הרשה לי לחלוק במעט
אתה כותב: "מרבית הכותבים עד סוף המאה ה19 שהתייחסו לויברטו בשירה (הן כמתודיסטים, מורים, מלחינים ומבקרי מוסיקה) סבלו וגינו במילים מאוד צבעוניות (המילה "בחילה" חוזרת לעיתים קרובות) את הנטיה של זמרים להשתמש בויברטו בצורה מוגזמת (וזה בלי שהיה מקובל להשתמש בויברטו מתמשך) ובכמות גדולה מדי" אבל פרטוריוס, שחי בין השנים 1571 - 1621, כתב שהטבע של קול איכותי צריך להיות נעים רועד ומהדהד (במקור בגרמנית: Lieblich zitternd und bebend). ג'מיניאני (1687-1762) כתב בחיבורים שלו שעל המבצע להשתמש בויברטו על כל צליל, כולל על הצלילים המהירים. לאופולד מוצרט, שכתב את אחד המדריכים הראשונים לנגינה בכינור, הסתייג קצת, ולפחות לגבי נגינה בכלי קשת כתב שזה נתון לטעם אישי.