ובכן...על מנת שתבינו למה אני

[איילה בשדות הפטל]

זהו. רק מי שנמצא שם יבין. מבחוץ זה

ממש נראה לא הגיוני. וזה באמת לא הגיוני. אני גם לא מצליחה להבין. זה ממש מאבקי כוחות, בין האישה לבין ההורים שלו. בולי, השיחות שכתבת מאוד מזכירות לי את השיחות של ההורים שלו. רק שאצלי אין אפשרות שהוא יסע אליהם לבד כי אז הם מציקים לו למה אני לא באתי חייבים לבוא ביחד ברור שצריכים להציב גבולות רק שזה מאוד מאוד קשה. כי אני אוהבת אותו וכואב לי לראות אותו סובל (הוא סובל מזה שהוא מעציב את ההורים שלו) מעניין שאותם זה בכלל לא מעניין. שיהיה עצוב העיקר שיבוא. כנראה שחייבים ללכת לייעוץ

 

[בולי27]

איילה קודם כל ברוכה הבאה!

אני מבינה שהבעיה שלנו דומה! אנחנו כבר אחרי טיפול! יש שיפור משמעותי! פעם כל שבוע היתה השיחה הזו וכל שבוע הם היו שוברים אותו!!! כמו שכתבתי למעלה היום (בעיקבות הטיפול) רק לעיתים רחוקות הם מצליחים

אז יש שיפור עצום היום (מאשר לפני שנה) אבל הם לא מתיאשים! הם ממשיכים! לא אכפת להם שהוא כבר עומד (קצת) על הרגליים האחוריות ומתנגד. הם פשוט מנסים את התרגיל הזה בכל מיני ווריאציות עד שזה מצליח להם.... וזה מאוד מאוד מאט את ההתקדמות שלו!

 

[איילה בשדות הפטל]

חמודה, שלחתי לך מסר ../images/Emo140.gif

 

[nutmeg]

ההודעה של בולי

זרקה אותי 10 שנים אחורה... הייתי שם - בגדול. אגיד לך מה עבד בשבילי. יום אחד פשוט החלטתי שאני לא מאפשרת לאפאחד לדרוס ברגל גסה בנשמתי. הבנתי שלכל טנגו יש שניים - זה ש"עושה" את המעשה והשני (במקרה זה אנוכי) שמאפשרת לדבר להזיז לי. מה שקרה הוא שהתחלתי להקפיד לעשות מה שטוב לי, ולהראות כלפי חוץ שטוב לי עם החלטותי. כשנתתי מתנה, נתתי כי רציתי ולא ציפיתי שיחזירו לי או יאהבו אותה - עשיתי מה שתטוב לי ושיחנקו מצידי. כשלא התאים לי ללכת, לא הלכתי כי דאגתי לעשות משהו באותו יום שממש רציתי. הייתי מזמינה את בעלי לבוא איתי ולהצטרף לתכניות שלי... בהתחלה, הוא היה עם ההתחיבויות שלו ועם מה יגידו אם´ים שלו והוא הלך לבד להוריו. כשהיינו נפגשים לא שאלתי אותו כלום מעבר ל"מה שלומם", ואחר כך מספרת לו מה עשיתי ואיזה כיף היה... פעם - פעמים - שלוש ונגמר. הרעיון בכל העסק הוא לחיות את החיים שלך ולא את חייהם של אחרים. נקודה. מעולם לא ציפיתי ועדיין איני מצפה למתנות מהם. כשאני מקבלת, אני מקבלת בחיוך אומרת "תודה, באמת לא ציפיתי, איזו הפתעה!!!" ולא פותחת. בסוף הם קלטו את המסר: אני לא מצפה מהם לכלום. אם יתנו לי מתנה או לא יתנו לי מתנה אני אוהבת את חיי. והכי חשוב?? לצחוק הרבה, לחייך, להראות שטוב לך ככה ואת חייה את חייך בלי קשר אליהם. חשוב לדעת שכשמגיבים עם עוצמות כאלו לאנשים, אנחנו במו התנהגותנו שמנו אותם כמקום חשוב בחיינו... והם בתמורה, ימשיכו כך כי הם רואים כמה הם חשובים לך או מזיזים לך. בקשר לבעלך - המסר אליו צריך להיות ברור: "אני מזמינה אותך להיות איתי ואשמח אם תבוא. אכבד את הבחירה שלך ללכת למשפחה שלך ואתה בתמורה תכבד את רצוני לעשות היום משהו אחר". הרי הוא לא בדיוק נהנה שם, נכון? כל הזמן שהוא שם הוא יחשוב כמה הוא אדיוט שלא נשאר איתך (כי את מכייפת, או לפחות עושה מה שאת רוצה) והוא לא. כמה פעמים נראה לך שהוא ימשיך ללכת לשם ולהרגיש יום שלם כאדיוט?

