ועוד בהקשר של היסטוריה יומיומית

אורי-

New member
ועוד בהקשר של היסטוריה יומיומית

בהמשך להודעה שלי לגבי מקומה של הספרות הכתובה והפורמלית בעבודות חקר, אני מעוניין לחדד כמה נקודות. השאלה המרכזית שלי היא האם ניתן יהיה לבצע חקר של ההיסטוריה כפי שהיא נתפסת דרך עיניו של האדם הפשוט? יש טענה שעיקר תמונת המצב במלחמות העולם נמסרה על ידי נהגי התובלה שביקרו במוצבים רבים וראו את התמונה כפי שהחיילים מבינים אותה - על פי רוב זוהי התמונה הנכונה, ולא זו שהגנרלים ניסו ליצור. העידן החדש מאפשר לכל מי שרוצה להיות "נהג התובלה" שמבקר בין המקומות השונים ברחבי הרשת, ומקבץ נתונים. שמירת החומר וקלות החיפוש היחסית, יכולה לאפשר בעוד מספר שנים מבט מסוג אחר אל המציאות. מאות ואלפי יומנים אישיים, עשרות אלפי הודעות ותגובות שמשקפות את הדעות הרווחות בציבור ובעיקר - ניתן לדעת בדיוק לאיזה מידע נחשפו האנשים וכיצד הוא השפיע עליהם. ולא מדובר רק על היסטוריה צבאית ומדינית, באופן מאוד מעניין אפשר למצוא את ההיסטוריה הטכנולוגית בתחומים שונים, ולראות מה חשבו "פעם" (לפני שנים ספורות) על החידושים הטכנולוגיים של התקופה, לקרוא הודעות בדבר טכנולוגיה מהפכנית שעתידה לבוא בקרוב, ולראות שהטכנולוגיה העתידנית כבר הפכה למיושנת. גם בהקשר המדיני, מבלי להגיע לארכיונים אפשר לבחון את השתלשלותם של אירועים וכד'. ובהקשר לימינו: האם בעוד מספר שנים, החשיפות האפשריות של אירועים בני זמננו יפתיעו באותה מידה שהפרוטוקולים של מלחמת יום כיפור הפתיעו? או שבעידן שבו כלום לא חסוי, הפרוטקולים רק מהווים אישוש של מה שהיה נתון בספק?
 

Y. Welis

New member
מה שמרתק היסטוריונים הוא השינויים

ומאבקי הכוח, שמהם הם צומחים - התנגשויות בין קבוצות חברתיות או גישות, אמונות ועוד (לפחות לפי גישה היסטוריוגרפית אחת; יש אחרות שמחפשות הסברים במקומות אחרים). כך ש*איתור* הנקודה, הצומת, שבה השינוי החל, או התהליך שבבסיסו והמניע האמיתי שמאחוריו, הוא הדבר שמעניין היסטוריונים בד"כ. היסטוריוגרפיה טובה היא היכולת להדגים את התהליך הזה והמניעים מתוך ים המידע (שבלי ספק ימשיך לגדול). כלומר היכולת להפתיע, היא דוגמא להיסטוריה טובה, כי לדעתי זו הנחה בסיסית מתבקשת, שכל מה שידוע לנו *כרגע* על המצב בכל מקום שהוא בעולם, הוא חלקי בלבד, וברובו מורכב מדברים שהתקבלו ממקורות אינטרסנטיים, שמעוניינים להציג רק את הצד שלהם. לדעתי הצדדים המקריים שבמציאות, כמו הבלתי-שקולים, או המונעים משיקולים לא ענייניים, מאוד משפיעים על אירועים, אבל הם תמיד האחרונים להתגלות ולהיחשף, כי התדמית היא מעל לכל. לדעתי גם ההיסטוריה הראתה ששפע מידע ומקורות, לא בהכרח מבשרים על ניתוח מדוייק - למשל ארכיוני גרמניה הנאצית שנפלו לידי בעלות הברית, כשלראשונה בהיסטוריה המודרנית, כל דוקומנט רשמי שהוא (ששרד כמובן) של מדינה מודרנית, מהראש ועד התחתית, היה זמין לחוקרים. למרות זאת, זה לא הניב מחקרים מושלמים, ולא כל המסקנות הראשוניות שרדו לימינו (בעיקר בגלל המעטה האידיאולוגי הכבד של התקופה, כמו גם מאמצים של השורדים לכתוב מחדש את ההיסטוריה). נראה שהפרספקטיבה והמרחק עדיין נחוצים למחקר רציני, שידע לעקוף את מסך התדמית.
 

