רק הגיע וכבר עושה גלים ~~
אני כמובן. אז מה יש? תקנו משוטים תרוויחו, תקנו מחכמים גם כן תרוויחו. אדון בזהירות בסוגיה המקפת, כי קפת תביא וואחד כאפה בקרקפת (זה צעד אחד לפני המערפת - אופס, לפני זה ישנו הגלגול בזפת) מה זה הדיון העמוק מני-ים בדבר "הזרמת "בשר טרי" לכאן - כן או לא" נמק הסבר ואם לא הולך - שלוף. מזה פה? מישהו יכול בכלל לגרום למשהו לזוז לכיוון הזה או לכיוון הנגדי? הקרקע הזאתי רשומה על שם מישהו בטאבו הוירטואלי של טראק 18 צילינדר 5 בדיסק המאוד קשוח של השרת הרשלן בתפוז סיטי? בבשר יבוא והבשר יילך, הכל כדרך כל בשר, והרי ידוע שכל מוסד יש לו מחזור חיים, ומוסד הפורום בכלל המוסדות הללו (וגם ה"מוסד") גם לטפשים יש זכות ביטוי. והם יודעים זאת, למרבה העצב, יותר טוב מכולם. יהיו שישתלבו ויהיו שישתלהבו ויהיו שישלבו ידיים. מה לעשות? לשלוף את המשכנע הוירטואלי ולמחוק אותם? כשם שלגרש שוטים בשוטים זה חלום רטוב מדי כן גם גיוס חכמי הדור והסלבריטאים למקומנו הוא מעשה שיש בו מן התחינה והחננה, ולא מן החן. אכן. בעצם, למקרא ההודעות מסביב, צף ועולה בי זיכרון על שיחה שנערכה לא מזמן ביני ובין מאן דהוא/היא/הם לפני כמה אמשים (כמה?). כשאני עסוק באיזה עניין ולפתע קופץ אל חלוני הדל איזה אנקור חביב בצורת חלון קטן המיועד לתקשורת והדמות הפונה כביכול תוהה על קנקני וכשאני נוטה להאריך בשיחה - באה מין התנצלות על כאב תחת והדמות הפונה נוטלת גלולת "ויברח" ומתפוגגת בתוך המרחב המרושת. ואני מצר על התחת הדואב ומקווה שכבר הייתה לו ארוכה. ועכשיו, למקרא הדברים אני תוהה, ושמא הייתה זו נגיד "ועדת קבלה" או משהו דומה? מה אני מבין חמור שכמוני? אתמהה. ומעניין לעניין בעניין אחר. אני תופס עוז ועיזוז ומגייס כוח לקרוא כמה הודעות נוספות (שהרי לרוב אינני קורא דבר פרט להודעות עצמי, ומתמוגג מחכמתי הרבה) ומגלה שהיה כאן איזה פולמוס בעניין הכותרת התלויה על דלת הפורום. "מגלומניה" כן או לא ולמה וכמה ואיך, ואם לא עכשיו אימתי, ומה האלטרנטיבות. לפיכך החליט עבדכם הצנוע עד מאוד להרהר קצת ולדוש בסוגיא. תנו רבנן: מאי מאגלומאניה? תחילה חשבתי לפתוח מילון אבל אז התפרצה עצלנותי הכרונית בכל עוזה, ונאלצתי להסתמך על ידע אישי ירחם עלי האל. ובכן, החלטתי להיתלות על אילן גבוה (כמו המן, אלא שהוא לא ממש החליט) ושמו לודוויג ויטגנשטיין, אוסטרי חביב ומליין שהיגר לבריטניה לשתות תורה מפי ב. ראסל. לודוויג דנן סובר כי משמעותה של מילה היא הדרך בה משתמשים בה בפועל. תסכימו איתי ידידי כי למאגלומאניה יש במקומותינו קונוטאציה שלילית משהו. מיהו מאגלומן? זה שאימו מאגלומנית או שמוגלמן