והנה עברו להן כמה שעות......

[midnight homefrize]

זה בסדר - את יכולה להתערב ....

האמת - שממש לא משנה למה היא לא עזבה לפני... או אולי זה משנה הכל - כי מי יודע.... נכון נכנסנו לזה ביחד - ואני כבר שם - אבל ההחלטה הזאת היא לא שלי - שוב לי אין מה להפסיד מכל הסיפור הזה - ילך ילך - לא ילך לא ילך.... ההחלטה הזאת צריכה להיות אובייקטיבית - שקולה - והכי חשוב - לא קשורה אליי.... לא כי אני מנסה להסיר מעצמי את האחריות או להיות "נקי כפיים" מכל העסק הזה. אלא כי השיקולים עם להיות או לא להיות בעלה הם שלה ושלה בלבד - כי אלו החיים שלה - לא את היית זו שאמרה : "לכן אולי בהתחלה ההתנתקות טובה אבל הידיעה שתמיד תהיו אוזן קשבת אחד לשני כשתצטרכו עזרה היא מאוד מנחמת" אז הנה - ניתקתי קשר ותאמיני לי - אני שם, תמיד - אבל יודע שהנוכחות שלי כרגע עלולה להכאיב גם לי וגם לה...

 

[magenta73]

תגיד לי...

כמה זמן הייתם ביחד בשביל לדעת שזו, ולא אחרת היא אהבת חייך? כמה באמת, אבל באמת הכרת אותה, על כל רמ"ח אבריה, ולא... לא בסקס... שאתה יכול להגיד דבר כזה? אתה יודע איך היא אוהבת את הקפה שלה? אתה יודע מה טראומת הילדות שלה? אתה יודע איזו מוסיקה היא הכי אוהבת, מה היא עושה בשביל להרגע? ... אתה יודע מה גורם לה להרגיש הכי טוב שבעולם או הכי רע שבעולם?... לא נראה לי... נראה לי שאתה תקוע באיזה רומן רומנטי. ואתה התאהבתה בה כ"כ, רק בגלל הידיעה, שבסופו של דבר היא לא מושגת. כי אתה, בסופו של יום, לא חושב שזה מגיע לך, באמת... אהבה היא לא סבל. להקריב הכל בשביל משהו, זאת לא אהבה. אהבה היא משהו דואלי. שיתופי. שבא משני הכיוונים, באותה המידה. מקווה שיום אחד תבין את זה. עד אז - בצלחה.

 

[midnight homefrize]

ושוב את צודקת....

אני יודע איך היא אוהבת את הקה שלה אני יודע מה הן טראמות הילדות שלה אני יודע איזה מוסיקה היא שומעת בבוקר אני יודע איך היא שותה את הקפה שלה ואני יודע באיזה כוס אני יודע מה היא עושה בשביל להרגע ואני יותר מה לא מרגיע אותה רומן רומנטי ? יתכן לדעת שהיא היחידה בשבילי ? לא יודע - אבל יש לזה בהחלט בסיס מוצק - יכול להיות שאני טועה למה נכנסתי לזה ? תקראי לזה עלייה לקמיקאזה של הלונה-גל - אתה מתחיל משהו כהרפתקאה ואז מגלה שאתה נסחף ואי אפשר לעצור. את לא יודעת כמה פעמים השתעשתי במחשבה שאני הולך על זה - על כל החבילה היא והילדים - לא בכדי לנסות קצת ואז להתיאש - אךה ברצינו אפילו המחשבה על ההיבט הכלכלי - איך נחיה ביחד ולא בקטע של "והם חיו באושר ועושר..." אלא באמת כדי לבחון - האם אנחנו יכולים להיות ביחד כזוג או שלא - התנאים הנוכחיים לא מאפשרים בדיקה שכזו - זאת עובדה מס' אחת. אני לא יכול לבחון אם אני יכול לחיות אם מישהו כאשר הוא נשוי למישהו אחר... אני לא יכול להשאר שם כי אני רוצה שההחלטה הזו (לטוב ולרע) תהיה שלה ולשה בלבד - כי זאת לא המשפחה שלי והחיים שלי שאני מקריב כאן - אם זה ילך זה הריי יהיה מצוין ואם זה לא - לא אני נשאר עם ילדים ובלי בעל... עובדה מס' שתיים. מושגת ? את כנראה לא מכירה אותי - אבל ממש אין לי בעיה של בטחון עצמי כדי ללכת על משהו בטוח ונטול סיכונים. אני ממש לא נכנסתי לזה כי אני פוחד ממחויבות או יודע שיהיה לזה סוף מתי שהוא. ותאמיני לי - ואני יודע את זה ממקור ראשון - יש דואליות מוחלטת. יש רק בעיה אחת שאותה את מפספסת - כשאת מתחילה קשר - את צריכה לבוא טבולה ראסה - שלמה עם עצמך ועם ההחלטות שעשית בחיים - וההחלטה אם לעזוב את בעלה או לא - היא לא החלטה שלי. אני לא זה שעלול אבד הכל בגלל החלטה של רגע - אבל אני בהחלט אהיה מאושר עם כל החלטה שהיא לא תעשה - לכאן או לכאן. היום הזה שבו אני אבין את זה - היה כבר... מזמן. ואף אחד לא ידע מה ההרגשה לדעת שהנה מצאת את האדם שהכי מתאים לך - אותו מכסה שתמיד סיפרו לך עליו - ולשחרר אותו לחופשי כדי שהוא יהיה שלם עם ההחלטות שהוא עתיד לעשות.

