והנה זה הגיע...

[אבי351]

אם הדבר נעשה בהסכמת הילדה אז

זה בסדר גמור למרות שאני רואה שזה היקשה עליה מבחינה רגשת ככה כל השאלות מכל הילדים ואחריהן

 

[דניאלה111111]

לא תמיד מספיק שהילד מסכים כי לא תמיד מבין את

ההשלכות הרגשיות שיהיו למהלך כזה ומה הוא יעורר בהמשך.
אני בטוחה שפטפט שקלה טוב טוב את כל הנ"ל והחליטה שזה מתאים לביתה, ובאותה מידה כל הורה צריך לדעתי לשקול לעומקם את כוחותיו של הילד, מצבו החברתי, הבשלות שלו, ההבנה שלו לנושא וכולי.
צריך להבין שהאופן שבו הילד מציג את סיפורו בכיתה הוא רק תחילת הדרך. אחר כך יש את העיבוד שכל ילד בכיתה עושה לסיפור בתוכו, האופנים שבהם הוריו מתיחסים לכך, והאופן שבו הוא מוציא את זה אחר כך מול הילד המאומץ. אלו המקומות שעלולים לעיתים להיות קשים לחלק מהילדם המאומצים וצריך לשקול אם הילד מספיק בשל וחזק לזה.
למשל, ילד יכול להגיד לחבריו שנולד "מבטן של אישה אחרת" כמו שנאמר לו בבית, והחברים יכולים להתריס מולו אחר כך "אז אורלי היא לא אמא שלך באמת" ואמירות מסוג זה, שלא תמיד קל לשמוע, בעיקר אם לא נאמרות מתוך כוונה אוהדת.
זה גם קורה לעיתים כמובן גם כשלא מציגים את הסיפור מול הכיתה.

 

[משתפרת]

כשמדובר באימוץ עם שלט-

זו נקודת המוצא. הילדה באה לגן או לביה"ס או לחוג מלווה באמא שלה. הילדה ממוצא אפריקאי, היא לא סתם שזופה, היא ממש כהה. האמא אשכנזיה לגמרי. גם בלי שתיאמר מילה הילדים רואים ושואלים שאלות. ו"לא אמא שלך באמת" יוצא להם די מיידי ודי טבעי. במקרים הללו צריך לצייד מראש את הילדים בתשובות. השאלות על "אמא אמיתית" כפי שהילדים מתבטאים לגבי האם הביולוגית מגיעות מיד. צריך לראות איך הילד מגיב לביטויים. יש בתים בהם הביטוי אמיתית בהקשר לאם היולדת מתקבל, וזה בסדר, כי לילד/ה יש אמא-(ללא תוספות, ו"אמא אמיתית" שילדה אותה/ו. יש בתים בהם התואר אמיתית שמור לאמא איתה הילד/ה חי/ה. כל משפחה ומה שמתאים לה. במשפחה כזו צריך לצייד את הילד בביטוי איתו יוכל להסביר לילדים. למשל- אמא ראשונה, אמא מולידה. אמא ביולוגית הוא ביטוי מסובך מדי לילדים צעירים. יש בתים שיבחרו ב"האישה שילדה". צריך לראות מה מתאים לילד. אני חושבת ששימוש באמא (אמא ראשונה או אמא מולידה) מקטין ניכור בין הילד לבין יולדתו, אבל זה באמת תלוי בילד.
לגבי שאלות מעמיקות יותר כמו: למה היא מסרה אותך לאימוץ- אני הייתי מלמדת את הילדה להגיד: זו היתה החלטה שלה, אינני יודעת בדיוק מה הסיבות שלה. או: היא לא יכלה להיות אמא, אינני יודעת בדיוק למה כי רק נולדתי והיא לא יכלה לספר לי.
ברור שכשהאימוץ איננו בולט יש פחות שאלות, ויש הרבה יותר מקום להשאיר לילד אפשרות לפתוח או לא לפתוח את הנושא מול הכיתה או מול ילד ספציפי.

 

[בהתחדשות3]

אינני חושבת שילד אמור לספק תשובות כשמדובר

בשאלות מעמיקות כמו: למה נמסר לאימוץ. הוא, לעיתים קרובות (וכנראה תמיד) ממשיך לשאול את עצמו שאלה זו. מסכימה שצריך להכין ילד לשאלות אפשריות, אך גם באימוץ שבולט יותר לעין, יש מקום לכבד את פרטיותו. ומה עם ילד שנולד מתרומת זרע ? הוא אמור לפרט את התהליך? יתכן שבאימוץ בולט יותר, יש מקום להקדיש מעט זמן, במסגרת הגן או הכתה לנושא, כפי שהציעה פאטפאט. לי נראה שיום המשפחה יכול להתאים כיום בו מסבירים על סוגי משפחות ולא יוצרים דיון מיוחד שעלול לגרום לילד זה או אחר לאי נוחות. אם קיימת מסגרת חדשה (גן חדש, כתה א ויו"ב) ומדובר באימוץ בולט, יתכן שאפשר לנצל דווקא את הימים הראשונים ללימודים, במסגרת הכרת תלמידי הגן/הכתה לדבר על משפחות ולא לחכות ליום המשפחה, שחל מספר חודשים לאחר תחילת שנת הלימודים . ולבסוף, תיקון טעות - באימוץ שאינו בולט באופן מיידי, אין פחות שאלות, הן נשאלות אחרת, אולי בעיתוי לא מיידי אך הן קיימות וככל שהילד גדל, חבריו גם מרשים לעצמם לשאול שאלות מעמיקות יותר (כך, לפחות, מנסיוננו האישי).

