ויברטו

[lvb]

ויברטו

ראיתי שהצטבר לו שרשור למטה בנוגע לשאלה האם לשיר עם ויברטו, כמה למה ומה. אני לא זמר וההבנה שלי בטכניקת שירה מצטמטצת להבנה בסיסית ביותר, אבל נושא הביצוע עם/בלי ויברטו וכל השאלות הנלוות לו מעסיקות אותי מזה זמן-מה, דבר שהצטבר בשבועות האחרונים בעקבות חומר ספרותי שקראתי וסדרה של מפגשים מרתקים עם המנצח סר רוג'ר נורינגטון, מחסידי הביצוע נטול הויברטו. קצרה היריעה מלהתעסק בכל העניינים הקשורים לויברטו (ולסוגיו השונים והרבים), אבל בקצרה אפשר לומר באופן די גורף שבכל תחומי הביצוע (וגם בשירה, אם כי בצורה שונה) הויברטו המתמשך (כך מקובל לקרוא לויברטו המודרני, שברמת העיקרון קיים באופן תמידי כברירת מחדל על כל צליל כמעט), לא היה חלק מטכניקת הביצוע עד לעשורים הראשונים של המאה העשרים. הויברטו בגדול נחלק לויברטו של מנעד (גובה צליל) וויברטו של דינמיקה. הראשון מבין שאלה היה די מוקצה, פרט לטרילים (שסוג מסוים של טריל גם היה נקרא ויברטו בהקשרים מסוימים, והיה קיים גם בכלי קשת ואף מומלץ יותר), ואילו השני היה הויברטו היותר מקובל ומומלץ לשימוש, בעיקר בשירה. זה ההבדל המרכזי בין הויברטו שמקובל בשירה היום מאשר זה שהיה נהוג יותר בעבר. מרבית הכותבים עד סוף המאה ה19 שהתייחסו לויברטו בשירה (הן כמתודיסטים, מורים, מלחינים ומבקרי מוסיקה) סבלו וגינו במילים מאוד צבעוניות (המילה "בחילה" חוזרת לעיתים קרובות) את הנטיה של זמרים להשתמש בויברטו בצורה מוגזמת (וזה בלי שהיה מקובל להשתמש בויברטו מתמשך) ובכמות גדולה מדי. באופן מפתיע דווקא המוסיקאים המשפיעים והמרכזיים של המאה ה19 התנגדו וסלדו מויברטו מוגזם, בשירה ובנגינה, יותר מאשר בשנות ה60 וה70 של המאה ה18, שאז היה מקובל לנגן לעתים בכמות כזאת של ויברטו שקרובה יותר לויברטו המתמשך של ימינו, וגם אז בעיקר היה מקובל ויברטו של דינמיקה ולא של מנעד. אני אחזיק את עצמי עכשיו כדי להמנע מלכתוב מאמר באורך מלא ואסכם - מלחינים מהבארוק ועד מאהלר, ורדי, ואגנר, אלגר ואחרים (בייחוד המדינות הגרמניות) לא הכירו את הויברטו המתמשך ואף יותר מזה - ויברטו בנגינת תזמורת ושירת מקהלה היה מחוץ לתחום בקרב כל המלחינים האלה. ויברטו בנגינה סולו (לא כל כך מוסיקה קאמרית) היה יותר מקובל, וכמובן שגם בשירת סולו אבל בשימוש די מצומצם בעיקר כסוג של קישוט ועיטור, כפי שהיה מקובל עוד מימי הבארוק ואחורה. אני לא מבין בטכניקה של פתוח קול, אבל לאור העובדות שלמדתי ושציינתי למעלה אני מאמין שהויברטו שמקובל היום הוא בהחלט ויברטו שאפשר לרסן בלי לפגוע בקול.

 

[מאי יולי]

ובכל זאת צריך להבחין

יש ויברטו שכן קיים באופן בסיסי בקול - בכל קול. זהו פועל יוצא של תהליך "ייצור" הקול, וזה שהוא מהדהד בחללים שונים בראש, ואח"כ גם בחללים שונים חיצוניים (אולם קונצרטים, כנסייה, חדר קטן). זוהי תכונה טבעית של הקול, אפשר גם לשחק איתו לצרכים מוסיקליים. על זה "מתלבש" הויברטו שאתה קורא לו "ויברטו מתמשך" (גם אם הוא לא תמיד מתמשך), שהוא יכול להיות או עשוי בצורה מלאכותית לגמרי, או שהזמר לא מרגיש שהוא "עושה" אותו, שזה "בא לו טבעי", כשלמעשה זוהי תוצאה של לימודי טכניקה מסויימים, או חיקוי של זמרים אחרים. הבעיה מתחילה כשזמרים לא שולטים על הויברטו שלהם, כשהויברטו ה"עשוי" הופך להיות חלק בלתי נפרד מדרך השירה, ואז משתמשים בו גם כש(לדעת חלקנו)זה לא מתאים ולא יפה.

