ושוב אנחנו מחוץ לסטטיסטיקה

[יעל@]

אולה ../images/Emo7.gif

התחושה מוכרת, וזה אף פעם לא ניהיה יותר קל. את צריכה להתעודד שלפחות היתה הצלחה מבחינת העוברים. שולחת לך חיבוק גדול, ואל תתיאשי, יעל

 

[חבר של צומפי]

אולה

איך את היום? איך את מרגישה? נזכרתי במילים של סימבה גור לביא:"אני בז לסכנה" אולי תוציאי לשון לכל הסטטיסטיקות הלא מחמיאות את בדרכך תמשיכי אל תחלשי עד שנחגוג לך אינשם

 

[אולה *]

הי, אינשם וכל הבנות!

אז היום יום חדש. כמות הדמעות מאתמול יכולה למלא חצי כנרת לפחות

הדמעות באו לקראת שעות הערב, כאשר הייתי בבית. הם באו בגלים (ז"א פיטר היקר קיבל מספר אמבטיות במהלך הערב). אתמול דיברתי איתו על אימוץ. מתברר, שאנחנו בנקודות בשלות די שונות בעניין זה. הסברתי, שאחרי 3 שנים של כשלונות אני מגיעה למסקנה, שלא כ"כ חשוב מאיפה יבוא הילד. אבל אני רוצה אותו עכשיו (טוב, במהלך השנה הקרובה). אמרתי, שאני לא יכולה כרגע לחזור לטיפולים. כי אין לי כוח לשבועיים של המתנה. (בעיני זה הקטע הקשה ביותר, הרבה יותר קשה מכל הזריקות, הבדיקות, השאיבות וההחזרות). אמרתי, שאני הולכת לקבוע פגישה עם הרופא בק"ע החזרת המוקפאים, אבל לא יכולה להתחייב שאוכל לעשות את ההחזרה בזמן הקרוב. פיטר חושב, שאימוץ עדיין לא אמור להיות אופציה ממשית, כי לא מיצינו את האפשרויות הקיימות. אני לא מסכימה, אבל כרגע לא לוחצת יותר מידי. כי עכשיו שנינו כואבים את השלילי (ושוב אני אומרת, שהשלילי האחרון הוא הכי קשה) ולא מסוגלים לחשוב בהגיון. אז נרגע, ונדבר על זה בהמשך. תודה שעודדתם אותי, תודה שהקשבתם. אולי אהיה כאן פחות בימים הקרובים, אבל אני אחזור. אולה.

 

[נוג]

אולה חמודה ../images/Emo24.gif

עצוב לשמוע, אל יאוש אני יודעת כמה זה קשה להיות במצב כזה אופטימים, אולי את צרכה קצת מנוחה ולאגור כוחות לסיבוב הבא. שולחת לך הרבה כוחות ומחשבות ורודות וחיוביות לעתיד.

ועוד ועוד