להבין מטפורות זה דבר לא טריביאלי
אבל זה המפתח להבנת שירים. יותר קל ליצור מטאפורות . מאשר להבין אותם.
למשל אם אדם מרגיש מאושר הוא יכול לומר "אני מאושר" ואז כולם מבינים. אבל זו לא מטאפורה. אם הוא רוצה להעצים את זה, הוא יכול לומר 'אני הולך על עננים'. אז קל לומר את זה, אבל לאדם שמקשיב למטפורה הזו יכול לא להיות ברור והוא יכול להתרעם: "מה זה הולך על עננים? ולמה הוא לא אומר פשוט הוא מאושר? "
הוא לא אומר שהוא מאושר, כי האושר שלו כל כך גדול, עד שנראה לו שהמילה 'מאושר' משומשת מדי ולא מספיק מביעה את האושר הרב שהוא מרגיש. למשל פעם מישהו המציא את הביטוי 'אני מאושר עד הגג', וזה היה מאוד חזק, כי מה פתאום גג שייך לאושר?
קשה להבין מטפורות כי כשאומרים משהו, חושבים עליו באופן הכי קונקרטי ויומיומי.
דוגמה קלה להבנה: השיר 'אם יש לך שמש בלבך, בוא והושט לה את ידך.'
למרבה המזל לפחות יודעים מה זה לא. כי אין סכנה שמישהו יבין בטעות שהשמש באמת נמצאת בלב, ובטח שאי אפשר להושיט לה את היד. היא נמצאת בשמיים ואי אפשר להגיע אליה.
אבל מה זה כן - זה לא דבר שלומדים בבית הספר, אלא צריך לחשוב מה מבטאת שמש, חוץ מהישות האסטרונומית, שהיא סוג של כוכב.
הרבה אנשים יכולים לחשוב על שמש כמבטאת דבר בהיר וחמים ונעים. כשאדם נמצא בשמש אז נעים לו.
אז הוא יכול להבין 'אם יש לך שמש בלבך - אם אתה חש תחושה חמימה בלב.'
אבל בשביל מישהו אחר שמש יכול להיות דבר לוהט ומעצבן. אז הוא יכול להבין את 'אם יש לך שמש בלבך' כתחושה מעצבנת ולוהטת.
וזו בדיוק דוגמה לאיך שני פרשנים יכולים להבין שירה בצורה שונה.
אז אחרי ששיערנו מה זה 'אם יש לך שמש בלבך' - (כלומר: אם אתה מרגיש בלב תחושה חמימה, אולי מאירה כמו שמש...)
אז מה יכול להיות 'בוא והושט לה את ידך'?
להבין את זה קונקרטית כמו 'להושיט יד לתחושה חמימה' גם כן אי אפשר. אבל מה מסמל "להושיט יד"? או לעזור, או להיעזר, או להושיט יד כדי להגיע לשם ולגעת בה. או לרצות לחוש את התחושה הזו יותר ויותר, ולשהות בה יותר. גם אם אתה לא מרגיש חמימות, אבל יש לך אפשרות להרגיש חמימות, כי יש לך שמש בלב, אולי פשוט תזכור שהפוטנציאל הזה גלום בך, ובפשוט תושיט יד לתחושה הזו ותרגיש את השמש.