Y. Welis

New member
סיפור היסטורי מעניין - חיילים יהודים בפינלנד

במלחמת העולם השניה, שם הם לחמו לצד הגרמנים, למעשה - http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1192452.html במאמר מוסגר, מסופר שם על יחס הפינים לרוסים ששבו בתקופה הזו (41'-44'). היה גם יחס עויין לאוכלוסיה הרוסית בערים שכבשו, שהרוסים לקחו מהם בשנים הקודמות ויישבו. למרות כל זאת, מס' השבויים הרוסים שנספו בידיהם היה נמוך מאלה שנספו בשבי הגרמני ברוסיה. מעניין גם לציין שהפינים לא סייעו לגרמנים בכיתור לנינגרד ונעצרו בקו נהר מסויים, כמו כן לא סייעו במאמץ הגרמני הארוך לכיבוש מורמאנסק, עיר הנמל הצפונית בים הארקטי (שהיה גם הקרב בתנאי קור קיצוני הארוך ביותר שנוהל עד אז ומאז). מעניין שבסוף 44' הם שינוי את נאמנותם (מחוסר ברירה כמובן), וסייעו לסובייטים להדוף את הגרמנים חזרה לנורבגיה.
 

טאסנים

New member
בקשר לפינלנד

ב- "המלחמה של איוואן" מתוארת "מלחמת החורף" ב 39 בין הצבא האדום לפינים, החיילים הסובייטים, שאומנו לנצח בגדול נכשלו בראשית המלחמה עשרות אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים, המלחמה חשפה את כשליו של הצבא האדום.
 

Y. Welis

New member
וסיפקה לגרמנים ביטחון בתוכניותיהם להתקיף

למעשה הפינים הראו יעילות בלתי רגילה - ביחס של 1:5 ויותר. במידה רבה כי הם היו מקומיים שהכירו את האיזור (כמו ציידים-ילידים), ואילו הרוסים לא אומנו למלחמת חורף (יחידה אחת אבדה בסופת שלג), או למחשבה עצמאית.
 

טאסנים

New member
אני מבינה שחל מהפך ביכולותיו

של הצבא האדום, כשמצבא כושל הפך למנצח הגדול של המלחמה, קל לשאר שהחשיבה העצמית של החייל הבודד, לא היתה קשורה לעניין.
 

TaL53

New member
מתי החשיבה העצמית של חייל בודד

מכריעה מערכות? אולי במקרים ספורים במהלך ההיסטוריה. הצבא הסובייטי לא היה כזה כושל כמו שאוהבים להציג אותו. הבעיה הייתה בהנהגה הפוליטית ובעיקר בסטלין. בתחילת המלחמה סטלין התעקש לנהל את המערכות, בהמשך כשהבין שהוא לא הגנרל הכי מבריק ונתן למקצוענים לנהל את העסק ההישגים השתפרו פלאים.
 

TaL53

New member
איזה ספר זה?

