הטאו של מי
New member
וואו איזה פרק אני לא מאמינה!!!
וואו איזה פרק אני לא מאמינה!!!
- פותח הנושא הטאו של מי
- פורסם בתאריך
מבאס, לא?
יצאתי מהפרק די בדכאון. לא מוצא חן בעיני שראובן מאוהב בנעמה ושנראה לו בכלל לגיטימי לחשוב על יחסים ביניהם, למרות שאני מרחמת עליו וגילה חסרת אמפטיה. אכן לא אוהבת את מטופליה. השתפרה לקראת הסוף אבל בן זוגי אמר, ואני מסכימה איתו, שהמעברים כאן חדים מדי מבחינתה. פתאום מוכנה טוטאלית להיות איתו. ובשבילו. ואז, בסוף, לא יודעת מה להגיד לו ונותנת לו ללכת זה הזמן להתחבר לקושי הנוראי שהוא חווה בטיפול במישהי שהוא מאוהב בה, ושמתארת ומנסה לפתות, ושהוא יודע שזו אהבה לא אפשרית. לא להגיד לו 'לא יודעת מה להגיד'. היא באמת משחקת אותה 'לא אנושית', הפוך ממנו אבל מה אני רוצה, היא מהמכון הפסיכואנליטי, הפרוידיאני, כלומר, הם לא ידועים שם בחום רב מדי
יצאתי מהפרק די בדכאון. לא מוצא חן בעיני שראובן מאוהב בנעמה ושנראה לו בכלל לגיטימי לחשוב על יחסים ביניהם, למרות שאני מרחמת עליו וגילה חסרת אמפטיה. אכן לא אוהבת את מטופליה. השתפרה לקראת הסוף אבל בן זוגי אמר, ואני מסכימה איתו, שהמעברים כאן חדים מדי מבחינתה. פתאום מוכנה טוטאלית להיות איתו. ובשבילו. ואז, בסוף, לא יודעת מה להגיד לו ונותנת לו ללכת זה הזמן להתחבר לקושי הנוראי שהוא חווה בטיפול במישהי שהוא מאוהב בה, ושמתארת ומנסה לפתות, ושהוא יודע שזו אהבה לא אפשרית. לא להגיד לו 'לא יודעת מה להגיד'. היא באמת משחקת אותה 'לא אנושית', הפוך ממנו אבל מה אני רוצה, היא מהמכון הפסיכואנליטי, הפרוידיאני, כלומר, הם לא ידועים שם בחום רב מדי
הטאו של מי
New member
האמת שהיתה לי קצת תחושה של
טלנובלה...
טלנובלה...
Broken Wings1
New member
בהחלט.
פעם ראשונה שאני מזהה טיפה חמימות וקרבה בניהם. כל הפרקים בינהם הרגישו לי כמו כאילו הם רק רבים אחד עם השנייה. אוך. הדברים שהוא אמר לגביי נעמה.. לעזאזל, מדהים
פעם ראשונה שאני מזהה טיפה חמימות וקרבה בניהם. כל הפרקים בינהם הרגישו לי כמו כאילו הם רק רבים אחד עם השנייה. אוך. הדברים שהוא אמר לגביי נעמה.. לעזאזל, מדהים
יש לי רק הערה אחת
נדמה לי שהיא מופנית לבמאי: שמתם לב שכשהמטפלים (גילה ואסי, כל אחד בתורו) נלחצים או מסתירים משהו הם מפנים את העיניים לצדדים? זה משהו שלומדים בשיעור ראשון במשחק. לדעתי הם יכולים לשכלל קצת את המצבים בהם הם חשים שלא בנוח. במיוחד אסי - לעיתים קרובות הוא נראה לחוץ מדי ותמיד באותו אופן שזה אופן קצת מודגש לטעמי. חוץ מזה היה פרק גדול, גילה מגלה קצת אנושיות וזה בסדר בעיניי שהיא תחשוב עד לשבוע הבא מה היא רוצה להגיד. זה מראה שהיא לא סתם שולפת מהשרוול. גם היה יפה בעיניי שהיא הבטיחה לא לנטש אותו שוב. לילה טוב.
