והנה זה הגיע...

fatfat

New member
והנה זה הגיע...

לפני כעשרה ימים המחנכת של הקטנה יידעה את ההורים שהם מתחילים לעסוק בנושא המשפחה וילמדו על המשפחה הגרעינית מול המשפחה המורחבת. באותו היום כתבתי לה מייל וביקשתי ממנה שבעת לימוד הנושא תהייה התייחסות לסוגים והרכבים שונים של משפחות והיא ענתה לי שמראש תיכננה זאת.

היום הפשושה חזרה מבית ספר ושאלה האם אני מכירה את המשפחה המורחבת של האב הביולוגי. עניתי שלא ושאלתי למה היא שואלת ונעניתי שהמחנכת ביקשה מהם לערוך רשימה של המשפחה המורחבת מצד אבא ומצד אמא. אמרתי לה שאנחנו משפחה של אמא ושתי בנות ולכן זה בסדר שתכתוב על המשפחה המורחבת שלה. הילדה ענתה שהיא יודעת שהמחנכת תכעס עליה על שלא כתבה גם על המשפחה מצד הביולוג. (למען הסר ספק, מהיכרות עם המחנכת ברור לי שלא היתה כועסת על הילדה ושזה הלחץ והחשש שלה והצורך לא להיות יוצאת דופן). בשלב זה הפשושה פתחה את המחברת והחלה לרשום את השמות ואז קראתי את ההוראה והראתי לה שבפירוש כתוב: כתבו רשימה של המשפחה המורחבת שלכם (ובפירוש לא נכתב של אמא ואבא), אך זה לא הרגיע אותה והיא אמרה שבעל-פה המחנכת הורתה להם לכתוב על המשפחה המורחבת מצד שני ההורים. יתכן שכשהמחנכת הסבירה את המטלה היא ציינה משהו כזה, אבל ברור לי שהילדה לא מצופה לכתוב על מה שאין לה.

כמובן שיצרתי קשר עם המחנכת, עידכנתי אותה וביקשתי ממנה לשוחח עם הילדה ולהבהיר לה שכל ילד כותב על מה שמתאים למשפחה שלו (ואגב היא לא היחידה בכיתה שיש לה משפחה "מיוחדת").
 

China8

New member
גם לי נשמע

גם לי נשמע שהיא מאד לא רוצה להיות יוצאת דופן. גם אם אינה היחידה בכיתה עם משפחה ״מיוחדת״ אני מניחה שלרוב הילדים משפחות ״קונבנציונליות״.
פעלת נכון לדעתי כשביקשת מהמחנכת להבהיר את הנקודה לבתך כי כנראה רק אז תרגיש שזה באמת בסדר להביא רק צד אחד.
להבדיל, אבל סתם דוגמא של איך ילדים לא אוהבים להיות יוצאי דופן: בעת ביקורנו בארץ, הקטנה שיודעת כמה משפטים בעברית אבל לא שולטת בשפה מאד רוצה לדבר רק עברית בישראל. כשפנו אליה עובדים סינים במסעדה למשל היא סירבה לענות להם בסינית וטענה ששכחה איך לדבר סינית (טענה מופרכת מפני שזו אחת משתי השפות היומיומיות שלה). היא אוהבת להשתמש במילים שהיא יודעת בעברית ובג׳יבריש כדי לא להרגיש שונה
 
חוסר הרצון להיות יוצא דופן

כלכך מוכר, שזה מפחיד.

אני תוהה על העיסוק בנושא משפחה בבתי הספר בישראל. מדי פעם הוא צץ ועולה, וממה שדאני רואה, לכל ילד שאינו שייך למשפחה מדוגמת, יש בעיות עם הצורה בה הוא מוצג. בעולם המודרני, כשמשפחות מדוגמות נראות פחות ופחות (ולא בטוחה כלכך שלפני זה הן היו כה נפוצות), המיקוד נראה לי מוזר.
לא שהשמרנות בבלגיה תמיד מושכת את לבי. יש משהו יפה בכך שחוגגים, ומכינים מתנות, גם ליום האם וגם ליום האב, אבל מה עושים למי שאין למי לתת את המתנה המושקעת? לפחות זיו חזרה בכיתת הגן השניה (תת-חובה?) עם התובנה שחתונה יכולה להיות בין בן לבת, או בן לבן או בת לבת.
 
