ובכן...על מנת שתבינו למה אני

[omizu]

העניין הוא בולי

שלשנות אותם לא תוכלי וחוץ מלריב עם בעלך לא יוצא מזה הרבה (אני לא בטוחה שהם לא נהנים מזה גם) את צריכה בכוחות עצמך לראות עד כמה את מתנתקת פיזית ויותר מזה רגשית שזה פשוט יעבור לך ליד האוזן ולא יפגע בבטן איך? זה כבר יותר מסובך אבל השיטה שלי היא להמנע מלהתראות כמה שאפשר ואין מצב שאני יושבת ו"מחכה" יש לי מספיק תעסוקות משלי מעבר לזה מה את צריכה שאנשים שאת לא אוהבת ומכניסים אנרגיה שלילית יבואו אליך?! אחיות שלו=בעיה שלו.

 

[עדוש]

אני מסכימה עם NIGHTROLL

אני לא מבינה את העניין שבוע הורים שלי, שבוע שלך. בעלי מזרחי ואני אשכנזיה, אז אצל ההורים שלי בבית אין "שבת", רק אם הם מזימינים אותנו. אז באמת בהתחלה ההינו הולכים לחמותי אפשר לומר כל שבת עקב נוחיות: בלי בישולים, בלי בלגן בבית. אבל בחיים לא הרגשנו שאנחנו חייבים לה משהו. והיום באמת אנחנו לרוב עושים בשתות אצל ההורים שלי או בבית לבד או עם חברים. ותאנימי לי זה ממש נחמד לעשות שבת בבית. אתם צריכים להבהיר להם שאין לכם מחויבות כלפיהם, ולהתחיל להתנתק קצת. מבינה לליבך, מצטרפת אלייך לשירותים להקיא ביחד

 

[בולי27]

אומי יקירתי../images/Emo23.gif

לא הייתי "מסכנה" לבד בבית. היה לי מה לעשות, אבל רציתי שהוא ירגיש חרא עם העובדה שבסופשבוע אני "מבלה" לבד ולא איתו! היה לי הרבה יותר כיף להישאר בבית מאשר ללכת איתו. אבל לפעמים אני מרגישה יותר בטוחה כשאני איתו שם ושומעת בדיוק מה הם מנסים "להוציא" ממנו הפעם (הם תמיד רוצים משהו! ובעלי לא כ"כ יודע להשתמש במילה לא! במיוחד אם אני לא לידו) מה שיאמר לטובתו של בעלי הוא לא מספר להם שאנחנו רבים! (אז הם לא יכולים להינות מזה, אבל את צודקת שאם הם היו יודעים הם היו נהנים מאוד!) ואחיות שלו הם בעיה (גם) שלי כי זה 90% מהזמן קשור להוצאות כספיות (שלנו!)

 

[omizu]

בעניין המתנות

אם את הקונה אז תחליטי לך על סכום שאת מוכנה להוציא ואפשר למצוא הרבה דברים במחירים סבירים אם הם רוצים מצעים של כיתן שיקנו לבד רוצה בדיחה? תמיד הבאתי לחמותי מתנות לחגים ויום הולדת וגם לגיסים וגיסות אני לא קיבלתי כלום גם לא לחתונה לא ללידות בטח שלא ליום הולדת (אפילו לא מזל טוב בטלפון) הפסקתי לקנות לכולם חוץ מלברך מזל טוב לא עושה כלום

מאז פתאום יותר נחמדים אלי אבל זה אבוד ממני לא יראו כלום

את האחיינים אני מפנקת הם לא אשמים שנולדו למשפחה חרא

 

[איילה בשדות הפטל]

אז איך עושים את זה ? ../images/Emo53.gif

איך מצליחים להיות קשוחים, להשקיט את המצפון הזה שלא ברור בכלל למה יש לו בעיה עם זה, איך נשארים חזקים מול התחינות והאשמות ? ואני עוד לא הצלחתי להפוך את זה לפעם בשבועיים, כל שבוע שעות על גבי שעות

 

[omizu]

תכיני הפתעות

היום הולכים למסיבה, היום נוסעים לאילת וכו´ זה כיף לבקר משפחה (תלוי איזה) אבל גם כיף לפעמים להיות בבית שלך אחרי הריצות של כל השבוע צריך קצת אינטימיות לא?!