נדמה לי שהיא מופנית לבמאי: שמתם לב שכשהמטפלים (גילה ואסי, כל אחד בתורו) נלחצים או מסתירים משהו הם מפנים את העיניים לצדדים? זה משהו שלומדים בשיעור ראשון במשחק. לדעתי הם יכולים לשכלל קצת את המצבים בהם הם חשים שלא בנוח. במיוחד אסי - לעיתים קרובות הוא נראה לחוץ מדי ותמיד באותו אופן שזה אופן קצת מודגש לטעמי. חוץ מזה היה פרק גדול, גילה מגלה קצת אנושיות וזה בסדר בעיניי שהיא תחשוב עד לשבוע הבא מה היא רוצה להגיד. זה מראה שהיא לא סתם שולפת מהשרוול. גם היה יפה בעיניי שהיא הבטיחה לא לנטש אותו שוב. לילה טוב.
הטאו של מי
New member
זו מעין קריאה לעזרה
היא ניסתה להתאבד אבל לא באמת התכוונה לזה, אולי שרונסקי תסביר את זה יותר טוב, אחותי ניסתה לעשות את זה לפני כמה שנים, הרופאים אמרו שזו היתה קריאה לעזרה ולא באמת ניסיון להתאבדות. חוצמיזה... תגידו גילה לא היתה מאוהבת בראובן בעבר? יכול להיות שבגלל זה היא כל כך חצויה בקשר אליו?
היא ניסתה להתאבד אבל לא באמת התכוונה לזה, אולי שרונסקי תסביר את זה יותר טוב, אחותי ניסתה לעשות את זה לפני כמה שנים, הרופאים אמרו שזו היתה קריאה לעזרה ולא באמת ניסיון להתאבדות. חוצמיזה... תגידו גילה לא היתה מאוהבת בראובן בעבר? יכול להיות שבגלל זה היא כל כך חצויה בקשר אליו?
תיזהרו, זה ארוך מה שקורה מתחת
וואו, לא יכולתי להכנס כמה שעות (יש לעוד אנשים זכויות, מסתבר) והצטבר לי המון תגובות 1.בעניין אובדנות, הבעיה שגם כשזה מניפולטיבי, ולא באמת מכוון, זה מצליח לפעמים. יש הרבה מקרים שבהם ניתוח של אחרי מראה שהיה נסיון לקריאה לעזרה, או לעשות 'דווקא' (הנה ההוכחה שהיה לי נורא, ואף אחד מכם לא קלט אותי). צריך לקחת כל נסיון כזה ברצינות. יש הבדל בין לרצות למות ולבין לרצות להפסיק את הסבל, כשהחשיבה המשובשת במצב כזה אומרת- ואין לי דרך להפסיק לסבול אלא אם אמות. (באופן יותר מרוכך אפשר לראות את זה בפנטזיה לשבור יד/רגל ולהתאשפז לכמה חודשים, לישון ללא גבול וכו') במקרה הזה, למשל, איילה פשוט רצתה שיפסיק להיות לה רע, וראובן הזכיר לה דברים מאד רעים. נכון, זה חשוב שהיא עוברת אותם היא עוד ילדה, החשיבה שלה מאד של שחור-לבן, ההצפה של הרע גרמה לה לרוץ ולקחת כדורים, וכן, אם באמת היתה רוצה למות היתה לוקחת אותם והולכת משם מיד. והיא באמת זרקה גם את הפיתוי, של שאלת הכדורים אליו, והוא היה מספיק רגיש לקלוט. 