חבל שהמחנכים לא מספיק רגישים מעצמם לחשוב על

איך הם מנסחים הוראות לעבודה כזו. חבל שאמא צריך להתערב פוסט פקטום.
הרי בגן כל גננת, ובב"ס כל מחנכת - יודעות היטב את הסיפור המשפחתי של כל תלמיד. למה צריך להעמיד ילדה בפני השאלות האלו בכלל ואי אפשר תוך רגישות והבנה לנסח את הדברים כך שיתאימו גם לה.
מספיק שהמורה היתה אומרת משהו כמו: כל אחד יתיחס להורה שיש לו, יש לנו פה כל מיני משפחות, או משהו כזה, כדי למנוע אי בהירות אצל הילדים.

ומעבר לכך, במקום לטחון בסמינרים למורים ולגננות כל היום על ביאליק, פירות הדר ומילות התקווה (נושאים נפלאים כשלעצמם), למה לא מלמדים את המחנכים קורס אחד לפחות על המשפחה החדשה והרב גונית במדינת ישראל של המאה ה-21: איך מתבטאים ואיך מסבירים כל דבר כשבכיתה יש ילדים לחד הוריות, לחד הוריים, לאמהות לסביות, לאבות הומואים, להורים גרושים עם משמורת משותפת או אחרת, מאומצים, פרי תרומת ביציות ועוד ועוד, שלא לדבר על השונות התרבותית והאתנית.
זה כל כך חשוב וכל כך לא מספיק מדובר בסמינרים ובהכשרות למורים גם באקדמיה.

השערה שלי: אחת הסיבות היא שזו מדינת הלכה וגם הסמינרים ומסלולי ההוראה באקדמיה מושפעים מהקוריקולום של החינוך הממלכתי-ממשלתי מונע מורשת ישראל (ע"ע השינויים האנטי דמוקרטיים שהכניסה בזמנו השרה דאז למור לבנת ברוח לאומית-יהודית). מתחת לקוריקולום וביסודו עומדת לדעתי פרדיגמה עצובה: על פי הוגי התוכנית הלימודית יש משפחה טובה ואליה צריך לשאוף: משפחה יהודית שבה יש אבא ואמא (הנשואים זה לזו כדת משה בישראל) וילדים. מקסימום הליברליות: גם חתול. אופציות אחרות אינן רצויות כל כך.
 
אינני חושבת שהסיבה היא היותנו מדינת הלכה. חלו

מעט מאוד שינויים במערכת (מעט מידי לטעמי) בנושאי הלימוד. המערכת מיושנת, שגרתית ועצלה החל מראשיה וכלה בנציגיה בבתי הספר והגנים, קרי: הגננות והמורים (למעט חריגים). רובם שחוקים, הענין לא מעניין אותם והם אינם רגישים למורכבות היחידות המשפחתיות שבכתה. גם כששוחחתי בענין זה, כמעט תמיד נדרשתי להביא להם "חומר" בנושא והרגשתי כמו רכזת פדגוגית שלהם. התחושה שקבלתי היתה, בד"כ, לא לעשות גלים, לא לסבך להם את השגרה (למשל: שגרת יום המשפחה - שדפי מערך השעור שלו כבר צהובים או דהויים). יסלחו לי העוסקים במלאכה או המקורבים להם. האמור הוא מנסיוני. פגשתי בחריג או שניים.
 

fatfat

New member
דניאלה במקרה הספציפי זה ממש לא נכון

זו מחנכת מאוד רגישה ואיכפתית. ההוראות היו לכתוב אנשים במשפחה המורחבת שלכם. זו הבת שלי עם הרגישות שלה שלקחה את זה לאן שלקחה.
אני חושבת שצריך להפגין רגישות והתחשבות, אבל אי אפשר כל הזמן ללכת על ביצים.
 
לצערנו לא חסרים מחנכים שאינם רגישים מספיק

לנושא המשפחתי המורכב של ילדינו.
רק פה בפורום יש המון דיווחים על דומאות רבות שבהן מחנכים וגננות לא היו מספיק רגישים ולא מספיק לוקחים בחשבון את הייחוד של כל מיני סוגים של משפחות, כולל עניין האימוץ. נדמה לי שגם את פטפט הבאת לא פעם דוגמאות לכך.
באמת חבל שאין יותר הכשרה בנושא.
ומעבר להכשרה צריך גם סתם אינטלגינציה רגשית כמו שפאני אומרת.
חלק מזה קשור גם לרמתם של חלק מהמורים. הסמינרים בשנים האחרונות בחלקם מאד ירודים ברמה שלהם וגם המשכורות והיוקרה הדי נמוכים של המקצוע הזה - גורמים לכך שלא תמיד מיטב הצעירים הולכים למקצוע הזה.
לפעמים בא לי לבכות כשאני חושבת לאיזו מערכת חינוך אני הולכת לשלוח את המתוקי שלי, עם 38 תלמידים בכיתה בממוצע, ומי הם אלו שיחנכו אותו. וברור שיש גם מורים נפלאים ומחנכים רגישים, אך זה צריך להיות הכלל ולא היוצא מן הכלל. אלו צריכים להיות אנשים משכמם ומעלה, כמו שהיה פעם, כי הם עוסקים במשימה הכי חשובה שיש.
גם אלו שהם אנשים נפלאים וחדורי מוטיבציה, נשחקים ונשבזים עם הזמן, ולא פלא: עם כיתות ענקיות ומעט משאבים.
 

