midnight homefrize
New member
והנה עברו להן כמה שעות......
עברו עוד יומיים ברוך השם.... בשלב מסויים הייתי בטוח שהמחוגים זזו אחורה... אני מטפס על קירות... כל כך רוצה להתקשר אלייה כדי לוודא שהכל בסדר ושהיא מרגישה טוב - אבל אני יודע שזה יעשה לה רק רע - כמו חצ'קון שמחטטים בו ורצים כל שניה למראה כדי לראות כמה נורא המצב... גם לי זה לא יעשה הכי טוב - אבל הידיעה שהיא מסתדרת או תסתדר בהחלט תגרום לי להרגיש קצת יותר טוב. אני יודע שיש לה חברים תומכים שילוו אותה לאורך המסע הזה - שיהיה ברור היא בהחלט לא ראתה את מה שהיה בינינו כרומן חטוף או סטוץ. היא רואה בדבר הזה את הדבר האמיתי... ולמרבה הצער - גם אני. ואני יודע שהחברים שלה שונאים אותי על המצב שלה כרגע. מקללים אותי וייחלים לי מחלה אקזוטית שפוגעת בעיקר באבריי המין... וכל מה שאני רוצה הוא שיהיה לה טוב, בכל דרך שהיא תבחר - לכאן או לכאן. ואני מוכן לוותר על הידיעה שאולי היא הייתה האחת בשבילי אם היא תשקם את יחסיה עם בעלה ויום אחד תגיד לי שהם נשארים ביחד. אני אהיה עצוב, עצוב מאוד - אבל שמח עד אין קץ בשבילה ובשביל הילדים שלה... אני מתאר לעצמי שגם היא כרגע מטפסת על קירות ולא יודעת מה לחשוב או למי להקשיב - ויש בה חלל עצום בדיוק כמו שלי - אבל אני לא יכול לעשות שום דבר בנידון - אני לא יכול להיות זה שעושה למענה את ההחלטות - למרות שבשעתו כשאחת החברות שלה שאלה אותי (כן כן - ניפגשתי גם אם החברות שלה...) לאן זה מתקדם - לא ממש ידעתי לענות - כי אולי זה לא ממש תלוי בי... ונורא רציתי לנער את כל העולם ולצעוק : איך אתם מסוגלים לשבת בצד ולהיות שמחים בשמחתה - כי הרי היא מצאה אהבה מדהימה - אבל היא לא באמת מאושרת... איך אף אחת מהחברת האלה לא אמרה לה לחתוך את הסיפור הזה או לפתור את הבעיה שיש בבית - כי הרי יש בעיה בבית.... וע"י כך שתהפוך להיות מאושרת לתמיד ובלי סודות ובלי התגנבויות ובלי פחד לצאת מהארון (בלי שום קשר להומואים....) איך אף אחת מהן לא מבינה למה אני אהיה חייב לחתוך את הסיפור הזה.... ולא מרוע ולא מניצול ולא כי לא אכפת לי... להיפך. כל כך אכפת לי - שאני מוכן לאבד את הכל כדי שהיא תהיה מאושרת - גם אם במחיר לשכוח אותי. אפילו החברים הקרובים שלי שיודעים ומכירים את הסיפור עצובים בשבילה (כמובן שגם בשבילי...) ויודעים שזה מצב בלתי אפשרי... ולמרות שזה מתבקש (לאור המצב העגום שלי בשבוע וחצי האחרון) הם לא מאשימים אותה בכלום - לא בבגידה לא בחוסר בגרות לא בניצול ואני מקווה שגם כל מי שיקרא את הכתוב כאן - לא יאשים אותה - כי אין כאן אשמים... אפילו לא קורבנות... וזהו אמרתי הכל ושוב אני מתנצל על האורך.....
עברו עוד יומיים ברוך השם.... בשלב מסויים הייתי בטוח שהמחוגים זזו אחורה... אני מטפס על קירות... כל כך רוצה להתקשר אלייה כדי לוודא שהכל בסדר ושהיא מרגישה טוב - אבל אני יודע שזה יעשה לה רק רע - כמו חצ'קון שמחטטים בו ורצים כל שניה למראה כדי לראות כמה נורא המצב... גם לי זה לא יעשה הכי טוב - אבל הידיעה שהיא מסתדרת או תסתדר בהחלט תגרום לי להרגיש קצת יותר טוב. אני יודע שיש לה חברים תומכים שילוו אותה לאורך המסע הזה - שיהיה ברור היא בהחלט לא ראתה את מה שהיה בינינו כרומן חטוף או סטוץ. היא רואה בדבר הזה את הדבר האמיתי... ולמרבה הצער - גם אני. ואני יודע שהחברים שלה שונאים אותי על המצב שלה כרגע. מקללים אותי וייחלים לי מחלה אקזוטית שפוגעת בעיקר באבריי המין... וכל מה שאני רוצה הוא שיהיה לה טוב, בכל דרך שהיא תבחר - לכאן או לכאן. ואני מוכן לוותר על הידיעה שאולי היא הייתה האחת בשבילי אם היא תשקם את יחסיה עם בעלה ויום אחד תגיד לי שהם נשארים ביחד. אני אהיה עצוב, עצוב מאוד - אבל שמח עד אין קץ בשבילה ובשביל הילדים שלה... אני מתאר לעצמי שגם היא כרגע מטפסת על קירות ולא יודעת מה לחשוב או למי להקשיב - ויש בה חלל עצום בדיוק כמו שלי - אבל אני לא יכול לעשות שום דבר בנידון - אני לא יכול להיות זה שעושה למענה את ההחלטות - למרות שבשעתו כשאחת החברות שלה שאלה אותי (כן כן - ניפגשתי גם אם החברות שלה...) לאן זה מתקדם - לא ממש ידעתי לענות - כי אולי זה לא ממש תלוי בי... ונורא רציתי לנער את כל העולם ולצעוק : איך אתם מסוגלים לשבת בצד ולהיות שמחים בשמחתה - כי הרי היא מצאה אהבה מדהימה - אבל היא לא באמת מאושרת... איך אף אחת מהחברת האלה לא אמרה לה לחתוך את הסיפור הזה או לפתור את הבעיה שיש בבית - כי הרי יש בעיה בבית.... וע"י כך שתהפוך להיות מאושרת לתמיד ובלי סודות ובלי התגנבויות ובלי פחד לצאת מהארון (בלי שום קשר להומואים....) איך אף אחת מהן לא מבינה למה אני אהיה חייב לחתוך את הסיפור הזה.... ולא מרוע ולא מניצול ולא כי לא אכפת לי... להיפך. כל כך אכפת לי - שאני מוכן לאבד את הכל כדי שהיא תהיה מאושרת - גם אם במחיר לשכוח אותי. אפילו החברים הקרובים שלי שיודעים ומכירים את הסיפור עצובים בשבילה (כמובן שגם בשבילי...) ויודעים שזה מצב בלתי אפשרי... ולמרות שזה מתבקש (לאור המצב העגום שלי בשבוע וחצי האחרון) הם לא מאשימים אותה בכלום - לא בבגידה לא בחוסר בגרות לא בניצול ואני מקווה שגם כל מי שיקרא את הכתוב כאן - לא יאשים אותה - כי אין כאן אשמים... אפילו לא קורבנות... וזהו אמרתי הכל ושוב אני מתנצל על האורך.....