אני מניח שאת כבר יודעת איך הסתיימה המלחמה:)
 

טאסנים

New member
התלוצצתי כמובן

מה שכן, חשבתי שסטאלין הוא זה שניהל את הצבא לנצחון, כמובן תוך כדי הקרבת מליונים. הספר- "המלחמה של איוואן"-קתרין מרידייל
 

TaL53

New member
סטלין ניהל את המלחמה הפוליטית

ונתן לגנרלים את החופש ה"אומנותי" בשדה הקרב. אין ספק שסטלין היה גאון פוליטי אלא שבענייני צבא נטו הוא פחות הבין, ואת זה אפשר לראות עוד בניסיונו במלחמת האזרחים.
 

Y. Welis

New member
הוא היה מספיק נבון לדעת מתי לשחרר

וגם זו תבונה (שלא היתה להיטלר). אבל החלטות מכריעות הוא קיבל בעצמו (עם יעוץ מקצועי); כמו כן הוא תמיד היה 'עם העיפרון האדום על הנייר', מתקן כל מס' שהגנרלים שלו רצו (ציוד וכוח אדם), מתוך ידיעה טובה יותר מהם על כמה עוד נשאר וכמה ניתן להקריב. מהבחינה הזו הוא חשב רחוק יותר מהם, ואיזן את רצונם מול צרכי המדינה. היו גם הקלות מסויימות בענייני דת שהוא התיר במלחמה, ועוד כמה.
 

TaL53

New member
החוכמה הפוליטית של סטלין הייתה

שברגע הנכון הוא ידע לזרוק קיבינימט את האידיאולוגיה הקומוניסטית. פתאום ברה"מ הפכה ללאומנית (זה לא היה בדיוק פתאומי אלא נמשך משנות ה-30 אבל עדיין היה שינוי משעמותי). לכנסיה הותר לפעול ואפילו לממן גדודים. לגבי ההחלטות המכריעות הצבאיות אני חולק עלייך. סטלין ידע לתמרן את הגנרלים מבחינה פוליטית אבל הסתמך עליהם בצורה רבה מאוד בעניינים מקצועיים. אני זוכר שקראתי פעם על השינוי הזה שחל אצלו כאשר הוא נכנס לישיבה של הסטבקה והתחיל להתערב בנעשה. ז'וקוב העיר לו שהוא מפריע וסטלין אז אמר "טוב חברים, אז נצא החוצה ולא נפריע לכם". במקום ובזמן אחר הוא היה כבר מזמן מחסל את ז'וקוב. אני לא זוכר בדיוק איפה זה נכתב, אולי מישה יוכל להזכיר לנו.
 

טאסנים

New member
האם בתקופתו של לנין

לא היתה רוח לאומנית? תוכל לתת דוגמאות לשוני בתקופתם של שני המנהיגים? תודה!
 

TaL53

New member
לכאורה בתקופתו של לנין

המדיניות הסובייטית הייתה א-לאומית, ניתנה אוטונומיה תרבותית ללאומים השונים בתוך המדינה ולא הייתה העדפה ממסדית של לאום אחד על פני האחר. בתקופתו של סטלין הדבר התחיל להשתנות ממספר סיבות- הלאומיות הלא-רוסית עוקרה כך שלא תיצור דרישות לעצמאות,, החל תהליך מואץ של רוסיפיקציה והעדפה ברורה של הלאום הרוסי, כך בשנת 1940 מתוך 1045 מפקדים בכירים של הצבא האדום מספר הלא-רוסים עמד על משהו כמו 40 (אני לא זוכר את המספר המדוייק, אם את רוצה אני אמצא את זה).
 

Y. Welis

New member
לכן הוא נפטר משמו המקורי

למרות שהמבטא שלו נשאר כבד... גם אחרי המלחמה נקמתו במשתפי הפעולה עם הגרמנים מקרב שבטי הקווקז וקרים, היתה ברוטאלית - אבל נדמה שהוא ניצל הזדמנות לעקור אותם וליישב רוסים במקומם.
 

TaL53

New member
סטלין היה גרוזיני אבל כול חייו

ניסה להשתייך לתרבות הרוסית ולקדם אותה מתוך אג'נדה שזאת התרבות השולטת במדינה.
 
למעלה