 

[amitmom]

בולי חביבה..לא התכוונתי לא להרשות

לו פיזית אלא להשתמש בדרכים אחרות. מובן שאת לא יכולה לעצור אותו מלפגוש את הוריו אבל לגרום לו ע"י מעשים שלך לחשוב היטב אם כדי לו לסוע או לא. הגנובה הביאה יופי של דוגמא..הוא יוצא להורים שלו..סבבה. את נעלמת מהבית גם כן ולא חוזרת עד מאוחר שגם קצת הוא ידאג איפה את. תנתקי את הפלאפון, תהיי לא זמינה בשבילו כפי שהוא לך. בקשר למתנות אני כמוך אוהבת להשקיע,חושבת הרבה על מה ואייך אפילו משקיעה בעטיפה (מה לעשות סריטר רצינית יש לי בנושא) אבל כשחמתי מרגיזה אותי ואני צריכה להביא לה מתנה אני אקנה לה סיר עם מתכון כתוב בכתב ידי בתוכו. יענו רמז..הגברת לא מבשלת מי יודע מה. כשגיסתי הבהמתית עיצבנה אותי קניתי לה מכנס מקסטרו מידה 1 יענו רמז..שהתחת שלה בחיים לא יכנס לזה. האמת אם אני הייתי צריכה לקנות מתנה לגיסתך הייתי הולכת על משהו כמו אלבום תמונות לבן כזה (כמו של חתונה) בתוכו תשימי כמה תמונות נפלאות שלך ושל בעלך מיום החתונה ותגידי לה שתשים גם תמונות של בעלה ושלה ככה שישרף לה הלב כי את יודעת שהנישאוים שלה על הפנים. כמובן להגיש את זה עם הרבה אהבה וחום ולומר לבעל..תראה איזה טובה אני, אני מנחמת אותה עם תמונות יפות. אגב, אל תצפי לשיחה ממנה. תלמדי שהיא לא תטלפן אליך וככה יהיה לך יותר קל. גם אותי עיצבנו המון דברים שגיסתי הבהמה עשתה או אמרה אבל ברגע שהפנמתי שהבחורה פשוט בהמה מיסודה וגם חכמה אצלה לא החלק החזק אני פשוט התחלתי לדבר אליה כמו למפגרת, שואלת אותה 1000 פעם אם היא הבינה ואם זה לא יהיה לה קשה מדי. בקיצור אני נותנת לה להרגיש דבילית מוחלטת. דבר שמעצבן אותה אבל משמח אותי. יקירתי, don´t get upset..get even

 

[אמא של בנות]

למה אתם הולכים להורים כל כך הרבה?

אולי כדאי להוריד קצת את המינון, ולהחליט שאין יותר דבר כזה שבוע-שבוע. מתי שרוצים הולכים. ככה לאף אחד אין טענות למה כן ולמה לא.לכם יש את החיים שלכם, ולהורים יש חיים משלהם, והיה רצוי שגם הם יבינו את זה (וגם גיסתך...). ועוד משהו - אם הולכים, אולי כדאי שתקבעו מראש שעה בה אתם חוזרים?!

 

[amitmom]

אמא של הבנות..האמת זה קל להגיד אבל

קשה לבצע. לצערי יש לחץ פיזי מתון משני הצדדים להגיע ולו רק בשביל לראות את הנכדים. הצעתך לקבוע שעת סף היא הצעה טובה.

 

[אמא של בנות]

אני מכירה את הלחץ ה"מתון" הזה

במיוחד כשאנחנו גרים באותה עיר בה גרים חמי וחמותי. אבל אתם משפחה, בניתם תא משפחתי משלכם, ואתם רוצים וצריכים לטפח אותו. שבת זה יופי של זמן לטפח את התא המשפחתי (כולם בבית..). אם בן הזוג מבין את זה (לשלי לקח קצת זמן), הוא יכול לומר את זה להורים שלו. פשוט תתחילו לחיות כמשפחה ולא כ"ילדים של אבא-אמא". זה לא פשוט, אני יודעת, אבל הדבר החשוב הראשון זה להגיע לחהחלטה זוגית כזו. ועוד משהו - אם סבא וסבתא מתגעגעים לנכדים הם יכולים לקבל את הנכדים (אפשר אחד אחד) לשבת, ואתם תשארו בבית. בהצלחה.