תודה לכולם ../images/Emo24.gif
היי... אין יותר מדי סיבות להיות אופטימי. זאת אומרת כן, אבל אם אני מצמצם את שמןחת חיי לתחום הזוגיות בלבד, הייתי אומר שמדובר באנלוגיה לדקות של סוף יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, לבין תחילת חגיגות יום העצמאות. עצוב לי, אני מרגיש חרא. אני חושב שהמייל שקיבלתי שבו המילים "זה נגמר" כתובות בצורה מודגשת בגודל פונט כפול, אומרים את שלהם. מצד שני, ככל שעובר הזמן, וביחס ישיר למשך הזמן שמכשיר הפלאפון שלי מכובה, אני מתחיל להרגיש איך העצב והיגון על אובדן הדבר הטוב הזה, לאט, לאט הופכים למן שמחה קלה, לא יותר מדי, של עמידה במסדרון עם 1001 דלתות, שכל אחת מהן יכולה להוביל לדרך חדשה, בתקווה יציבה יותר. מצד שני, עדיין לא התעופפו הזיקוקים, ולא התחילו החגיגות, כולם ברחוב לובשים לבן וברדיו יש שירים עצובים. כלומר, עדיין מסביבי יש עד כל הפרטים הקטנים האלה שמזכירים לך אותה. אתה מתעורר בלילה, לא מצליח להרדם, לוקח את החולצה שלה, וממשיך לישון שאתה מחבק אותה, מסטול מהריח המדהים שלה. אז כן זה עדיין קורה. גם להתקשר אליה בשישי בלילה, שאתה יודע איפה היא, עם מי היא נמצאת, אוכל סרטים על מה היא עושה ומשתגע מזה, כן, גם זה עדיין קורה. מצד שלישי, אם אני עוזב את ההשוואה של מצבי, למעבר בין מועדי ישראל השונים, פשוט תלכו לראות את הסרט "קאשבאק". סרט מ-ד-ה-י-ם, מהסרטים האלה, שזה לא רק הסרט, אלא הזמן והמקום שאתה רואה אותם. זהו. תודה לכולם, אני מבטיח להמשיך לעדכן. עמרי