2. גם לי היה קצת יותר טלנובלה היום. בכלל אני לא אוהבת את גילה, שהגיעה בלבוש די מלפרטט והפילה עליו את הפלירטוט. אם כי היום דווקא הודתה בטעויות שלה. הגבולות שנחצו בטיפול - בגלל שהיא כל כך קלאסית, אז הגבולות הם מטורפים בנוקשותם המגוחכת. גם הדגים הם גבול נחצה (שימו לב שהוא משתמש במקרר שלה, ועוד לדג חי, משהו די דוחה, לא?), ומתייחס לדברים שהיו ביניהם,כשהיא בעצם פסלה אותו כמתמחה/פסיכולוג מן המניין במכון. והיא מגיבה על זה, לא הוא כביכול חצה גבולות אלא היא שהפסיקה להיות קרש אטום, כפי שמצופה מהפסיכולוג בגישה הזו (קרקע להשלכות והעברות בלבד, בלי אישיות משלו), אבל זה שטות, כי היא לא היתה מקבלת אותו להדרכה בכלל לפי הגישה הזו, לדעתי. 3. והכי חשוב, בקשר להתאהבות של ראובן והאם מותר להתאהב במטופלת והאם זה לנצח. בעייני, זה אכן לנצח, מכמה סיבות. לנצח בשביל נעמה הוא יהיה המטפל שלה. כלומר, דמות העברתית מסוימת. המטפל שלי שטיפל בי לפני 20 שנה עדיין גורם לי להתרגשות אם אני רואה אותו, מזיז לי משהו בלב. אחרת, שעשתה לי נזקים תהומיים עדיין מעוררת בי תוקפנות מטורפת, עד רצון לפגוע בה (10 שנים אחרי), כלומר - התלותיות והיחסים המיוחדים נשארים. ובעניין ראובן, הרי הוא מתאהב בה שמתאהבת בו. נכון, היא יפה ומדהימה,אבל הוא מנצל סיפורים שהוא יודע עליה כמטופלת, ולאו דווקא היו נחשפים כבת זוג, הוא מגיב להעברה שהיא עושה כלפיו, והוא מסונוור מזה, ולכן, זה אכן שלב להעביר אותה למטפל אחר, ולא סתם משיכה, כפי שחשבתי קודם, שיש מקום לעבוד עליה באופן עצמאי. במקומו (המקצועי, לא בסרט) הייתי אומרת לה: אכן, צדקת, יש לי משהו אלייך, ומהמקום הזה אני חושב שזה ממש לא לעניין להמשיך לטפל בך, האובייקטיביות שלי נפגעה, ומה שאני יכול לתת לך כבר לא מספק. אני מעורב מדי. זה לא אומר שאת לא משמעותית לגבי, להיפך (כדי שלא תרגיש נזרקת), אבל אני מחוייב לעצמי ולך ולטיפול שבינינו ומהמקום הזה אני רוצה להפנות אותך למישהו אחר (ואגב, אשה היתה הכתובת הנכונה בשבילה, אבל לא גילה, שהיא קרה מדי)... זהו. ואגב, זה לא אומר שהוא לא מסכן או שזה לא יכול לקרות. עכשיו הוא צריך לעבוד בהדרכה שלו על איך נחצו לו הקווים שהוא בכלל חושב שזה אפשרי, ובטיפול (אגב, בדרך כלל יש הפרדה בין טיפול להדרכה, אלו שני מפגשים שונים, למרות שיש מגע תוכני וקצת מעבר לזה ביניהם) ובטיפול שלו על הבור הגדול שהוא חווה שלשם נכנסה נעמה 4. איך הוא צדק, שהוא אוהב את מטופליו וגילה לא. זה בדיוק מה שאני אוהבת אצלו. - סליחה על האורך, גמרתי את ההרצאה. (צוחקת על עצמי, לא עליכם)
וואו, לא יכולתי להכנס כמה שעות (יש לעוד אנשים זכויות, מסתבר) והצטבר לי המון תגובות 1.