אני מגוייסת כבר כמעט חודשיים - בעוד
ארבעה ימים. החיים התהפכו מקצה לקצה. אני מחכה כל היום לטלפון. וכשאני שומעת את קולו אני מרגישה בעננים.... מנסה כל הזמן לשחזר את מה שאמר... בודקת עם עצמי האם הוא נשמע לי במצב רוח טוב? אני חייבת לשאול את השאלות הבנאליות של כל אמא יהודיה... אכלת? היה לך טעים? מה להכין לך כשאתה חוזר? היום שהוא חוזר זו חגיגה אחת גדולה. אבל בשבת בערב כשמכינים את התיק... אני מביטה בו וחושבת לעצמי, מחר בזמן הזה אני שוב אשב ואחכה לטלפון... וחוזר חלילה... אמירה שפעם נראתה לי כל כך באנלית " שרק יחזור בשלום" מקבלת היום משמעות שונה לחלוטין. הלוואי וכל החיילים יחזרו בשלום! והלוואי ויהיה פה כבר שלום כדי שבני הקטן יותר יהיה לפחות חייל בצבא השלום!