אינתי עמרי
New member
וידוי
לפני מספר ימים נכתבה כאן ההודעה הבאה: ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- היי, אני יודעת שאני קצת חדשה אבל אשמח מאוד לשמוע את דעתכם בסוגיה קריטית... אז כך חבר שלי, אנחנו יחד כבר כמעט שנתיים ויש בעיה ממש גדולה שמעיבה על הקשר הזה מההתחלה- א מ ו ן אבל לאחרונה זה תפס מימדים מפחידים תפסתי אותו משקר לי בהמון סיטואציות שונות ומשונות בהתחלה הוא הסביר את זה כתוצאה מהחוסר ביטחון העצמי שלו , שהוא כביכול חושש מהתגובות שלי והאמנתי ממש הרגשתי רע שאני גורמת לו לזה אבל זה פשוט הפך לדפוס ולכל מצב יש לו תרוץ בו אני איכשהו יוצאת אשמה וכשבשלב מסויים ניסיתי להפרד (באחת מהפעמים הרבות) הוא אפילו זייף התאבדות בטלפון כדי שאני ארחם ולא אכעס עליו נתתי לא בערך אלף הזדמנויות ובהן כל פעם היה משהו יותר גרוע. עכשיו גיליתי עוד שקר כשבעצם היינו אמורים להיות בשיא בניית הקשר מחדש.. הוא מאשים אותי לעיתים קרובות שאני לא מוכנה להניח לעבר, בלי להבין שכל שקר או סילוף האמת חדש שלו בעצם מחזירים את הכל חזרה וככל שאני לא אנסה להדחיק את הכעס הוא פשוט חוזר זה ממש קשה כי ברור שיש לנו אהבה גדולה מעבר לזה אבל זה כנראה לא מספיק ממש זקוקה לעצה כנה !!!! ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- אז ככה, הכותבת, 1סטולה, היא חברתי (או לפחות היתה), וכן, אני המאנייק. זה לא שרשור הכפשה, או חשיפה, אני לא מתכוון להחזיר או לקלל אותה. אני הולך לספר מה הביא אותי, למצב הזה, הוכחה לכך שאהבה, חוץ מהיותה דבר חזק, יכולה להגיע לאובססיה ולתלות מטורפת, שמעבירה אותך על דעתך, העיקר שהתלות תימשך, או כמו שאיפה הילד אמרו, שיישאר הסם הזה. כל הדרכים כשרות. שקר זה דבר מאד מפתה. זה אמצעי שיכול תוך שניה להפוך אותך לכל מה שאתה לא. כלומר, מספיק שתגיד משהו, גם שהוא לא נכון, תאמין בו, והנה יצרת לך מציאות חדשה, טובה יותר. זה התחיל בדברים קטנים, שאפילו אני לא זוכר. כמו למה אני לא יכול לדבר עכשיו, או מה קורה איתי בצבא. העיקר שזה יימשך, העיקר שהיא לא תחשוב עלי דברים רעים. מסקנה 1: לבוא למערכת יחסים עם ביטחון עצמי נמוך זה דבר אחד, לתת לביטחון העצמי הזה לגטימציה לשקר ולשפר את עצמו ככה, זה גרוע מאד. שיקרתי, או כמה ששיקרתי. לא אמרתי אמת, הסתרתי ממנה דברים אקוטיים. הרשתי לעצמי דברים, שאם היא היתה מעזה לעשות זאת היתה עילה מצידי לכעוס מאד. כלומר, בעצם, אתה חסר ביטחון, בעצם אתה פחדן. אם היא תלך לידיד שלה, תשב איתו, אתה תתפוצץ איך היא עושה לך את זה. אבל מה בעצם יעלה לך את הביטחון? בוא אתה תשב עם ידידה, תפלטרט (ככה כותבים את זה) פה, תחייך אליה, זה מותר, איי! אין לי ביטחון עצמי, אני צריך להרגיש טוב עם עצמי, שאני מסוגל להתחיל עם בת פה, להתסכל עליה שם, במחשבה מעווטת אחרת, זה יהיה לטובתה, כי ככה היא תקבל מישהו עם יותר ביטחון עצמי! מסקנה 2: גם אם זה הקשר הרציני הראשון שלך, והיא יותר מנוסה, אסור לבנות את הניסיון הזה על הגב שלה, בטח ללא ידיעתה. אנחנו ביחד כבר כמעט שנתיים, ממאי 2005. אני לא מצליח לזכור שבוע, או גג שבועיים שהיו ללא מריבות. כל הזמן זה היה חתול ועכבר, רוב המקרים אתה עשית משהו דפוק, היא התעצבנה, אתה לא הבנת מאיפה העצבנות הזאת מגיעה, או שכן הבנת, אבל שמרת הכל בבטן.