fannyd

New member
לעתים בכיתה זאת דמות אחרת מאשר עם ההורים

בהחלט ייתכן שעם הורים המחנכת רגישה ואכפתית ואילו בכיתה הבת שלך פוגשת משהו אחר וזה לא בהכרח עניין רגישות היתר שלה. המורה אמורה להכיר את התלמידים על הרגישויות שלהם ושום דבר לא היה קורה אם הייתה מקדישה לבתך כמה דקות. זה לא אומר ללכת על הביצים אלא לוודא שכל תלמיד ותלמיד הבין את המשימה.
 
באמת? :- D למה אסור לה?

דווקא הרבה אלמנות יעדיפו ודאי להחזיק כלב כדי לשמור עליהן ולהפיג את הלבד...
 

KallaGLP

New member
מה, זה לא מובן מאליו?

כדי שלא תקיים איתו יחסים. וגם אם היא לא מקיימת - כדי שלא תיווצר מראית עין, חלילה, שהיא כן.
 

יסמין@

New member
העיקר שמותר לה

לחיות עם כלבה

דווקא השקפה מתקדמת: הם לא נגד לסביות
 
עכשיו הכל ברור, טמבלית שכמותי


תודה על ההסבר ועל הלינק מרחיב האופקים. לא יאומן...
 

אבי351

New member
אני חושב שפעלת נכון ורק המחנכת תרגיע את

הילדה המקסימה שלך וזה לדעתי נובע מרצונה לא להיות שונה מאחרים בכיתה
 

KallaGLP

New member
אני לא מצליחה להבין את העיסוק האובססיבי

של בתי הספר עם משפחות ברמה האישית. למה להיכנס לרמת הפירוט הזאת האישית הזאת? זו ממש פגיעה בפרטיות בעיניי. אפשר לדבר בכללי עם סוגי משפחות ולתת דוגמאות, אך לערוך ממש רשימות של קרובים? מה זה, ק.ג.ב.?
 

יסמין@

New member
מסכימה. הגישה שלי

לכל הנושא היא פרקטית ופרגמטית: זה המצב נכון להיום. אי אפשר לדעת האם ומתי הוא ישתנה. ולכן, כפי שכתבתי המון פעמים בעבר, אני לא ציפיתי ולא מצפה לדבר מגננות וממורות. שהן ילמדו מה שהן יודעות, ואני היסברתי מה שאני יודעת. ממילא אנחנו יודעות על הנושאים האלה הרבה הרבה יותר מאנשים אחרים/ות. ולכן אני רואה בזה כתפקיד שלנו להסביר לילדים/ות על המשפחה, על האימוץ וכו', במקום לסמוך על הרצון הטוב, הידע, הרגישות וכו' של הזולת. אין לי ציפיות, ולכן אף פעם לא התאכזבתי.
 

tuttifrutti

New member
קשור לא קשור

DIFFICULT Writing in Hebrew without the hebrew keyboard, so forgive me , please
My daughter said the other day, and repeated it yesturday, that she wants to play mother child and cat.
Usually it´s mother father and child. So I was surprised, didn´t show this though, and VERY proud she has understood there are different constillations of a family

I think our children will a
lways want to be like others including wanting to be in familly constilations like others or what they find normal. But our role is to emphasize what we see as positive with their situation in order to feel pride and happiness with their special situation.
.
I don´t like those family trees where the amount of people you press in is the thing making you proud or happy. It is not the amount of relatives that make you happy. And in those family trees are confusing for a child like yours that have one parent that is biologic and she is in touch with and one that she lives her everyday life with .
Sure she would want to fil as many branches as possible, like others do.
Why would they not write about something special that happened within their familly instead of emphasizing the relatives? But maybe it is in the regulations that they have to do so.
 
למעלה