמן טוען שההורים שלו "שרוטים", אבל אין לו ברירה... אלה ההורים שלו... אם את שואלת אותי... אין כזה דבר אין ברירה... גם אם אלה ההורים שלך... יש גבול לכל דבר

... אבל זו אני... הבעיה היא שבגלל הצורה שהם גידלו אותו - אין לו כלים להתמודד איתם

אם אדבר איתו שוב... זה יהיה מתוך כאב.... וזה יכאב לו עוד יותר

.... אני לא רוצה לפגוע בו... הוא ממש נשמה טובה

... אני פשוט צריכה לעבוד על עצמי לקבל את זה שהוא לא מסוגל להתמודד איתם... ופשוט, לפחות מהצד שלי, להניח לו עם הנושא הזה.... גם כך הוא לא הולך אליהם, אין לו יחסים עם משפחתו בכלל, אחיו ואחותו בקושי שומרים איתו על קשר.... והעובדה שהמשפחה שלי אימצה אותו כבנם - לא מורידה אפילו בקצת את הכאב שאני בטוחה שהוא חש בעקבות היחסים עם משפחתו... לכן, למרות שהצעתך נכונה ואמיתית... הפעם אני צריכה לבלוע את הגלולה המרה... ולנסות לרפא את עצמי לבד.... אני בטוחה שאני אצליח

תודה על הכל

 

[amitmom]

גנובה גנובתית..לא התכוונתי לחטט לך

בפצע הזה. מצטערת אם הכאבתי.קבלי

. אני מקווה שהכל יסתדר ואת באמת צודקת אין דבר כזה אין לו ברירה. גם אני פעם נאלצתי ל"שוחח" עם אמי אל כל מיני דברים שהציקו לי ואין ספק שזה הליך מכאיב אבל לפחות יש תוצאות בסופו. אני מקווה שהגלולה לא תהיה כ"כ מרה וגם אם כן אני מבטיחה להיות כאן עם כוס מיץ פטל (או עוגת גבינה..נתון לשיקולך

)להמתיק לך את היום.

 

[הגנובה]

תודה../images/Emo70.gif ../images/Emo24.gif

 

[ריפלקטור]

גנובי היקרה לי מאוד...

אני חושבת על כל הדברים שכתבת, לפעמים מאחרת להגיב או להתייחס, אבל אני קוראת הכל וחושבת עליך... אני חושבת שבערך מהמקום הזה כתבתי אני לפני כמה ימים על אבא שלי. פחות כתבתי ממקום של כאב, יותר ממקום של השלמה וקבלה של דברים. (לכן ציינתי בהודעה ההיא שיש בה גם שמחה). יש מצבים בחיים שבהם את מגלה שמאבק והתמרדות נגד מה שקורה לך אינם מובילים לשום תוצאה, אלא רק מקבעים אותך וגורמים לך להתבצר עמוק במקום של כעס וצער. במצבים האלה השלמה עם המצב מתגלית כדרך היחידה האפשרית. ומאיך שאני מרגישה את ההודעות שלך, את כבר בתוך מה שהגדרת "לרפא את עצמי לבד". אין לי ספק שאת תצליחי. לדעתי את כבר שם. ומהמקום הזה שיש בו גם הבנה וגם משהו שנמצא מעבר לכאב, את תמצאי בתוכך את הדרכים והכלים לעזור לו להגיע גם לפיוס והשלמה. לפעמים אני חושבת שיש מצבים בהם רק אם "טובלים את הידיים" בתוך הכאב, מגיעים באמת למקום פנימי טוב יותר.

 

[הגנובה]

כמה שזה נכון ריפי../images/Emo70.gif

 

[אורא]

אני איתכם ../images/Emo24.gif

וכל כך מזדהה איתכם בבוקר זה

איך גורמים להם להבין שהם בונים משפחה חדשה (אצלי עוד בתהליך) והם צריכים להרפות מהמשפחה הישנה ולתת את תשומת הלב החיזוקים אהבה וכל השאר למשפחה החדשה ואת השאריות למשפחה הישנה ולא להפך... ולא לתת למשפחה הישנה להרוס את החדשה... מי שיענה לי על זה יקבל פרס

 

[בולי27]

גנובי איזה מילים ../images/Emo70.gif

אמנם מה שהיה בחנוכה זה הרבה יותר גדול ממה שקרה לנו בסופשבוע אבל אם אני אקטין טיפטיפונת את קלעת בול למה שאני מרגישה כל פעם שאני רואה את בעלי ליד המשפחה שלו... הם גורמים מי "להיגעל" מבעלי.... מה עושים? איך נפטרים מזה?