בעניין אובדנות, הבעיה שגם כשזה מניפולטיבי, ולא באמת מכוון, זה מצליח לפעמים. יש הרבה מקרים שבהם ניתוח של אחרי מראה שהיה נסיון לקריאה לעזרה, או לעשות 'דווקא' (הנה ההוכחה שהיה לי נורא, ואף אחד מכם לא קלט אותי). צריך לקחת כל נסיון כזה ברצינות. יש הבדל בין לרצות למות ולבין לרצות להפסיק את הסבל, כשהחשיבה המשובשת במצב כזה אומרת- ואין לי דרך להפסיק לסבול אלא אם אמות. (באופן יותר מרוכך אפשר לראות את זה בפנטזיה לשבור יד/רגל ולהתאשפז לכמה חודשים, לישון ללא גבול וכו') במקרה הזה, למשל, איילה פשוט רצתה שיפסיק להיות לה רע, וראובן הזכיר לה דברים מאד רעים. נכון, זה חשוב שהיא עוברת אותם היא עוד ילדה, החשיבה שלה מאד של שחור-לבן, ההצפה של הרע גרמה לה לרוץ ולקחת כדורים, וכן, אם באמת היתה רוצה למות היתה לוקחת אותם והולכת משם מיד. והיא באמת זרקה גם את הפיתוי, של שאלת הכדורים אליו, והוא היה מספיק רגיש לקלוט. 2. גם לי היה קצת יותר טלנובלה היום. בכלל אני לא אוהבת את גילה, שהגיעה בלבוש די מלפרטט והפילה עליו את הפלירטוט. אם כי היום דווקא הודתה בטעויות שלה. הגבולות שנחצו בטיפול - בגלל שהיא כל כך קלאסית, אז הגבולות הם מטורפים בנוקשותם המגוחכת. גם הדגים הם גבול נחצה (שימו לב שהוא משתמש במקרר שלה, ועוד לדג חי, משהו די דוחה, לא?), ומתייחס לדברים שהיו ביניהם,כשהיא בעצם פסלה אותו כמתמחה/פסיכולוג מן המניין במכון. והיא מגיבה על זה, לא הוא כביכול חצה גבולות אלא היא שהפסיקה להיות קרש אטום, כפי שמצופה מהפסיכולוג בגישה הזו (קרקע להשלכות והעברות בלבד, בלי אישיות משלו), אבל זה שטות, כי היא לא היתה מקבלת אותו להדרכה בכלל לפי הגישה הזו, לדעתי. 3. והכי חשוב, בקשר להתאהבות של ראובן והאם מותר להתאהב במטופלת והאם זה לנצח. בעייני, זה אכן לנצח, מכמה סיבות. לנצח בשביל נעמה הוא יהיה המטפל שלה. כלומר, דמות העברתית מסוימת. המטפל שלי שטיפל בי לפני 20 שנה עדיין גורם לי להתרגשות אם אני רואה אותו, מזיז לי משהו בלב. אחרת, שעשתה לי נזקים תהומיים עדיין מעוררת בי תוקפנות מטורפת, עד רצון לפגוע בה (10 שנים אחרי), כלומר - התלותיות והיחסים המיוחדים נשארים. ובעניין ראובן, הרי הוא מתאהב בה שמתאהבת בו. נכון, היא יפה ומדהימה,אבל הוא מנצל סיפורים שהוא יודע עליה כמטופלת, ולאו דווקא היו נחשפים כבת זוג, הוא מגיב להעברה שהיא עושה כלפיו, והוא מסונוור מזה, ולכן, זה אכן שלב להעביר אותה למטפל אחר, ולא סתם משיכה, כפי שחשבתי קודם, שיש מקום לעבוד עליה באופן עצמאי. במקומו (המקצועי, לא בסרט) הייתי אומרת לה: אכן, צדקת, יש לי משהו אלייך, ומהמקום הזה אני חושב שזה ממש לא לעניין להמשיך לטפל בך, האובייקטיביות שלי נפגעה, ומה שאני יכול לתת לך כבר לא מספק. אני מעורב מדי. זה לא אומר שאת לא משמעותית לגבי, להיפך (כדי שלא תרגיש נזרקת), אבל אני מחוייב לעצמי ולך ולטיפול שבינינו ומהמקום הזה אני רוצה להפנות אותך למישהו אחר (ואגב, אשה היתה הכתובת הנכונה בשבילה, אבל לא גילה, שהיא קרה מדי)... זהו. ואגב, זה