 

[אניגודין]

תשמעי משפט ענק:

(אחרי 4 וחצי שעות סופסוף הבעל מסכים ללכת) חמותי בקול מתבכיין:" מה? כבר אתם הולכים? מה יש לכם לעשות בבית?" אז זאת הגישה כנראה, שכמו שלהם אין חיים והכל מסתובב סביב הילדים ככה גם לנו לא צריכים להיות חיים וצריך להסתובב מסביבם. אני דווקא כן מכינה הפתעות, כבר נגמר לי הכסף: הצגות, מופעים, טיולים כמה אפשר ?

 

[אניגודין]

וסליחה שנדחפתי לשירשור ../images/Emo9.gif

 

[בולי27]

אניגודין ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

אני לא יודעת כמה זמן אתן נשואות אבל "ההפתעות" זה ממש לשנים הראשונות... אני כבר הייתי בהצגות, בשופי שבוע ארוכים, אפילו לחו"ל ברחתי כבר כמה פעמים. אין לי יותר כסף....

חייבים למצוא פיתרון קבוע שלא "ישחט" אותנו כלכלית! הם חייבים ללמוד להגיד לאמא שלהם לא

איזה כיף לי שאתן מבינות על מה אני מדברת....

לכולכן

 

[ציפי ג]

אני פשוט המומה

למה את צריכה להיות אסקופה נדרכת? שבוע הבא, תגידי לבעלך שאת מבינה שביקורי קרובים זו טרחה יתירה לצד השני. והוא שילך להוריו וישב שם, ואת הולכת לאן שבראש שלך. לי יש הרבה דברים מאוד כיפים לעשות, ואני נהנית לעשות אותם כשבעלי נמצא בביקור השבועי בבית אמו. ברגע שהתחלתי להנות מזה שהוא הולך לשם לשלוש שעות פעם בשבוע, נהיה לי הרבה יותר קל. את יודעת איזה כיף זה לעשות אמבטיה במשך שעה, בלי שאף אחד מתדפק בדלת? או לשבת ולשייף צפורנים המון זמן, סתם כי בא לי לשנות את הצורה? צאי מזה. הוא לא ישתנה. הוא אוהב את הוריו. או מרחם עליהם. או שניהם. אז שיאהב. זו לא אחריות שלך, לא מחויבות שלך, ולא העסק שלך. אולי, אם יהיה לך כיף, הוא יתחיל להשאר יותר בבית.

 

[omizu]

שלום ציפי, הרבה זמן לא נראית

מקוה שהכל טוב אצלך מה שבטוח הוא ששתינו הבנו כבר את היתרונות שבמצב וזמן פנוי לעצמך הוא דבר יקר ערך

 

[בולי27]

ציפי ../images/Emo13.gif אני מניחה שפספסת איפשהו

את ההודעה שלא אכפת לי באמת להיות לבד בבית, יש לי מה לעשות ואיך לפנק את עצמי. לקבוע עם חברות בשישי בערב זה קצת קשה מאחר ושישי שבת אלו ימים משפחתיים וזוגיים. אבל לא רע לי עם עצמי. הבעיה היא שהם גרים די רחוק כך שאני ישבתי כמעט כל היום לבד ואני רוצה שזה יעיק לו על המצפון! במיוחד בגלל שביום שבת הוא עבד כל היום וחזר רק ב-11 בלילה. הוא חייב להבין שללכת להורים לבד זה בסדר אבל הוא לא יכול להרשות לעצמו "להעלם" מהבית לכל השישישבת... וההורים שלו יודעים שזה המצב אבל הם חושבים שזה יותר חשוב שהוא יבלה את שעות הפנאי שלו איתם ולא איתי...והם מעודדים את זה ע"י מניפולציות רגשיות שהם עושים לו (וזו אחת הסיבות הגדולות לעובדה שאני שונאת אותם שנאת מוות)

