מנוגד לעובדות
דיון תיאולוגי (המילה "פילוסופיה" אולי קצת גדולה על זה) אינו מנוגד לעובדות. הוא גם לא מתאים לעובדות. הוא פשוט לא מתעניין בעובדות, לא קשור אליהן. הוא מתקיים מחוץ לעובדות. כשאתה אומר "יש אלוהים", אתה לא סתם מניח איזו הנחה "מינימלית". אתה לוקח את הדיון לתחום שונה לגמרי. איך מנהלים דיון תיאולוגי? עקרונית - ממציאים. כל אחד זורק רעיונות ומנסה לעשות שהם יהיו קונסיסטנטיים באיזה מודל שהוא ממציא. גם "קונסיסטנטיות" במקרה זה נתונה הרבה פעמים לדיון, והיא עשויה להיות גמישה להפליא. המציאות החושית, העובדות, יכולה אולי להפרות את הרעיונות, לתת להם איזה כיוון, אבל היא יכולה להפרות באותה מידה רעיונות נוגדים, ולתת להם כיוונים הפוכים... אבל, כאמור, המציאות החושית איננה מהותית לדיון על אלוהים. למשל, דיון קלאסי על סגולותיו של אלוהים, על מהותו. מה אפשר להביא מהמציאות החושית, העובדתית, לדיון כזה? אפשר אולי להסתכל על הטבע ולזהות בו סדר, ואז להגיד שאלוהים הוא מסודר באופן מוחלט. אפשר מצד שני לזהות בו אי-סדר. אפשר לזהות בו את מנגנון הסיבה-מסובב, ולהגיד שאלוהים הוא הסיבה הראשונית (וזו, כידוע, הוכחה קלאסית לקיום אלוהים). אבל אפשר לדבר על אלוהים ומהותו בלי להזכיר שום עובדה פיזית. סתם, לדבר, ולנסות להשמע קונסיסטנטי ומשכנע.