לא אומר שהוא לא מסכן או שזה לא יכול לקרות. עכשיו הוא צריך לעבוד בהדרכה שלו על איך נחצו לו הקווים שהוא בכלל חושב שזה אפשרי, ובטיפול (אגב, בדרך כלל יש הפרדה בין טיפול להדרכה, אלו שני מפגשים שונים, למרות שיש מגע תוכני וקצת מעבר לזה ביניהם) ובטיפול שלו על הבור הגדול שהוא חווה שלשם נכנסה נעמה 4. איך הוא צדק, שהוא אוהב את מטופליו וגילה לא. זה בדיוק מה שאני אוהבת אצלו. - סליחה על האורך, גמרתי את ההרצאה. (צוחקת על עצמי, לא עליכם)
הדר בהכנות
New member
מחשבה בקשר להתאהבויות...
לפי דעתי התאהבות קוראת ברגע שאתה אומר במפורש - אני מאוהב באותו אדם - לפני זה, זה עדיין על הגבול האמורפי. למשל, אני זוכר שבאמת נקשרתי למטפלת שלי אז זה לא היה ישר - התאהבות טוטאלית מההתחלה, אלא, היא נגעה לי בנימים שונים, לאט לאט התחלתי לחשוב עליה במשך השבוע יותר, ובנוסף לזה היא נראה מעולה, ואז אני זוכר את הרגע שחציתי את הגבול - סיפרתי לחבר שלי עליה, ואז הוא שאל אותי - "ותגיד היא נראית טוב?" אמרתי שכן, אז הוא אמר לי - תראה אתה מאוהב בה. מהרגע הזה שהסכמתי לזה ונתתי לזה את ההגדרה הזאת, הרבה דברים השתנו, והכל הסתחרר עד לסוף המר של הטיפול. למה אני מספר את זה? כי נראה לי שבאיזשהו אופן, ראובן עוד היה באיזשהו ריחוק מנעמה, היה עוד סיכוי לטיפול הזה, אבל גילה התעקשה לדבר רק על נעמה, ואיפשהו גרמה לו לנסח את הדברים כמו שהוא עשה את זה אתמול, ולדעתי, ברגע שהוא ניסח את זה - ההתאהבות ממש החלה. כי יכול להיות שהוא חשב, נמשך, פינטז, אבל בהגדרה הזאת יש חציה של גבול, ותגרום לו לפריקת כל עול ריגשי כלפיה..
לפי דעתי התאהבות קוראת ברגע שאתה אומר במפורש - אני מאוהב באותו אדם - לפני זה, זה עדיין על הגבול האמורפי. למשל, אני זוכר שבאמת נקשרתי למטפלת שלי אז זה לא היה ישר - התאהבות טוטאלית מההתחלה, אלא, היא נגעה לי בנימים שונים, לאט לאט התחלתי לחשוב עליה במשך השבוע יותר, ובנוסף לזה היא נראה מעולה, ואז אני זוכר את הרגע שחציתי את הגבול - סיפרתי לחבר שלי עליה, ואז הוא שאל אותי - "ותגיד היא נראית טוב?" אמרתי שכן, אז הוא אמר לי - תראה אתה מאוהב בה. מהרגע הזה שהסכמתי לזה ונתתי לזה את ההגדרה הזאת, הרבה דברים השתנו, והכל הסתחרר עד לסוף המר של הטיפול. למה אני מספר את זה? כי נראה לי שבאיזשהו אופן, ראובן עוד היה באיזשהו ריחוק מנעמה, היה עוד סיכוי לטיפול הזה, אבל גילה התעקשה לדבר רק על נעמה, ואיפשהו גרמה לו לנסח את הדברים כמו שהוא עשה את זה אתמול, ולדעתי, ברגע שהוא ניסח את זה - ההתאהבות ממש החלה. כי יכול להיות שהוא חשב, נמשך, פינטז, אבל בהגדרה הזאת יש חציה של גבול, ותגרום לו לפריקת כל עול ריגשי כלפיה..