 

[בולי27]

מי = לי

 

[הגנובה]

אין לי מושג../images/Emo70.gif גם אני עדיין מחפשת

את הפתרון לשאלה הזאת... מה שבטוח... אותם לא נצליח לשנות... אנחנו צריכות להחליט עם זה מה שאנחנו רוצות לשארית חיינו... דבר אחד בו אני בטוחה הוא - שאת בעלי אני לא רוצה להחליף או לעזוב... ומכאן אני מתחילה. זו צריכה להיות נקודת הפתיחה שלנו... ועכשיו מתחילה העבודה הקשה - איך מפרידים בין השניים... איך מפרידים בין "גועל הנפש" והבחילה שמעוררת בנו המשפחה שלו ובין הרגשות שלנו כלפיו - כשהוא מוכן ומקבל את כל מה שהם "מגישים לו"... שוב אני אומרת... אני יוצאת מהנקודה שככה הם גידלו אותו - תוך השפלות ושליטה בלתי מעורערת על נפשו ורצונותיו ... והוא... בגלל שהוא כל כך טוב לב... בגלל שהוא מוכן לעשות הכל למען מי שהוא אוהב... למד לקבל אותם כך - מבלי להתווכח... נוסף לכך - הם בכל זאת המשפחה שלו... ההורים שלו.... והוא נאחז בציפרניים במה שהוא יכול לקבל... עלי מוטל עכשיו לקבל את זה ולהשלים עם זה

ילדי ואני לא בקשר איתם - בכלל

הוא מתקשר פעם בשבוע בערב שישי כדי לאחל להם שבת שלום... וכשאני שומעת את השיחה ביניהם אני מצטמררת... זו שיחה בין אנשים זרים (בערך 5 דקות שיחה).... הוא כבר אמר שהוא מקבל את זה שהוריו ואני לא נסתדר לעולם... והוא מעדיף שלא ניפגש ולא נהיה ביחד. עכשיו בולי... עכשיו אני צריכה ללמוד - איך נפטרים מהרגשת הגועל

... אז נכון, לא עניתי על שאלתך אלא התפלפלתי בתשובתי... אבל כשתהיה לי תשובה... אני בהחלט ישתף אותך ואת הפורום בתשובתי

 

[nightroll]

ואני כועסת עליך

שוויתרת. ושאת הולכת לקנות לה משהו בכלל. את צריכה לומר לו "לא!!!" בא´ רבתי. לא מוכנה בשום פנים ואופן שתשאיר אותי לבד ותלך אל המשפחה שלך אם הם ביקרו אותנו בשבת שעברה. עכשיו תורי. עכשיו תורנו. יותר מזה, בולי מתוקה, אני קוראת אותך כבר הרבה זמן וממש ממש לא מבינה למה את ובעלך לא שמים סוף להתעלקות של ההורים. אתם זוג צעיר, אתם תא משפחתי עצמאי, ולמרות שכבודה של המשפחה במקומה מונח, אתם חייבים לפתח עצמאות ולנתק את חבל הטבור!!! לא ללכת למשפחה כל שבוע. לרדת לפעם בחודש, ואח"כ לרדת עוד. לבלות הרבה הרבה יותר זמן שניכם לבד, לפנק אחד את השני, ללמוד אחד את השני. לחזק קשרים זה עם זו או עם חברים ולא עם המשפחה. את חייבת את זה לעצמך עכשיו, כי כשיהיו הילדים זה יהיה קשה יותר וכואב יותר.

 

[בולי27]

../images/Emo25.gif../images/Emo24.gif ואני מתה עלייך../images/Emo70.gif

אז ככה! כשאמרתי לו שאני לא קונה מתנה לאחיין שלו הוא התרגז עלי ורב איתי שאין קשר בין מה שהוא קונה לאחותו לבין הבן שלה. הוא האחיין היחיד שלי וכו,...(היועצת שניפגשתי איתה הצדיקה אותו) בקשר לחנוכת בית הוא לא הסכים לשמוע את המילה לא! אין לי חשק להתמודד איתו כי זה גם כסף שלו ואני לא יכולה כל הזמן להגיד לא! (ומשום מה זה כל הזמן קורה! כי הם תמיד רוצים מתנות!) בקשר לביקור אצל המשפחה כל סופשבוע שני זו פשרה שהשגנו גם כן אצל היועצת ועל פחות מזה אין מה לדבר הם מפעילים עליו כזו מניפולציה ריגשית חזקה שאני לא מבינה איך הוא מחזיק מעמד. נכון שהוא לא ניתק את חבל הטבור, אבל אין לי מושג איך להסביר לו את זה יותר ממה שכבר הסברתי...(והסברתי, וגם עברנו טיפול זוגי בדיוק בגלל הבעיות האלה! את מתארת לעצמך שלפני שנה כל מה שאני מספרת היה כפול 4 בערך?) הוא עשה התקדמות עצומה ועדיין הם מצליחים לעשות עליו מניפולציות כמעט תמיד. בקשר לפעם הספציפית הזו שזה היה התור שלי. הוא היה מודע לזה שאני צודקת והוא בכלל לא התווכח איתי, להיפך הוא התחנף והצטער שהוא עושה דבר כזה חריג וכמה שאני צעקתי והשתוללתי עליו הוא לא נגרר למריבה כי הוא ידע שאני צודקת.....