 

[fatfat]

אתמול אני ביליתי את היום במיון עם הגדולה.

הקטנה אחרי בית ספר הלכה לחברה. האם סיפרה לי שהיא אמרה לילדה ששמעה מבתה שיפרה את היפור המשפחתי שלנו ושבתה אמרה שהיתה פעילות
מקימה ושאלה את בתי איך היא הרגישה בפעילות ולדבריה הילדה ענתה: הייתי מאושרת.

בערב שוחחתי והפעם שיחה ארוכה יותר עם המחנכת. היא סיפרה שבדקות הראשונות הילדה היתה קצת מאובנת אבל מהר מאוד הפשירה ולקחה את הובלת שיחה לידיה. המחנכת שמכירה את הבת עוד מהגן אמרה שמעולם לא ראתה אותה ניצבת בכזה בטחון מול כל הקבוצה, מספרת ועונה ברהיטות. כשהילדים שאלו למה האם הביולוגית לא יכלה לגדל אותה המחנכת אמרה שיכולות להיות כל מיני סיבות ושלא תמיד יודעים ושהבת היתה זו שבחרה לומר שהיתה חולה. המחנכת אמרה שהם השתמשו בכינוי אמא ראשונה ובעיקר אם ביולוגית ולא אמא אמיתית ושמי שהשתמשה בביטוי האמיתית היתה דווקא הבת. ואני מאמינה לה כי הבת העלתה הרבה פעמים תהיות בבית לגבי מעמדה של האם המולידה. ויתכן שגם אחר כך בהפסקה הילדים כן השתמשו בביטוי זה. המחנכת גם אמרה שבעקבות הבת, ילדים נוספים מהכיתה שיש להם "חריגות" במשפחה כמו אחים חורגים, אחות פגועה, ועוד ושעד היום לא הסכימו לדבר על כך בכיתה קמו מיוזמתם ושיתפו את הילדים. היא גם סיפרה על כך שהורים התקשרו לספר לה איך הילדים חזרו מרוגשים וסיפרו בבתים ל הפעילות ושהתגובות היו מאוד אוהדות.

בקיצור לא לכל אחד זה מתאים, לבת שלי זה היה מצוין והגיע בדיוק בעיתוי המתאים.

 

[משתפרת]

שתהיה בריאה!

 

[משתפרת]

בהתחדשות, זה תלוי בתחושה של הילד

אין אמור או לא אמור לספק תשובות, מה שמשנה זה איך הילד מרגיש עם השאלות ועם מתן התשובות.
את הבת של פאטפאט שאלו למה האמא שילדה אותה מסרה אותה לאימוץ. הילדה בחרה לומר שהיתה חולה, שכאב לה הראש. עם ילדים גדולים זה לא יעבוד, הם ינחשו ויצמידו לאם כל מיני מחלות מהסוג שנפוץ יותר ליוצאי אפריקה. אני בהחלט חושבת שהסיבה המדויקת לא יכולה להיות ידועה לנו או לילדינו, אנחנו משערים או מסיקים מסקנות ממה שידוע לנו, אך זו לא בהכרח האמת. בנוסף- הסיבה המדויקת למסירה היא באמת לא ענינם של כל הילדים. לכן הייתי מנסה לחזק אצל הילדה את ההבנה שיולדתה לא יכלה לגדל אותה, שהסיבה המדוייקת לא ברורה לנו, וזו תשובה שצריכה לספק גם את השואלים. זה- במידה והנשאל/ת מעונינ/ת לענות לשואלים.
אם הילד מרגיש שלא בא לו לענות על שאלות כדאי לחזק אותו ולומר לו שזה בסדר גמור להשיב שהמידע הזה הוא פרטי והוא שלו.
הילד צריך להרגיש בנוח עם מה שהוא עונה או עם מה שהוא מעדיף לא לענות, אנחנו צריכים לעזור לו. אם נקלע למצב מביך- אפשר לעשות משחק תפקידים ולאפשר לו למצוא את התשובה איתה הוא מרגיש בנוח. אם הצלחנו לצייד אותו בתשובות לפני שנקלע למצב מביך- מה טוב.

 

[בהתחדשות3]

עדיין חושבת שצריך ללמד פרטיות מהי. יחד עם זאת

כתבתי כבר אתמול: "בסופו של דבר הכל תלוי באישיותו וברצונו של הילד".