די מדבר אלי מה שאתה אומר
מעניין מה יגיד על זה עברי (??) שמתעסק או מביא את הפן הנרטיבי, של המצאת הסיפור האישי והליכה איתו. גם הקוגנטיבים יסכימו לחלקים מזה זה אומר שהרבה פעמים עצם הדיבור, נתינת הכותרות, ואפילו המחשבות המקבעות, יוצרים את התחושות, או לפחות משפיעים עליהם. פעם לימדו אותי על ניסוי, של שכטר וזינגר. זה היה לפני 20 שנה אז אולי אני מסלפת. אבל נתנו כדור שגורם לדפיקות לב ל- 4 קבוצות (בימים שעוד היה מותר לעשות ניסויים מטורפים). לקבוצה אחת הקרינו סרט מתח, לאחרת סרט מין ולשלישית סרט טבע. לרביעית אמרו שהם קיבלו כדור לדפיקות לב. כמובן שהקבוצה הראשונה טענה שיש להם דפיקות לב מלחץ, השניה בגלל עוררות מינית והשלישית , ת'אמת אני לא זוכרת, לדעתי שום דבר מהותי. כלומר, התרגום שאנחנו נותנים מאד משפיע. אני בטוחה שאחרי כדור כזה וסרט מין אפשר יהיה ליצור דפוס של אדם שמאמין באמת שהוא מתרגש מסרטי מין, ואף יגיב ככה בהמשך בקיצור, יש מצב למה שאתה אומר.
מעניין מה יגיד על זה עברי (??) שמתעסק או מביא את הפן הנרטיבי, של המצאת הסיפור האישי והליכה איתו. גם הקוגנטיבים יסכימו לחלקים מזה זה אומר שהרבה פעמים עצם הדיבור, נתינת הכותרות, ואפילו המחשבות המקבעות, יוצרים את התחושות, או לפחות משפיעים עליהם. פעם לימדו אותי על ניסוי, של שכטר וזינגר. זה היה לפני 20 שנה אז אולי אני מסלפת. אבל נתנו כדור שגורם לדפיקות לב ל- 4 קבוצות (בימים שעוד היה מותר לעשות ניסויים מטורפים). לקבוצה אחת הקרינו סרט מתח, לאחרת סרט מין ולשלישית סרט טבע. לרביעית אמרו שהם קיבלו כדור לדפיקות לב. כמובן שהקבוצה הראשונה טענה שיש להם דפיקות לב מלחץ, השניה בגלל עוררות מינית והשלישית , ת'אמת אני לא זוכרת, לדעתי שום דבר מהותי. כלומר, התרגום שאנחנו נותנים מאד משפיע. אני בטוחה שאחרי כדור כזה וסרט מין אפשר יהיה ליצור דפוס של אדם שמאמין באמת שהוא מתרגש מסרטי מין, ואף יגיב ככה בהמשך בקיצור, יש מצב למה שאתה אומר.