 

[מאי יולי]

ומה שבעצם רציתי להגיד

זה דווקא בקשר לנון-ויברטו: יש זמרים לא מעטים, בעיקר בארוקיסטים כמובן, שמרוב שהם רוצים לעשות נון-ויברטו, הם חוסמים גם את הויברטו הבסיסי שכן קיים בקול, ויוצרים צליל flat לגמרי. זה כן יכול לפגוע בקול במקרים מסוימים.

 

[lvb]

כן, עם זה אני מסכים לגמרי...

ההדהוד הטבעי הזה שאת מדברת עליו, הוא לא בדיוק ויברטו, והוא בעצם מתבטא יותר בהדהוד של דינמיקה מאשר של מנעד.

 

[בדולינה]

אני חושבת שצרי להבדיל בין סוגי הויברטו-

אנחנו חייבים לזכור שויברטו טבעי- הוא חלק טבעי מייצור הקול בצורה בריאה. הויברטו ה"מבחיל" אותו הזכרת היה קיים תמיד ויהיה קיים תמיד- אצל זמרים שפוגעים בקול שלהם, או בעלי טכניקה לא טובה במיוחד, או סתם זקנים (אבל לא בהכרח כולם), או משהו בסגנון... הויבטו המבחיל הזה לא נדרש בשום מקום או תקופה, הוא פשוט תוצר של מצב בו הגוף האנושי הולך ועושה יותר ויותר דברים שרחוקים מסתם לשבת בבית- תודו שלשיר אופרה מעל תזמורת וגנריאנית זה לא הדבר הכי טבעי שיש, ועל כן, סביר שיהיו קשיים בדרך.. אני מסכימה עם האמירה כי- "הויברטו שמקובל היום הוא בהחלט ויברטו שאפשר לסרן בלי לפגוע בקול"- מכיוון שלדעתי מתפתח בשנים האחרונות סטייל שירה יותר "חכם", הרבה יותר יפה ונאמן ליופי הקול האנושי לדעתי- כמו שאני רואה את זה,השירה מתפתחת בכיוון שבוא אין יותר מקום לויברטו מטורף ולא קשור של פרימדות שעבר זמנן. אני מאמינה שהגישה למוזיקה היום היא כבר לא- פשוט לבצע העיקר שיהיה "צליל", אלא יש יותר דגש על הצבע, ההגשה, המשחק, הסטייל והאסטטיקה. לעומת זאת יש לי שאלה קצת אחרת- זה התחיל מדיון פה בבית- איך אנו יודעים שמוזיקה בארוקית הייתה מושרת רק עם קולות קטנים? האם הייתה להם טכניקה שונה? או האם פשוט כל האנשים בתקופה ההיא היו בעלי קולות קטנים? אני אשמח לדעת מה אתם חושבים על זה- אולי כדיון המשך על הויברטו...

 

[בדולינה]

*צריך

 

[מאי יולי]

טכניקה שונה שנגזרת מאופן הביצוע

הצורך בטכניקה שיוצרת קול גדול, התפתחה רק כאשר נוצר מצב שהזמרים היו צריכים לעבור אולם מופעים גדול (לא כנסייה) או תזמורת גדולה. יש להניח שגם אז היו אנשים עם קולות גדולים יותר ופחות, אבל באופן כללי בשביל לשיר עם הרכב בארוקי (מקבוצת באסו קונטינואו הכי מינימלית, ועד תזמורת בארוקית) לא צריך קול ענק.

 

[מאי יולי]

שכחתי כמובן להגיד

בגלל אופי הצליל של הכלים הבארוקייים.

 

[בדולינה]

כמובן- אך

בדיוק על זה היה הדיון שלנו- מה הכוונה בטכניקה שונה? אני יודעת שאני נכנסת כאן ממש לדיון זמרים- אבל זה פשוט מעניין אותי.. מה שאת קוראת לו "טכניקה לקול גדול"- אני לא בטוחה עד כמה זה מדויק, כשאני שומעת תלמידות של המורה שלי, יש בנות עם קולות ורדי ולצידן בנות עם קולות של בארוק- הטכניקה שהיא מלמדת היא אותה טכניקה..

 

[חלילנית סוררת]

זו לא בדיוק אותה טכניקה

נכון שהמערכות פועלות אותו דבר אצל כולם, וכל הקולות זקוקים לצליל תמוך, יציב ורזוננטי. אבל קולות שונים "מבקשים" דברים שונים המורה שלך לא תתיחס קולית באופן זהה לספינטו, לדרמטית ולמצו- לצורך הענין.