 

[ציפי ג]

לא פיספסתי

אני חושבת שבכך שאת נותנת לו להרגיש רע בגלל שהוא הולך להוריו, גם את עושה לו מניפולציה רגשית. אני לא בעד לנתק טלפונים, ולא בעד הפגנות. אני בעד להנות על באמת, בלי להסתכל מה בנהזוג שלי עושה אותו רגע. אם הוא הולך לעשות משהו שכיף לו, או א פילו משהו שהוא מאוד סובל ממנו, אבל מוכן לסבול בשבילו, את לא חייבת ליטול בכך חלק. אני לא חושבת שנישואין זה חיבור של 150% מהזמן. אני רואה בנישואין קשר שמאפשר לכל אחד מבני הזוג להיות אינדבידום בפני עצמו. ועם האינדבידום הזה, יש לו סבלנות ללכת כל שבוע להוריו ולשמוע אותם בוכים על דא ועל הא, וזה עוד גורם לו באופן מופלא אושר, שיהנה. בכיף. למה לא? עכשיו נשארת השאלה מה אני אעשה בזמן שהוא נהנה. אני יכולה לשבת ולעשות את עצמי מסכנה כדי שהוא ירגיש ח_א. או שאני יכולה להנות גם כן. זו בחירה שלי ורק שלי. אני עברתי את שנות המסכנות (כשנשאנו בעלי הלך להוריו כל יום לאכול צהרים. את יודעת כמה סבלתי מזה?) ואני כעת בשנות האושר הגדול. כל שבוע חמותי שואלת את בעלי למה צפי לא באה, והוא אומר לה - צפי צריכה לעבוד. לא מזמן היא שאלה אותי במה אני עובדת כל כך קשה, ואז אמרתי לה שאני עסוקה בלטפח את האושר האישי שלי. וכך אני רואה את זה. לא הייתי מסכימה שבעלי יגיד לי כמה זמן להיות אצל הורי. לא הייתי מסכימה שהוא יחייב אותי ללכת באמצע. אני יודעת שאמא שלי מלאה לפעמים, ואני מבינה שהוא סובל מזה. אז שלא יבוא, ויטפח בזמן שאני שם , את האושר האישי שלו. אני לא מענישה אותו, ולא מענישה את עצמי. אני באמת מאושרת. שבוע שעבר כשהוא הלך להוריו, הלכתי לשיעור, ועשיתי משהו עם אחי הבכור והורי. נהניתי מאוד. חזרתי הביתה בערך שעתיים אחריו, והוא לא אמר דבר. זה ברור לו שיש לו עיסוקים שלו, ולי יש עיסוקים שלי, וזה לא חייב להיות שתמיד נהיה ביחד.

 

[arem12]

כשלי לא נוח

במקום מסוים אני מציעה לבעלי פינוקים מיוחדים והוא רץ הביתה. ןנדיר שזה יקרה לבסוף

 

[רלי123]

את חייבת להיות חזקה

ולא לוותר גם ההורים של בעלי עושים לנו מניפולציות, ולהם לא משנה אם אני הייתי לבד או שהוא היה לבד זה לא נספר כביקור. רק אם אנחנו באים ביחד זה נחשב ביקור. הבעיה הנוספת היא שאם אנחנו לא באים אז הם באים אלינו (לפעמים עם אורחים שלהם לא שלנו) מה שמרגיז בפני עצמו שאני צריכה לשרת אורחים שלהם. ברוב המקרים בעלי מסרב להם . אבל הם משחקים במניפולציות על נושאים אחרים. לגבי מתנות הפסקתי לקנות, תמיד השקעתי במתנות והם לא החזירו לנו באותה מטבע. רלי

 

[הגנובה]

בנושא המתנות...