מסכים עם שניכם
ברגע שראובן אמר מפורשות את מה שהוא מרגיש באמת, הוא לא יכול לברוח מזה... די הופתעתי מזה שראובן נחשף עד הסוף כי לא ממש היינו מוכנים לזה. 2 שאלות לשרונסקי : 1. האם את מטפלת ? 2. לא ממש הבנתי מה רצית להגיד בדוגמא של הניסוי שתיארת כאן? הוא נראה לי יותר דוגמא לניסוי קלאסי לתרופות פלאסבו (תרופות דמה), שבהם אנשים נוטים לפעמים להאמין שהתחושה הטובה שהם מרגישים היא כתוצאה מהתרופה שנתנו להם, בזמן שההסבר האמיתי לתחושות הוא כח השכנוע העצמי שלהם. לעומת זאת, במקרה של ראובן עצם ההצהרה שלו על אהבתו לאיילה, הופכת את הדבר לעובדה שצריך להכיר בה ולהתמודד איתה, כך שזה לא ממש קשור אחד לשני .
ברגע שראובן אמר מפורשות את מה שהוא מרגיש באמת, הוא לא יכול לברוח מזה... די הופתעתי מזה שראובן נחשף עד הסוף כי לא ממש היינו מוכנים לזה. 2 שאלות לשרונסקי : 1. האם את מטפלת ? 2. לא ממש הבנתי מה רצית להגיד בדוגמא של הניסוי שתיארת כאן? הוא נראה לי יותר דוגמא לניסוי קלאסי לתרופות פלאסבו (תרופות דמה), שבהם אנשים נוטים לפעמים להאמין שהתחושה הטובה שהם מרגישים היא כתוצאה מהתרופה שנתנו להם, בזמן שההסבר האמיתי לתחושות הוא כח השכנוע העצמי שלהם. לעומת זאת, במקרה של ראובן עצם ההצהרה שלו על אהבתו לאיילה, הופכת את הדבר לעובדה שצריך להכיר בה ולהתמודד איתה, כך שזה לא ממש קשור אחד לשני .
התכוונתי להגיד שהפרשנות מכתיבה
חלק מהתחושות. זה לא היה ניסוי לבדוק את הפלאסבו, כי כאן הפואנטה היתה איזה פירוש האנשים המציאו לתחושות. חלקם טענו שהם מעוררים מינית, חלקם שהם פוחדים, וזאת בגלל פרשנות שונה שהם נתנו, התופעה התחושתית היתה דפיקות לב מואצות בלבד. אז בעניין הפרשנות, החשיבה, כמשפיעה גם על התחושה (כי הם הוסיפו, בגלל הפרשנות, לדפיקות הלב כתחושה הבסיסית גם תחושות נוספות, פחד וכו'. הקשר מבחינתי - הפרשנות שראובן נתן, ששמה 'פלומבה' על התאהבות (מה עם משיכה, העברה וכו') עוזרת לו לשכנע את עצמו, להסחף לעניין, כפי שכתבה הבחורה מקודם. לא אחד לאחד בדוגמא, אבל כוח החשיבה כמשפיע על רגש-תחושה
חלק מהתחושות. זה לא היה ניסוי לבדוק את הפלאסבו, כי כאן הפואנטה היתה איזה פירוש האנשים המציאו לתחושות. חלקם טענו שהם מעוררים מינית, חלקם שהם פוחדים, וזאת בגלל פרשנות שונה שהם נתנו, התופעה התחושתית היתה דפיקות לב מואצות בלבד. אז בעניין הפרשנות, החשיבה, כמשפיעה גם על התחושה (כי הם הוסיפו, בגלל הפרשנות, לדפיקות הלב כתחושה הבסיסית גם תחושות נוספות, פחד וכו'. הקשר מבחינתי - הפרשנות שראובן נתן, ששמה 'פלומבה' על התאהבות (מה עם משיכה, העברה וכו') עוזרת לו לשכנע את עצמו, להסחף לעניין, כפי שכתבה הבחורה מקודם. לא אחד לאחד בדוגמא, אבל כוח החשיבה כמשפיע על רגש-תחושה
עפרונית מהודרת
New member
ייחוס.
