כן הפרידה קשה, אבל
קבלי עצה מאמא סופר חרדנית לחייל קרבי וחברה (לפני שנים רבות) של חייל קרבי בלבנון. אפשר להתרגל להכל. זה ענין של סוגסטיה, כלומר, שכנוע עצמי. אני מבינה, לפי גילך, שמדובר בחבר שהתגייס. מצד אחד, קשה יותר להיות אמא של מתגייס (ואל תנסי לסתור את דברי עד שתהיי אמא). מצד שני, לפרידה מחבר ישנם צדדים קשים שלא קיימים ביחסי אם ובן. כך או כך, האם זה יהיה קל או קשה את תקבעי לעצמך. קודם כל, אל תפסיקי לחיות. זה נכון עכשיו ונכון תמיד. תדאגי שלא כל החיים שלך יסובו סביב החבר (איפה הוא/מה הוא עושה עכשיו/למה הוא לא מתקשר וכו'). זה לא יעזור. חייבים להתרגל למחשבה ש"NO NEWS GOOD NEWS". זה שהוא לא מתקשר, לא אומר שקרה משהו או שהוא לא חושב עליך, זה אומר שהוא לא יכול להתקשר, נקודה. עוד משהו שעוזר, תשלחי לו דואר (מכתבים, כרטיסי ברכה, חבילות) זה עושה טוב לשני הצדדים ומשמר את הקשר בתנאים החדשים. חוץ מזה, אמרו כבר לפני משהו חכם: לפגישות איתו יהיה טעם חדש. בקיצור, צריך לקחת הכל בפרופורציות. זה מפיה של מישהי שצריכה לעבוד על עצמה קשה כדי לעשות את זה, כי באופן טבעי אני לוקחת הכל ללב ולריאות באופן הכי אישי שאפשר. כך, שאם אני מצליחה לחיות את חיי בשיגרה ברוכה, כל אחד יכול.