הורי תמיד לימדו אותי שמתנות נותנים מכל הלב.... לכן תמיד קניתי להם מתנות נורא יקרות ומאוד יפות... תמיד דאגתי להתאים את המתנה לאדם ולברר אם זה באמת מה שהוא צריך... בתמורה תמיד קיבלתי משהו כמו עציץ ב-15 ש"ח... או ספר לילד (בערך באותו סכום)... לא שהסכום קובע... כוונתי שהמתנות לא היו מושקעות בכסף, ברצון או בתשומת לב.... רק לפני שנה שיניתי ממנהגי ובכל פעם שאני קונה מתנה למישהו ממשפחתו (כמובן, רק אם אנחנו מוזמנים....)... אני מחפשת את הכי זול שאני יכולה למצוא... ובזה אני משקיעה המון מחשבה... איך לא להגזים במתנות שלי אליהם... למרות שתמיד יוצא שכל מה שאני קונה עובר את ה-60 ש"ח (למרות שנשבעתי שאני אשקיע בערך 20 ש"ח... עין תחת עין)... והמתנות עדיין מכוונות לעשות טוב למקבל אותן.... אז מה אני רוצה לאמר

.... אפשר לקנות מתנות לא מושקעות בכסף ומעט מושקעות בתשומי...

 

[amitmom]

בולי..את חייבת לעשות משהו בנושא הזה

למה את מרשה להם להתעלק עליו ככה. תפעילי גם את את יסורי המצפון שלו אני הייתי אפילו משתמשת בדרכים יותר קיצוניות..ברגע שהוא אמר לך שהוא נוסע להוריו, הייתי לוקחת את הילדים, נכנסת לאוטו ונוסעת לחברה טובה או גן משחקים..תתני לו להתבשל במיץ של עצמו לבד. הוא רוצה לסוע להוריו..אין בעיה..שיתפוס מונית,את הרי קבעת כבר ונחוץ לך אוטו כמוד כי את עם הילדים. הוא רוצה שאת תקני מתנה לאחותו..אין בעיה..תקני לה מתנה כזו עם רמזים כפולים ומכופלים על מצבה העגום או להבדיל מתנה כזו עלובה שחבל"ז אבל תדאגי לומר לבעל כמה שזה עלה הרבה כסף ואייך את נדיבה כלפי אחותו. הוא נמצא אצל הוריו..אין בעיה..תטלפני כל 5 דקות..לשאול אותו כל מיני דברים, איפה זה , איפה ההוא, מתי אתה חוזר, החבר שלך טלפן עכשיו ועוד כיד הדמיון הטובה עליך. באנגלית יש משפט שאימצתי לי ואני נוהגת על פיו והוא: don´t get upset..get even כלומר..אל תתעצבני..תתנקמי.

 

[אורא]

לבולי אין ילדים....

אבל אני חושבת בערך כמוך.. היא צריכה להרוג אותם בדבש, רוצה ללכת שיילך וייחנק עם זה. כשהוא חוזר ולא משנה מתי את יוצאת עם חברות, לבקר חברות אפילו סתם להסתובב עם האוטו ולקלל את כל העולם.. אבל בחוץ כך גם הוא ירגיש את הלבד.. לא לחכות לו בבית ולא לריב אלא פשוט להתעלם. הוא חי את חייו תראי לו שגם לך יש חיים תאמיני לי בסוף הוא יבין

 

[בולי27]

אמא של עמית ../images/Emo13.gif (זהירות ארוך!)