 

[magenta73]

לא.

יש בעיה מרכזית אחת שאתה מפספס. אתה נכנסת, מראש, לקשר רומנטי עם אישה נשואה פלוס ילדים. איך אישה נשואה פלוס ילדים יכולה לבוא טבולה ראסה? היא לא. אין שום דרך שתסתכל על זה שהיא יכולה לבוא נקייה. תפסיק לשקר לעצמך. זה מעצבן אותי.

 

[orrin]

תצטרפי למועדון

של אלו שהתעצבנו הערב.... מי יודע אולי גם לך יציעו זיון וסיגריה של אחרי....... חיבוק ממני

 

[midnight homefrize]

אני מאמין

ששמת לב שכתבתי אי-שם ואיי-פה - שחתכתי את זה. למרות הכאב ולמרות הצער הטאבולה ראסה שהתכוונתי - לא אומרת בלי העבר שלה אלא - בואי נניח לשם הרעיון שאדם לא פוזל לצדדים (או באופו קבוע או באופו חד פעמי...) אם הכל טוב לו בבית. אז נקרא לזה פרק א'. והנה הוא מתחיל משהו עם מישהו אחר - נקרא לזה פרק ב'. אני חושב שהסיפור היה יכול להיות אחרת אם הייתי נפגש עם גרושה וילדים - תסכימי איתי. אך מכיוון שהמעבר הזה בין נשואה לגרושה לא נבע בגללי אלא היה שם - מין הראוי - לעשות עצירה מסויימת ולחשוב - האם המעבר הזה - היה קרוה בכל מקרה או שמה אני הקטליזטור ? אם הוא היה קורה בכל מקרה - אז אני הייתי מעוניין שפרק א' יסתיים לפני שפרק ב' יתחיל - וכל מה שאני יכול לעשות עכשיו זה לא להיות שם פיזית - אלא לחתוך. אם הייתי הקטליזטור - הרי חוסר נוכחותי כרגע לא ישפיע - היא תישאר עם בעלה ותמשיך את חייה - אז כדאי שאני אחתוך אז הנה - חתכתי - כדי לא להיות גורם משפיע בכל העסק הזה - היא צריכה לעשות את מה שטוב לה - וזהו. ואחרי שיהיה לה טוב - כלומר - תפתח לעצמה דף חדש בחיים שלה (איתי או בלעדיי) אז ורק אז - אני אוכל לנסות להיות חלק מהחיים שלה. בנתיים זה כואב לא להיות איתה, זה הכל. בדיוק כמו שלך כואב לא להיות עם אותו בחור אנגלי שכתבת עליו כאן - למרות מעשיו. למרות שלאורין כואב לא להיות עם זה שנפרד ממנה - למרות שהוא לא היה המתאים. זה הכל אני האדם האחרון שמשקר לעצמי - כי אני האדם שאני נותן לו דין וחשבון בסוף יום ואני מצטער עם זה מעצבן אותך.

