באיראן?
לא תודה... אמנם אחלה כסף, אבל סבא שלי כבר ברח משם פעם אחת בגלל פרעות. לא נראה לי שהוא יעריך את זה יותר מידי... למה ללמוד? קודם כל זה לא מקצוע, זה תואר. דבר שני מי אמר שלימודים חייבים להיות פרקטיים? נהנתי מאוד, זה עניין אותי מאוד, וזהו. הלכתי ללמוד מתוך עניין ולא מתוך מרדף אחרי מזומנים. לא צריך להיות שף ולהמציא אומנות בשביל להנות מזה. וביננו, האוכל הכי טעים שיש זה אצל הסבתות מעירק ומרוקו, אז למה ללכת בכיוון הקשה. ועזוב אותך אומנות, לאחרונה נתקלתי בשימוש מאוד מיותר במושג אומנות כתירוץ לכישלון ואנטי תיזה מוחלטת לטייטל "אמן" (במובן מקצועי)... כמו הרעיון של פיוז'ן בנושאי הקולינריות, כשבעצם אתה נתקל בארוחת סטייל "סטודנט שמרוקן את המקרר מהשאריות". פיוז'ן עאלק. היום שאומנות הפכה לאמירה חברתית נוקבת הגיעה עד האוכל, נו באמת. אני כבר רואה את מסעדות היוקרה מגישות קוטג' עם פלפל טרי(אחד אדום ואחד ירוק), שוקו (באדי, אורגינל), לחמניה (קטנה ומתוקה),וחצי פיתה (שעברה בטוסטר אובן בשביל שיהיה קריספי בקצוות) עם שוקולד (השחר העולה, מקורי) וקוראים לזה ארוחת "בוקר ישראלית רטרו א-לה קייטנה". להיט היסטרי אם תשאלו אותי. לילה טוב