או הפוך. היא עשתה משהו שעצבן אותך, אתה שוב, בשורש בעייתך, פחדת שאם תתלונן או תגיד בדיוק מה שעל הלב שלך, זה יגרום לה לברוח ממך, כי אתה תמיד לא מספיק טוב... תסכול, בלאגן, הרבה על הלב...... בום! פיצוץ! דמעות! כאב! דרמה!!!! מסקנה 3: כנות זה דבר חשוב. סליחה, כנות זה ממש ממש חשוב. אם אין לך אפשרות להיות כנה איתה, או אם לה אין אפשרות להיות כנה איתך, תברחו אחד מהשני לפני שיגיע הפיצוץ הכואב. אין אמון. היא לא מאמינה לך! מה היא כבר ביקשה? הרי, גם אתה וגם היא רציתם ללכת להופעה של אביב גפן אתמול בתל אביב. אבל היה כזה משבר אמון. זה לא היה אפשרי. היא באה אליך ביום ד', אחרי ריב אחד, השלמתם, הלכת לכמה שעות, היא נכנסה למייל שלך (בזמן רגיל היית יכול לכעוס עליה על האי כיבוד פרטיות הזה, אבל, אין אמון הרי), ראתה בתיבת הדואר יוצא, את כל המיילים, כל השיחות, שהיו לך בזמן שהייתם ביחד, חלקם לדעתך תמימים לחלוטין, חלקם פחות... עוד מסמר לארון שאתה מכנה "מערכת יחסים", עוד ריב, עוד בלאגן, עוד עלבון. היא כועסת עליך, יורדת עליך: "רקוב מהיסוד, שקרן, אפס, כישלון". אתה מבין את מקור הכעס, מתכנס בתוך עצמך, לא ממש מגיב, כל מילה שלה פוגעת במקום הכי כואב, אבל אתה מבין שוב שזה באשמתך. כי אתה שיקרת, או הסתרת. אחרי כמה שעות משום מקום, אתם מתחבקים במיטה, הניגודיות הזאת הורגת אותך. המעבר מריב לאהבה וחוזר חלילה. האפסס אנדס דאונס האלה. הלב שלך מתנחנן שזה יפסיק, גם בשביל לה, אתה מבין אותה. כמה שעות של סבבה, של אופטימיות, ואז שוב, חוסר אמון. בלאקאאוט. בעיות. היא חוזרת לבית שלה, אחרי סוף שבוע שכלל 3 ריבים, 3 השלמות, ועכשיו לא ברור מה קורה.
לפני מספר ימים נכתבה כאן ההודעה הבאה: ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- היי, אני יודעת שאני קצת חדשה אבל אשמח מאוד לשמוע את דעתכם בסוגיה קריטית... אז כך חבר שלי, אנחנו יחד כבר כמעט שנתיים ויש בעיה ממש גדולה שמעיבה על הקשר הזה מההתחלה- א מ ו ן אבל לאחרונה זה תפס מימדים מפחידים תפסתי אותו משקר לי בהמון סיטואציות שונות ומשונות בהתחלה הוא הסביר את זה כתוצאה מהחוסר ביטחון העצמי שלו , שהוא כביכול חושש מהתגובות שלי והאמנתי ממש הרגשתי רע שאני גורמת לו לזה אבל זה פשוט הפך לדפוס ולכל מצב יש לו תרוץ בו אני איכשהו יוצאת אשמה וכשבשלב מסויים ניסיתי להפרד (באחת מהפעמים הרבות) הוא אפילו זייף התאבדות בטלפון כדי שאני ארחם ולא אכעס עליו נתתי לא בערך אלף הזדמנויות ובהן כל פעם היה משהו יותר גרוע. עכשיו גיליתי עוד שקר כשבעצם היינו אמורים להיות בשיא בניית הקשר מחדש.. הוא מאשים אותי לעיתים קרובות שאני לא מוכנה להניח לעבר, בלי להבין שכל שקר או סילוף האמת חדש שלו בעצם מחזירים את הכל חזרה וככל שאני לא אנסה להדחיק את הכעס הוא פשוט חוזר זה ממש קשה כי ברור שיש לנו אהבה גדולה מעבר לזה אבל זה כנראה לא מספיק ממש זקוקה לעצה כנה !!!! ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- אז ככה, הכותבת, 1סטולה, היא חברתי (או לפחות היתה), וכן, אני המאנייק. זה לא שרשור הכפשה, או חשיפה, אני לא מתכוון להחזיר או לקלל אותה. אני הולך לספר מה הביא אותי, למצב הזה, הוכחה לכך שאהבה, חוץ מהיותה דבר חזק, יכולה להגיע לאובססיה ולתלות מטורפת, שמעבירה אותך על דעתך, העיקר שהתלות תימשך, או כמו שאיפה הילד אמרו, שיישאר הסם הזה. כל הדרכים כשרות. שקר זה דבר מאד מפתה. זה אמצעי שיכול תוך שניה להפוך אותך לכל מה שאתה לא. כלומר, מספיק שתגיד משהו, גם שהוא לא נכון, תאמין בו, והנה יצרת לך מציאות חדשה, טובה יותר. זה התחיל בדברים קטנים, שאפילו אני לא זוכר. כמו למה אני לא יכול לדבר עכשיו, או מה קורה איתי בצבא. העיקר שזה יימשך, העיקר שהיא לא תחשוב עלי דברים רעים. מסקנה 1: לבוא למערכת יחסים עם ביטחון עצמי נמוך זה דבר אחד, לתת לביטחון העצמי הזה לגטימציה לשקר ולשפר את עצמו ככה, זה גרוע מאד. שיקרתי, או כמה ששיקרתי. לא אמרתי אמת, הסתרתי ממנה דברים אקוטיים. הרשתי לעצמי דברים, שאם היא היתה מעזה לעשות זאת היתה עילה מצידי לכעוס מאד. כלומר, בעצם, אתה חסר ביטחון, בעצם אתה פחדן. אם היא תלך לידיד שלה, תשב איתו, אתה תתפוצץ איך היא עושה לך את זה. אבל מה בעצם יעלה לך את הביטחון? בוא אתה תשב עם ידידה, תפלטרט (ככה כותבים את זה) פה, תחייך אליה, זה מותר, איי! אין לי ביטחון עצמי, אני צריך להרגיש טוב עם עצמי, שאני מסוגל להתחיל עם בת פה, להתסכל עליה שם, במחשבה מעווטת אחרת, זה יהיה לטובתה, כי ככה היא תקבל מישהו עם יותר ביטחון עצמי! מסקנה 2: גם אם זה הקשר הרציני הראשון שלך, והיא יותר מנוסה, אסור לבנות את הניסיון הזה על הגב שלה, בטח ללא ידיעתה. אנחנו ביחד כבר כמעט שנתיים, ממאי 2005. אני לא מצליח לזכור שבוע, או גג שבועיים שהיו ללא מריבות. כל הזמן זה היה חתול ועכבר, רוב המקרים אתה עשית משהו דפוק, היא התעצבנה, אתה לא הבנת מאיפה העצבנות הזאת מגיעה, או שכן הבנת, אבל שמרת הכל בבטן.או הפוך. היא עשתה משהו שעצבן אותך, אתה שוב, בשורש בעייתך, פחדת שאם תתלונן או תגיד בדיוק מה שעל הלב שלך, זה יגרום לה לברוח ממך, כי אתה תמיד לא מספיק טוב... תסכול, בלאגן, הרבה על הלב...... בום! פיצוץ! דמעות! כאב! דרמה!!!! מסקנה 3: כנות זה דבר חשוב. סליחה, כנות זה ממש ממש חשוב. אם אין לך אפשרות להיות כנה איתה, או אם לה אין אפשרות להיות כנה איתך, תברחו אחד מהשני לפני שיגיע הפיצוץ הכואב. אין אמון. היא לא מאמינה לך! מה היא כבר ביקשה? הרי, גם אתה וגם היא רציתם ללכת להופעה של אביב גפן אתמול בתל אביב. אבל היה כזה משבר אמון. זה לא היה אפשרי. היא באה אליך ביום ד', אחרי ריב אחד, השלמתם, הלכת לכמה שעות, היא נכנסה למייל שלך (בזמן רגיל היית יכול לכעוס עליה על האי כיבוד פרטיות הזה, אבל, אין אמון הרי), ראתה בתיבת הדואר יוצא, את כל המיילים, כל השיחות, שהיו לך בזמן שהייתם ביחד, חלקם לדעתך תמימים לחלוטין, חלקם פחות... עוד מסמר לארון שאתה מכנה "מערכת יחסים", עוד ריב, עוד בלאגן, עוד עלבון. היא כועסת עליך, יורדת עליך: "רקוב מהיסוד, שקרן, אפס, כישלון". אתה מבין את מקור הכעס, מתכנס בתוך עצמך, לא ממש מגיב, כל מילה שלה פוגעת במקום הכי כואב, אבל אתה מבין שוב שזה באשמתך. כי אתה שיקרת, או הסתרת. אחרי כמה שעות משום מקום, אתם מתחבקים במיטה, הניגודיות הזאת הורגת אותך. המעבר מריב לאהבה וחוזר חלילה. האפסס אנדס דאונס האלה. הלב שלך מתנחנן שזה יפסיק, גם בשביל לה, אתה מבין אותה. כמה שעות של סבבה, של אופטימיות, ואז שוב, חוסר אמון. בלאקאאוט. בעיות. היא חוזרת לבית שלה, אחרי סוף שבוע שכלל 3 ריבים, 3 השלמות, ועכשיו לא ברור מה קורה.
זה לא משנה, הכל עובר חביבי...