 

[magenta73]

הלו הלו הלו

היי... תרגע. ואל תשווה. הבחור האנגלי, על כל היותו קצת לא שפוי, היה פנוי. ובכל מקרה, מבחינתי הוא התחיל כקשר זמני. בידיעה מוקדמת. מה לעשות שזה הסתבך קצת... קורה. עכשיו, פרק ב' בחיים בדרך כלל מדבר על מצב שכבר עזבת, כי הבנת שלא טוב לך, ואתה למדת להיות לבד ולמדת מהטעויות שהיו בקשר, ואתה מתחיל קשר חדש, טוב ונקי. זה פרק ב'. אתה, מותק, היית רומן. מן הצד. משהו להדליק את השלהבת הדועכת בה. אין לה שום כוונה לשלב ב', איתך. ממש לא. אתה חי באשליות. סליחה, אבל... תראה את זה.

 

[midnight homefrize]

אז אני שוב מצטער על ההשוואה...

ההשוואה היא לרמת הכאב שבפרידה - כאב - שלי - פרידה אני לא מכיר את הבחור או את השתלשלות העיניינים - ובוודאי שלא משווה אותו... אלא רק את הכאב. אבל אני בהחלט יכול לשער שאת מבינה את ההרגשה בלהכנס למשהו כהרפתקאה ולהסחף - ואולי גם לך היה נוח להכנס למשהו כי את ידעת שהוא זמני ? אולי גם את פוחדת ממחויבות ? אולי גם את הולכת על בטוח ? אולי ואולי לא. זה לא משנה את רמת הכאב שהיית בו אחרי הפרידה. וחות מזה - את מכירה אותה ? את יודעת שהייתי רק רומן חולף בשבילה ? איך ? סטטיסטיקה ? תאמיני לי שאני רגוע, עצוב מאוד וכואב מאוד אבל רגוע - רק אדם רגוע שמפעיל הגיון חזק על פני רגש היה חותך מערכת יחסים - ולא משנה כמה בלתי אפשרית היא. הדרך היחידה שזה קורה היא רק אם אותו אדם לא אוהב באמת - והאדם הז הוא אני - ואני יודע שאני אוהב - אז תאמיני לי שאני רגוע.

 

[magenta73]

היא היתה נשואה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עזוב. עזוב...

 

[orrin]

למה שאת עושה עכשיו יש שם

קוראים לזה משימה בלתי אפשרית..... לפעמים הכוח הכי גדול זה לוותר- וזה משפט של מנהלת חכמה מאוד

 

[magenta73]

כן, הא....

 

[orrin]

לפחות את לא יכולה להגיד שמשעמם פה

 

[midnight homefrize]

זה היה כאילו צעקה ??

מונק סטייל ?? אני ידע שהיא היתה נשואה. הייתי שם עזבתי באמת שעזבתי... זה כל העניין ועכשיו כואב לי. ואת יודעת משהו ?? זה יעבור. אבל בנתיים כואב. זהו. זה הכל. בתרבויות שונות - לא בועטים באדם שנמצא על הקרקע, או שעוזרים לו לקום או שמבטים מהצד כדי שהוא ילמד לקום בעצמו. אבל לא בועטים בו. וזה שהיא הייתה נשואה (טכנית - היא עדיין....) לא משנה את ההרגשה שלי כלפי אותו אדם. אז נכון לעכשיו ממש לא משנה לי מה אני הייתי בשבילה. משנה לי מה היא הייתה בשבילי - וזה כואב. ולפי כמות סימני הקריאה - אולי את צריכה להרגע.