כהלכה. במילים אחרות, אדם נפוח, מלא חשיבות, בטוח בעליונותו, אבל לא בהכרח עם קבלות. המאגלומאן הוא בעל כל התכונות הללו, אלא שאין בידיו ראיות לתכונות נשגבות אלה שהוא מתנאה בהן, או במקרה של מאגלומן שעלה לגדולה, יש בידו רק קבלות חלקיות אך עדיין יש פער בין הנפח שהאגו שלו תופס לבין ההישגים שלו, אשר ממלאים רק חלק מן הנפח הגדול. וכך אפשר לומר למשל על המתאגרף מוחמד עלי שידוע היה ברברבנותו הפומבית, כי היה מאגלומן בתחילת דרכו, טרם צבר הישגים די כדי לפטם כרסו הענקית של האגו המיוחד הזה. ברם, כאשר צבר מספיק הישגים, המונח מאגלומאן כבר לא הלם אותו. אפשר לקרוא לו רברבן או כל דבר אחר, אבל נפיחות האגו שלו התאימה למדי להישיגיו בפועל ומכאן שיש להם הצדקה (אם כי זו גם לא ממש חובה להתרברב). לסיכום: המגלומאן הוא אדם שמבחינה רוחנית מתנפח הרבה מעבר למקובל אצל בעלי הישגים דלים, או לא מספיקים כשלו. בעברית עכשווית נהוג לכנות אנשים כאלה בכינוי הריחני: "פלצנים" כלומר, יש בהם אוויר דחוס ומיותר, ואיני רוצה להכנס לתיאור התהליכים העוברים על האוויר הזה עד שהם משדרגים אותו להקרוי: נאד/פלוץ/דראטה/גאזים לאמור: מפגע אקולוגי מהלך. (לצערי נסיוני לימדני, כי רוב המשתמשים בכינוי זה כדי לגנות את זולתם, נוטים בעצמם להשתייך לקטיגוריה מפוארת וריקנית/ריחנית זו) אז מה נראה לכם חביירים נכבדים. בא לכם להיקרא שלא בצדק "מאגלומאנים"? פלצנים? האם אתם לא נחפזים מדי להכריז על עצמכם אפריורי כחסרי תוכן וכריקנים המתנפחים ומתנפחים כאותו יהודי שקינח בצימעס לאחר הטשולענט של שבת ומילא עצמו באוויר דחוס ובעוד כמה חמרים אורגניים ועדיין יש בכוחו לפלוט מיני שטויות בוקי סריקי, קש וגבבא? קראתי כאן כמה הודעות חכמות, ולא ראיתי נפיחות פלצנית מעבר לכמה התחכמויות מילוליות שנעשו מתוך חובה לכאורה ולא מתוך השראה (וזהו המיעוט שהרי הרוב המכריע של משחקי המילים דווקא משובב נפש) אז למה תשיתו דיבה על ראשכם? מדוע תקראו לעצמכם מאגלומנים? וכי חסרים ביטויים המציינים חכמה, איכות, אינטלקט? או שמא אתם חרדים מהיות מואשמים בגאוותנות (לו בחרתם למשל ב "חכמים במיוחד") ולפיכך צעדתם מן הפח של הצניעות מתוך אימה אל הפחת של האוויר היוצא מן התחת. הואיל והשם הניתן לפורום אינו קובע את איכותו, כי אם רמת הדיונים הנערכים בו, אפשר לתת לפורום שם סתמי שאין בו גאווה ולא פלצנות. זה יכול להיות משחק מילים שאינו מרמז דווקא על אינטלקט או גאווה. וכי חסרים כאן לשונאים מבריקים? אתמהה שלכם בידידות, ברוב הדר ופאר פאר והנה, הפורום הזה גדוש בדמויות החמושות במסכי עשן בצורת שמות בדויים, ואין אנו יודעים עליהם הרבה.