 

[ב ד ו ל י נ ה]

צודקת..אבל זה עדיין נשמע לי עניין מסתורי../images/Emo8.gif

 

[john1987]

אני לא בדיוק מסכים

קול גדול לעומת קטן זה מאפיין של הזמר, ולא של התקופה. אני לא חושב שנדרש קול קטן לשם שירת בארוק - אלא בדיוק הפוך. קול קטן לא יכול למלא אולם אופרה (אולי האולמות של אופרות הבארוק היו קטנים להפליא, אין לי מושג) אבל בהחלט יכול למלא חדר שבו ישבו לצד הזמר בין נגן אחד לאולי 8. קול גדול, לעומת זאת, יכול למלא הן אולם אופרה והן חדר. זה יהיה יום מאוד עצוב, היום שבו יגידו לי "היינו שמחים לקבל אותך לאנסמבל שלנו, אבל יש לך קול גדול מדי". זה חסר פואנטה לגמרי. אבל עיקר העניין שאני לא מסכים איתו הוא שקול גדול הוא תוצאה של טכניקה. נכון, טכניקה נכונה מוציאה מאדם את המקסימום שהקול שלו יכול להפיק - אבל זה תלוי בגוף הזמר, האם המקסימום הוא קול גדול (יוכן קובאלסקי) או קול קטן (אנדראס שול). לפחות אנחנו מסכימים על כך שלא _צריך_ קול גדול בשביל לשיר עם הרכב בארוקי. פשוט יש צורך להדגיש שלאו דווקא _צריך_ קול קטן בשביל לשיר בארוק.

 

[א מ ר י ל י]

כבר יצא לי לשמוע לא מעט

שבכלל עניין השירה הקלאסית על כל גווניה נשמעת "מנופחת ולא טבעית",דברים אלו נאמרו מפי אנשים שלא ממש מבינים במוזיקה קלאסית ולמרות דעותיהם הלא כ"כ מלומדות(לא בגלל שהם טיפשים אלא בגלל שהם לא נחשפו מספיק כדי להחליט אם זה טעמם)יש בזה משהו וזה בגלל שפעם היה נהוג לשיר בצורה מאד נפוחה מה שכיום נצמדים לצורה הטבעית של הקול....ודבר זה כבר הוזכר כאן באחת ההודעות. אנדראס שול הוא זמר מצוין ואמן נהדר למרות שאין לו קול גדול וממה ששמעתי הקונצרט שלו בת"א היה פחות מוצלח(הקונצרט בי-ם היה טוב)וזה בגלל שלא רק שהיה לא ממש במיטבו(אחרי שבוע מאסטרקלאס)אלא פשוט שהאולם בו הופיע(היכל התרבות?)בלע אותו. המורה שלי אמרה לי שלמרות היותו בעל קול קטן הוא כ"כ מוכשר ומוזיקלי שזה מה שעושה את הקריירה שלו לפוריה וכמובן עבודה מרובה,רצון וכריזמטיות. זמרים משני הצדדים יכולים להצליח,קול קטן הוא לא בהכרח דבר בולם או מכשיל,יש לא מעט זמרים בלי קולות קטנים שעושים קריירה יפה,ומשום מה הקהל נוטה לנהות אחר זמר בעל קול גדול,זה מרשים,אבל זמר צריך להיות לא רק קול אלא גם אישיות משום שהקול מחובר אליה,מחובר לגוף(כדאי שיהיה)ובעיקר מחובר לבן אדם ובשירה זה מראה הכל. אנסמבלים למיניהם יקבלו כל אחד שיודע לקרוא תווים ולשיר,אולי הוא לא יהיה סולן של הקבוצה אבל ייתן תמיכה לקבוצת הקול בה הוא שר. מסכימה עם כל מילה שאמרת!

 

[א מ ר י ל י]

סליחה...עם קולות קטנים

 

[john1987]

כן, בהחלט

לאנדראס שול אין קול ענקי, אבל יש לו ויבראטו טבעי יפה וצבע טבעי יפה (חבל שהמון פעמים הוא מחליק את הקול שלו ורומס אפילו את הויבראטו הפנימי) וצפייה בו מופיע גם מראה שפת גוף מפותחת. וביקור מאחורי הקלעים מראה שהוא אדם.. סבלני ביותר. (הייתי מעלה את התמונה שלי איתו, אילו לא הייתי נראה בה כמו דרדס, למרות שביומיום אני גבוה)

 

[א מ ר י ל י]

לא רק שהוא מוכשר כמו שד

הוא גם בן אדם נחמד ונעים הליכות ממש ויחסית לגודלו העצום יש בו רכות,אפילו בדיבור שלו כשהוא משך את ההברות היה ויברטו. אני חושבת שזה לא ממש משנה מי עומד לידו ומה גודלו כי שול פשוט בן אדם במימדים גדולים מאוד. אפילו המנצח של אנסמבל סולני תל אביב שליוו אותו בוקנצרטים בארץ,נאלץ לעמוד על איזה פודיום כדי להיות בגובהו ולהשתוות בחיבוק שהעניקו אחד לשני.