 

[orrin]

תקשיב יקירי

אף אחד לא בועט בך או דורך עליך ומנסיוני הקצר כבר למדתי שלפעמים האדם שאתה בטוח שיעשה וידוי הריגה כשתיפול הוא דווקא זה שנותן לך יד לקום. אולי זו הדרך שלה, ושלי ושל כל מי שכתב פה הערב לתת לך יד לקום. אף אחד לא מזלזל בכאב שלך, אך אחד לא טוען שאתה ממציא אותו אבל יש הרבה דרכים להושטת יד.... סבתא שלי תמיד אמרה שזה שמישו לא אוהב אותך כמו שאתה רוצה לא אומר שהוא לא אוהב אותך הכי חזק שהוא יכול אולי זה נכון גם לכאן. תחשוב על זה

 

[midnight homefrize]

יש לך סבתא חכמה

אני יודע שאף אחד לא בועט בי. אבל בהחלט מנסים "לנער" אותי או להחזיר אותי למציאות שאני כבר נמצא בה. מושגים כמו "תפסיק לשקר לעצמך" או "יום אחד תבין את זה" באים עדיין ממקום של זלזול ויש להם ניחוח של : "אני יודע יותר טוב".... וסבבה לי אם זה - "עזוב....עזוב...." או במילים אחרות התייאשתי כבר ממך.... אני לא יודע - אבל הבנת הנקרא הבסיסית כאן אומרת ש- אני כבר לא בקשר איתה כי אני יודע שזה לא בריא במצב הנוכחי. הייתי איתה ועכשיו אני לא כל זה היה בעבר לא הווה לא עתיד עבר. אני עשיתי את ההחלטה של לקום ולחתוך בשום מקום לא כתבתי ש"אוי רע לי רע לי, היא עזבה אותי - רע לי ככה יום בהיר אחד היא חזרה לבעלה, מי היה מתאר ?? רע לי רע לי..." כתבתי בצורה ברורה מאוד - שפגשתי מישהי, התאהבתי היא נשואה חתכתי וזה כואב וזה היה תקציר כל מה שכתבתי. לא בכיתי, לא התלוננתי, לא שאלתי למה - בטח שאני לא בוכה על זה שהיא נטשה אותי לאנחות ואיזה מגעילה היא שבנתה לי הרים ונפלאות ואז ניפצה את האשליה שמעולם לא היתה ממשית - אלא רק באתי ואמרתי שזה כואב. ונכון מג'נטה - היא נשואה. אני יודע ונכון אנחנו כרגע לא ביחד - כי אני עשיתי את ההחלטה הזו. ואם זה מרגיז אותך אז אולי את לא במקצוע הנכון. אולי את צריכה ללמוד מתמטיקה או פיסיקה כי שם הכל מוחלט והכל ברור - ואם משהו לא עובד בנוסחה זה כנראה בגלל חישוב לא מתאים. אבל נפש האדם היא לא כזו - ולפעמים אנחנו עושים דברים שאנחנו יודעים שהם לא בריאים (סיגריה מישהו ?) אבל עדיין עושים אותם. ולהתאהב במישהו לא מגיע ע"י נוסחה של : פנוי + גיל מתאים + נמצא בסביבה = יש מצב לקשר. אלא לפעמים אתה מתאהב באדם שהכי לא מתאים לך. החוכמה היא לדעת לא לשקוע בפנטזיה הזאת. ואם לא שמת לב - לא שקעתי בה.

 

[orrin]

לא שקעת בה

אבל אתה כואב על האפשרות שבעולם אחר, בזמן אחר, היית יכול לשקוע בה. טיימינג זה הכל וזה כלום, כי בזמן אחר הייתי יכולה להיות בלונדינית 180 עם חמישה ילדים ודוקטורט. וזה כואב לוותר. זה כואב עוד יותר לוותר על משו טוב שבתנאים אחרים היה הולך.... אבל כל הספקולציות בעולם לא יכולות לנבא איך זה היה הולך בתנאים אחרים, כי התנאים- המגבלות זה חלק מהאדם שאנחנו לטוב ולרע. אז נכון, זוגיות לא עובדת על נוסחאות מתמטיות מוחלטות, אלא על תורות פיזיקליות סטייל תאוריית הכאוס וחורים שחורים רברסבליים. אני לא אתחיל עם הבולשיט של "כולנו עברנו את זה" ו"זה עובר בסוף" או שטויות כמו "על כל אחת שאומרת לך לא תבוא אחת שתגיד כן" אבל הדבר היחיד שאני יכולה להגיד בשעה כזו זה שאתה ממש ממש לא לבד, גם אם לפעמים בלילה זה נראה ככה. ומשו בפנים אומר לי, בלי להכיר אותך, שמי שמסוגל לכאוב ככה, שמי שמסוגל מתוך התהום הכי עמוקה שלו לדאוג גם לאחר, שמי שמסוגל לשים את טובת בן הזוג לפני הרצון שלו- מסוגל לאהוב הכי חזק בעולם. ודבר אחד אחרון- הצמחייה הכי פוריה ועשירה גדלה על אפר הר געש. וזה כל הקסם כנראה.... לילה טוב

