ומה מביאים מישראל?
עד כמה שזה נשמע מוזר זו שאלה שצצה לי מדי פעם.
במשך תקופה ארוכה שני המוצרים הקבועים אצלי היו טחינה של הר ברכה ושקדי מרק,
שני דברים שקשה למצוא באזורי.
בינתיים גיליתי יצרן טחינה טובה אחד, צרפתי דווקא, ומוצר סיני שמהווה תחליף הולם לשקדי מרק.
הפעם נטיתי לכיוון הים דווקא ולקחתי איתי מספר דגי הרינג, עוד כמה מקרלים מעושנים המכונים לפעמים
פלמידה או לקרדה על שם מה שהיה בעבר (ניתן עדיין כידוע להשיג לקרדה אמיתית בשוק לוינסקי אבל במחירי עתק)
וגולת הכותרת-כבד דג שיבוט מעושן שקיים אך בקושי ומופיע רק בצורה משומרת למיטב ידיעתי.
לזה הוספתי זיתים כבושים, זה דווקא מוצר שקל להשיג אבל לא את הזן הסורי המר שאני אוהב
ומבחינת תבלינים סומאק וזעתר שממש לא קיימים בגולתי.
בסופו של דבר יצא שאוכל וספרים היוו כמעט את כל המטען שלי.
עד כמה שזה נשמע מוזר זו שאלה שצצה לי מדי פעם.
במשך תקופה ארוכה שני המוצרים הקבועים אצלי היו טחינה של הר ברכה ושקדי מרק,
שני דברים שקשה למצוא באזורי.
בינתיים גיליתי יצרן טחינה טובה אחד, צרפתי דווקא, ומוצר סיני שמהווה תחליף הולם לשקדי מרק.
הפעם נטיתי לכיוון הים דווקא ולקחתי איתי מספר דגי הרינג, עוד כמה מקרלים מעושנים המכונים לפעמים
פלמידה או לקרדה על שם מה שהיה בעבר (ניתן עדיין כידוע להשיג לקרדה אמיתית בשוק לוינסקי אבל במחירי עתק)
וגולת הכותרת-כבד דג שיבוט מעושן שקיים אך בקושי ומופיע רק בצורה משומרת למיטב ידיעתי.
לזה הוספתי זיתים כבושים, זה דווקא מוצר שקל להשיג אבל לא את הזן הסורי המר שאני אוהב
ומבחינת תבלינים סומאק וזעתר שממש לא קיימים בגולתי.
בסופו של דבר יצא שאוכל וספרים היוו כמעט את כל המטען שלי.