 

[john1987]

מוכשר מוכשר, אבל..

הוכחה מהלכת שטכניקה שגויה, או לא מתאימה, פוגעת בקול. אין לו את הגבוהים שהיו לו פעם (הולך לו הסאונד כבר בD5 למיטב הבנתי) ואין לו כבר את הנמוכים (מי שהיה בהופעה ראה שהוא נאלץ לעבור לקול חזה בA3, במקום להשתמש בפלצט שכבר אינו).

 

[א מ ר י ל י]

קודם כל הוא לא נעשה צעיר

למרות הגוון היפה של קולו ובקונצרט הוא בהחלט לא היה במיטבו,אם אני הייתי במקומו אחרי שבוע של מאסטרקלאס יומיומי ומחלה סביר להניח שגם אני הייתי נשמעת לא במיטבי. אבל הוא יודע לתת הופעה והקהל פשוט השתגע ממנו...יש סיכוי שהוא יבוא שוב בשנה הבאה. ונכון,טכניקה שגויה פוגעת בקול ויש כל מיני דרכי טכניקה וכל אחד חושב אחרת ולפי הסטנדרטים שהוא למד בהם אבל בהחלט ניתן להבחין מתי השירה מחבורת לגוף וצומחת ממנו ומתי היא מנותקת מהגוף ונדחפת מהגרון תוך כדי לחץ. קול גדול או קטן...זה לא ממש משנה,יש כל מיני סגנונות שירה שפשוט דורשים את הניואנסים או דרכים האומנותיות של אותה תק',אני למשל מאוד רוצה לשיר אימפרסיוניזם אבל מורתי מסרבת לתת לי יצירות של דביסי ויצירות מסוימות של פורה ורוול כי רק הביצוע שלהם דורש שליטה מלאה בקול מה שכרגע יותר מתאים לי לשיר סגנון מסוים. הטכניקה והיישום של פיתוח הקול משתלבים בתוך שגנונות שירה שונים בלי קשר לנפחם ועוצמתם רק בגלל שמקבול לחשוב שיש קולות שמתאימים יותר לסגנון כזה או אחר נוטים לעשות את ההבדלה. אבל,אם נעמיד זמר בעל קול גדול ורחב לצד שמר בעל קול קטן....ההבדל היה משמעותי,זה עניין של פיזיות,טבע הגוף ויכולת ולא ממש של סגנון שירה תקופתי או אומנותי.

 

[john1987]

במקרה שלו זה אפילו יותר קשה

המורה שלי סיפרה לי על המון זמרים שחיים במחשבה שהם בריאים לחלוטין ואז נוחתים בארץ להופעה, והמזג אוויר מוציא להם אלרגיות שהם לא ידעו שיש להם. וכולנו יודעים שהיכל התרבות הוא סמל ומופת של ונטילציה, אקוסטיקה וטעם טוב עיצובי (למרות שקראתי שהולכים לכאורה לתקן לפחות חלק מהנ"ל). אין מה לעשות - ההרגשה של לשבת במושב ההכי אחורי באולם האופרה של בודפשט, שיכול להכניס את היכל התרבות 5 פעמים, ולשמוע את הזמרים כאילו אני יושב בישיבה מזרחית על הבמה.. זה הבדל לעומת היכל התרבות. (אבל אני לא מבקר את האופרה בארץ - מהמעט שראיתי, התרשמתי עמוקות מאוד. מאוד מאוד מאוד מרשים.)

 

[Petrus]

קולות גדולים באנסמבל

אני לא מבין למה זה חסר פואנטה לגמרי שמישהו לא יתאים לאנסמבל מסויים בגלל אופי הקול שלו. לא הייתי רוצה לשמוע זמר עם "קול גדול" שר בקנטוס קלן, ולמען האמת, אנסמבלים באופרות ובמוזיקה קולית באופן כללי הרבה פעמים נשמעים כמו בלאגן בגלל הקולות הגדולים שלא מצליחים להשתלב אחד עם השני. קח למשל לדוגמה את החלק הארוך של הסולנים בסוף הפרק האחרון של הסימפוניה התשיעית של בטהובן. זה תמיד בלאגן! אי אפשר להבין כלום. לעומת זאת, בביצוע של בריכן הוא משתמש בסולנים עם קול מתון יותר, שמקשיבים אחד לשני ועושים אנסמבל, ושם אפשר להבין מה הולך. שמעתי דרך אגב גם על מקרים שזמרים עם קול גדול לא התקבלו למקהלות.