מאמץ לא עומד בסתירה להנאה...
יש הנאות שדורשות מאמץ...
אני אבל יכול להסכים אתך, שיש אנשים שחבל להתאמץ איתם.
אני יכול להעיד על עצמי, שלא נולדתי רגיש לאחרים....
זה לא שלא הייתי רגיש, וכן תמיד הרגשתי שאני רגיש כלפי הזולת,
אבל בצעירותי הרגישות נבעה מתוך מקום של הזדהות עם האחר,
איך שר שלום חנוך? "אדם מוזר הוא האויב שלך בדיוק כמוך".
אז בצעירותי זה נבע משם, ממבט על הזולת שהוא בדיוק כמוני.
אין ספק שלראות אדם אחר שהוא בדיוק כמוך עוזר לפתח אליו רגישות,
וכנראה שהנטייה הטבעית, של אלו להם אתה קורא נ"טים היא,
שהרגישות לאחר נובעת מכך שהוא גם בדיוק כמוהם, ובבואם ברגישות לאחר,
הם שואפים אליה דרך הפיכתו לאחד מהם.
כנראה שבן אדם צריך לקבל כמה סטירות בחיים כדי שיתעורר,
לפחות אצלי זה היה ככה, בשלב מסויים בחיים נרמסתי נכוותי ונשרפתי לאפר,
החזרה לחיים הולידה אותי מחדש אדם רגיש יותר, היכולת לקבל באהבה גדולה
גם את מי שאינו כמוני.
יכול להיות שמנקודת המבט שלך אתה מדבר איתי כעוד נ"ט חסר רגישות או יכולת להבין.
ויכול להיות שזה אכן כך, אולי אתה ושכמותך באמת לא בני אדם שאוכל איי פעם להבין, כפי שאתה הייתה רוצה שיבינו אותך.
אני כאן מתאמץ.
זה בא לי בקלות?
לא!
אני סובל מזה?
בכלל לא!
אבל... מתאמץ, לא בא לי כאן בקלות, בהחלט קשה.
משהו בטעם bittersweet ובסך הכול הטעם טוב לי.
שווה(מהנה) להתאמץ בשביל אנשים שמוכנים להתאמץ בשבילך.
כל נושא האוטיסטים עלה לי לתודעה רק בגלל שהוא נגע בי אישית.
אין מה לעשות, יש דברים שעד שהם לא נוגעים בך אישית, הם לא חודרים לתודעה שלך.
מחשבות שאולי זה זה, כלפי הילדים שלי, ואז אבחונים , אבל עוד לפני האבחונים
הנושא העסיק אותי.
הייתה לי תקווה שהילד ייכנס לגן תקשורת, ושם אכיר הורים נוספים שעצם החשיפה לנושא הפכה אותם ליותר רגישים.
והתאכזבתי...
רוב ההורים עוד פחות רגישים מסתם אנשים ברחוב.
רוב ההורים משתמשים באוטיזם של הילדים שלהם כאמצעי להתנער מאשמה, דרך מילוט למקום של "תראו איזה הורה מיסכן אני".
זה נכון שיש גם כאלה שלא שווים את המאמץ.
יש הנאות שדורשות מאמץ...
אני אבל יכול להסכים אתך, שיש אנשים שחבל להתאמץ איתם.
אני יכול להעיד על עצמי, שלא נולדתי רגיש לאחרים....
זה לא שלא הייתי רגיש, וכן תמיד הרגשתי שאני רגיש כלפי הזולת,
אבל בצעירותי הרגישות נבעה מתוך מקום של הזדהות עם האחר,
איך שר שלום חנוך? "אדם מוזר הוא האויב שלך בדיוק כמוך".
אז בצעירותי זה נבע משם, ממבט על הזולת שהוא בדיוק כמוני.
אין ספק שלראות אדם אחר שהוא בדיוק כמוך עוזר לפתח אליו רגישות,
וכנראה שהנטייה הטבעית, של אלו להם אתה קורא נ"טים היא,
שהרגישות לאחר נובעת מכך שהוא גם בדיוק כמוהם, ובבואם ברגישות לאחר,
הם שואפים אליה דרך הפיכתו לאחד מהם.
כנראה שבן אדם צריך לקבל כמה סטירות בחיים כדי שיתעורר,
לפחות אצלי זה היה ככה, בשלב מסויים בחיים נרמסתי נכוותי ונשרפתי לאפר,
החזרה לחיים הולידה אותי מחדש אדם רגיש יותר, היכולת לקבל באהבה גדולה
גם את מי שאינו כמוני.
יכול להיות שמנקודת המבט שלך אתה מדבר איתי כעוד נ"ט חסר רגישות או יכולת להבין.
ויכול להיות שזה אכן כך, אולי אתה ושכמותך באמת לא בני אדם שאוכל איי פעם להבין, כפי שאתה הייתה רוצה שיבינו אותך.
אני כאן מתאמץ.
זה בא לי בקלות?
לא!
אני סובל מזה?
בכלל לא!
אבל... מתאמץ, לא בא לי כאן בקלות, בהחלט קשה.
משהו בטעם bittersweet ובסך הכול הטעם טוב לי.
שווה(מהנה) להתאמץ בשביל אנשים שמוכנים להתאמץ בשבילך.
כל נושא האוטיסטים עלה לי לתודעה רק בגלל שהוא נגע בי אישית.
אין מה לעשות, יש דברים שעד שהם לא נוגעים בך אישית, הם לא חודרים לתודעה שלך.
מחשבות שאולי זה זה, כלפי הילדים שלי, ואז אבחונים , אבל עוד לפני האבחונים
הנושא העסיק אותי.
הייתה לי תקווה שהילד ייכנס לגן תקשורת, ושם אכיר הורים נוספים שעצם החשיפה לנושא הפכה אותם ליותר רגישים.
והתאכזבתי...
רוב ההורים עוד פחות רגישים מסתם אנשים ברחוב.
רוב ההורים משתמשים באוטיזם של הילדים שלהם כאמצעי להתנער מאשמה, דרך מילוט למקום של "תראו איזה הורה מיסכן אני".
זה נכון שיש גם כאלה שלא שווים את המאמץ.