מה זאת אומרת מרשה להם? יש לי אפשרות למנוע מהם להתקשר ו"להתבכיין" לו בטלפון? הם לא אומרים שום דבר מפורש....זה הולך בערך ככה: צילצול בסלולאר שלו: הוא: מה עיניינים אמא? היא: בסדר, כפרה, מתי אתם באים? אתם באים ביום שישי לארוחת ערב? הוא: לא אמא, אני עייף, היה לי שבוע מאוד קשה... היא: אה בסדר, לא נורא (בטון הכי נעלב עלי אדמות כאילו היא תיכף מתחילה לבכות) בישלתי בשבילך.....קניתי במיוחד .... עשיתי בשבילך....אבא שלך רצה לראות אותך....דודה שלך חיכתה במיוחד שתבוא.... אבל לא נורא הכי חשוב שתנוח! הוא: טוב אמא ביי, נדבר אחר כך. סוגר את הטלפון ויושב חצי שעה עם פרצוף מסכן

ואחרי שהוא שוכח: צילצול בסלולאר שלו: הוא: הי אבא מה עינינים? האבא: מה אמא אמרה לי שאתה לא בא ביום שישי? למה? הוא: אבא אני עייף, שבוע קשה.... האבא: נו באמת....אמא שלך חיכתה לך, דודה שלך חיכתה לך.... הוא: אני לא יכול לבוא אבא! האבא: מרים את הטונים גבוה, מה אתה לא יכול לבוא קצת לבקר? הוא: אבא אני אשתדל לבוא באמצע השבוע.... האבא: נו טוב.... הוא: סוגר את הטלפון שוב מבואס אבל הפעם רק רבע שעה ואני מתחילה להיות עצבנית כי באמצע השבוע הוא צריך לנסוע (ובעלי עובד 3 פעמים בשבוע עד 1 בלילה, כך שבאחד הערבים הפנויים שלו אני שוב לבד בנוסף ל-3 פעמים שאני כבר לבד) שנינו לא רגועים וכך מתחיל מצב הרוח של סופ השבוע... אחרי חצי שעה נוספת: צילצול בסלולאר שלו: הוא: הי מה עינינים? אחותו: בסדר, מה שמעתי אתה לא בא ביום שישי? הוא: כן אנחנו נשארים בבית. אחותו: אההההה (בטון מאוד מאוכזב) רציתי שנשב קצת ביחד, חשבתי שתבוא, אמרת שתקפוץ באמצע השבוע ולא באת, חיכיתי לך, הבן שלי מאוד מתגעגע אליך... הוא: מה אני יעשה כל השבוע עבדתי יותר מ-12 שעות ביום לא הייתי מסוגל עוד להגיע עד אליכם... היא: כן אני יודעת, בגלל זה חשבתי שתבוא היום...(טון מאוד מאוד מבואס...) איך אני יכולה להרשות או לא להרשות??? איך אני יכולה להפסיק את רגשות האשם אחרי שיחות טלפון כאלו? איזה פינוק בעולם יגרום לו לשכוח תמונה של כל המשפחה שלו יושבת ובוכה שהוא לא בא??? עכשיו קחי בחשבון באיזה מילכוד הוא נמצא. הוא יודע שאם הוא ישבר לתחנונים שלו מחכה לו סרט "אימים" בבית. אז בד"כ הוא לא נשבר אבל לעיתים הם כן מצליחים לשבור אותו... ונ.ב יש לו רכב משלו שאני ממש לא צריכה... אין לנו ילדים, ואני אישה עצמאית עם המון חיי חברה ומשפחה שגרה קרוב אז אין לו על המצפון כלום (בניגוד למשפחה המבודדת שלו) להתקשר כל 5 דקות הוא סתם מתרגז (וגם מבין את הרמז) מתנות....ברור שאני קונה הכי זול שיש אבל, אני עדיין מרגישה שאני מביאה לה משהו, שהתאמצתי בשבילה, והיא מעולם לא טרחה להחזיר כלום. גם לא משהו זול! לעיתים רחוקות שיחת טלפון! כאילו אני סוג ג´ ותודה למי שהגיע עד הלום...

 

[הגנובה]

בבקשה ../images/Emo3.gif