 

[midnight homefrize]

ואלו - ללא ספק

היו הדברים הכי יפים, הכי נוגעים והכי מנחמים שמישהו היה יכול להגיד לי. ועל כך - תודתי. לילה טוב

 

[magenta73]

אני לא אומרת שלא כואב לך

הגיוני שכואב לך ואני לא לוקחת ממך את זה. מה שאני מנסה להראות לך זה שאתה נכנסת מראש לקשר חד כיווני עם סוף ידוע. כן. גם אני נכנסתי לכזה, עם האנגלי, אבל איתו לא היו רגשות בהתחלה, הם התפתחו עם הזמן. ושנינו נתנו להם להתפתח כי זה היה אפשרי, כביכול, עד שהוא שם לזה סוף. בכל מקרה, לא הייתי נכנסת לקשר עם אדם נשוי. כי אז, מההתחחלה זה ברור שאין שם עתיד. בכלל. מעבר לזה שזה לא מוסרי בעיני. עם האנגלי, לפחות היה קיים הפוטנציאל, בסיפור שלך, גם זה לא היה קיים. מההתחלה. ו... בתרבויות שונות, בחור ובחורה שמנהלים רומן אסור - כמו שלכם - היו מנדים מהחברה, אם כבר מדברים על "תרבויות"... ואל, אל תנסה להיכנס בי. ולהגיד לי שאני צריכה להירגע. אני עוד יחסית שותקת ויחסית מנסה להיות אוביקטיבית ואמפתית, למרות שרעיון הבגידה חורה לי. ממש. מאוד.

 

[orrin]

הרגע עשית את מה שאמרת לו לא לעשות

אל תשווי. את והאנגלי זה סיפור אחד, מורכב וכואב. הכאב הוא ממקום אחר, הקשר ממקום אחר, הפרידה ממקום אחר, ההשלמה אחרת הוא וזותי זה סיפור אחר. והדרך שאת מסתכלת על בגידה לא מאוד שונה משלי, ועדיין- מהמקום שלו, מהעיניים שלו, זה נראה אחרת שאם לא הוא לא היה נכנס לזה. זכותו לכאוב בדרך שלו, ואם הדרך שלו זה ללכת אם הראש בקיר או לבכות שעות או לאכול דאבל מקרויאל או כל דבר אחר- זו זכותו. לעיבוד כאב 5 שלבים ועדיין כל אחד עובר אותם אחרת. עזבי את דעתך בצד, כמו שאני עזבתי את דעתי. זה לא דיון על יתרונותיה וחסרונותיה של בגידה, ולדעתי האישית אין מקום לשיפוט כרגע כי זה לא הדיון. אם תרצי דיון על בגידה- דברי עם המנהלת ותסדרי אחד- אבל לא זה המקרה. כמו שאני רואה את זה- ודעתי לא בהכרח נחשבת- הדיון כרגע הוא הכאב שלו, ההתלבטות וההתחבטות שלו עם עצמו. למוסר שלך, שלי או של כל אחד אחר אין תפקיד בהצגה הזו, לא אנחנו הבמאים או השחקנים כרגע. מה דעתך?

 

[midnight homefrize]

אני יודע......

נראה לי שנתפסת כאן על משהו באמת שולי. אני כבר לא איתה..... זה רק אני או שיש כאן הד ?? וד"א - בתור אחד עם תואר ראשון באנתרופולגיה ותואר שני בפסיכולוגיה אירגונית - אני יכול לתת לך עוד מספיק דוגמאות לתרבויות שונות.... הבגידה כאן היא לא הסיפור. היא - לא הסיפור המוסר הוא לא הסיפור הכאב שבפרידה הוא הסיפור.