זה נקרא ייחוס (attribution). הגורם שאנו מייחסים לרגש, משפיע על התגובה שלנו לרגש. אם אנחנו מייחסים את דפיקות הלב לגירוי מיני, נגיב בהמשך בצורה מינית. אם אנחנו מייחסים אותן למתח, נגיב בצורה מתוחה. אגב, שרונסקי, התחמקת באלגנטיות משהאלה האם את מטפלת. גם אני סקרנית לדעת את התשובה
זה נקרא ייחוס (attribution). הגורם שאנו מייחסים לרגש, משפיע על התגובה שלנו לרגש. אם אנחנו מייחסים את דפיקות הלב לגירוי מיני, נגיב בהמשך בצורה מינית. אם אנחנו מייחסים אותן למתח, נגיב בצורה מתוחה. אגב, שרונסקי, התחמקת באלגנטיות משהאלה האם את מטפלת. גם אני סקרנית לדעת את התשובה
עפרונית מהודרת
New member
../images/Emo51.gif ../images/Emo92.gif ../images/Emo52.gif
הנלחמת להשתפר
New member
נראה לי שהוא כבר היה מאוהב
הדברים שאתה אומר הם מאד מעניינים, ותודה על הכנות והשיתוף. לעניות דעתי ההתאהבות של ראובן בנעמה בכל זאת הוגדרה באופן סופי, לפני הניסוח המילולי עם גילה. בעיניי השלב שבו הוא הבין כמה היא משמעותית בשבילו היה בסוף הפגישה שלהם ביום א', אחרי שהיא הסבירה לו שהיא לא רואה בו איזה סופרמן, אלא אדם כמו שהוא עם כל החולשות, הפחדים, החוסר נוחות שלו עם הגוף שלו, ושהיא לא מחפשת לשנות אותו, אלא להרגיש פחות לבד בתוך השנאה העצמית והבדידות שלה. אפשר היה לראות איך המילים האלה חלחלו לתוכו, וגרמו לו בפעם הראשונה להיפתח אליה באופן אינטימי ולספר לה על אמא שלו ורגשות האשמה שלו. זה לא קרה לו עם אף מטופל אחר כמו שזה קרה לו איתה. בסוף הפגישה ראו שהוא פשוט לא מסוגל לראות אותה יוצאת משם לידין ובגלל זה הוא גם השתהה על יד הדלת, ולרגע, לא רצה לתת לה לצאת. זה כבר אומר הכל. זו בכל אופן שאלה מעניינת, אם מילים או תבניות מחשבה הן אלה שמגדירות מצב נפשי ורגשי או להיפך.
הדברים שאתה אומר הם מאד מעניינים, ותודה על הכנות והשיתוף. לעניות דעתי ההתאהבות של ראובן בנעמה בכל זאת הוגדרה באופן סופי, לפני הניסוח המילולי עם גילה. בעיניי השלב שבו הוא הבין כמה היא משמעותית בשבילו היה בסוף הפגישה שלהם ביום א', אחרי שהיא הסבירה לו שהיא לא רואה בו איזה סופרמן, אלא אדם כמו שהוא עם כל החולשות, הפחדים, החוסר נוחות שלו עם הגוף שלו, ושהיא לא מחפשת לשנות אותו, אלא להרגיש פחות לבד בתוך השנאה העצמית והבדידות שלה. אפשר היה לראות איך המילים האלה חלחלו לתוכו, וגרמו לו בפעם הראשונה להיפתח אליה באופן אינטימי ולספר לה על אמא שלו ורגשות האשמה שלו. זה לא קרה לו עם אף מטופל אחר כמו שזה קרה לו איתה. בסוף הפגישה ראו שהוא פשוט לא מסוגל לראות אותה יוצאת משם לידין ובגלל זה הוא גם השתהה על יד הדלת, ולרגע, לא רצה לתת לה לצאת. זה כבר אומר הכל. זו בכל אופן שאלה מעניינת, אם מילים או תבניות מחשבה הן אלה שמגדירות מצב נפשי ורגשי או להיפך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.