../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif
והנה הסיבה למה - ה- Wu Tang Clan התגלו בשנת 1993 ושברו את החוקים שאפיינו הרכבי היפ-הופ באותה תקופה. הרכב ראפ מהפכני זה, נוצר כתכסיס שיווקי שאפשר לחבריו לפרוץ אל תעשיית המוסיקה, ולפרוץ ממנו אל קריירות עצמאיות. מייסדי הוו טנג היו ג´ניוס ואול דירטי באסטרד, אבל החזון שעמד מאחורי ההרכב שייך ללא ספק ל- The RZA. תחת הדרכתו של RZA יצר ההרכב מוסיקה מופשטת אך מאיימת, שהתבססה על מקצבים נוקשים, קטעי נגינה מפחידים, וסימפולים מסרטי קונג פו. חברי ההרכב, פרינס (The RZA) ראקים, ג´ניוס (GZA), אול´ דירטי באסטרד, מת´וד מן, דה שף רייקוון, גוסטפייס קילה, יו-גוד, אינספקטה דק ומסטה קילה, היו כולם סטודנטים של אמנויות לחימה, מוסלמים ושחקני שח. כל חברי הוו טאנג הגיעו מסטאטן איילנד, אי קטן בדרום ניו-יורק מוכה פשע, סמים, אלימות, זנות ועוני. פריצתם של חברי ההרכב לעולם המוסיקה לא הייתה קלה. RZA הוציא ב-1991 סינגל מסחרי עבור חברת “Tommy Boy”, שנקרא “Ooh, I Love You Rakeem”. הסינגל, שלא זכה להצלחה, חיזק אצל RZA את הרצון לתקוף באמצעות המוסיקה את המוסד השמרני של תעשיית התקליטים. באותה שנה הוציא גם ג´ניוס אלבום כושל, Word From the Genius, בחברת “´Cold Chilin”. לאחר נסיונות כושלים אלה, התגבש ההרכב וו טאנג קלאן, שחבריו האמינו כי מספר גדול של משתתפים יאפשר להם לחדור בקלות יחסית לתעשיית המוסיקה. תפיסה זו הובילה אותם לחתום על הסכם, לפיו משתייכים התשעה קהילה אמנותית וכלכלית של יוצרי היפ-הופ וראפ. הסינגל הראשון של הוו טאנג היה “Protect Ya Neck”, שהופיע בחברת תקליטים עצמאית והפך ללהיט מחתרתי. לא עבר זמן רב עד שחברות תקליטים שונות הציעו להם חוזים רווחיים, אבל וו טאנג חיכו לחוזה שיבטיח חופש פעולה מלא לכל אחד מחברי ההרכב, בנפרד מהחוזה של וו טאנג. בסופו של דבר הסכימה חברת Loud/RCA לתנאיהם, ובנובמבר 1993 הוציאו וו טאנג את אלבום הבכורה שלהם (Enter The Wu Tang (36 Chambers. המונח 36 Chambers התייחס למספר הנקודות הקריטיות בגוף האדם, לפי תפיסת אמנויות הלחימה. נושא תרבות המלחמה העסיק את אנשי תעשיית הראפ עוד מימי הראפר הותיק Grandmaster Flash, אבל האלימות המילולית, הדימויים של אמנויות הלחימה וההומור המעוות שהציגו וו טאנג, היה חסר תקדים. גם המוסיקה שלהם פרצה גבולות ונעה סביב המקצבים של האסכולה הישנה של הראפ, כשמעל הרקע הסוריאליסטי של המוסיקה, שר הראפר בקשיחות. האלבום זכה להצלחה בקרב המבקרים והקהל כאחד. ההצלחה המסחרית הגיעה רק בשלב מאוחר יותר, עם הסינגל “C.R.E.A.M”, (ראשי תיבות שלCash Rules Everything Around Me). הסינגל, שיצא בנובמבר 1994, זיכה את וו טאנג בהצלחה מסחרית ובקהל מעריצים מבוסס, ואף הביא את האלבום ממנו יצא לזהב. בעקבות הצלחת האלבום, זכו חברי וו טאנג לחוזים עצמאיים. הראשון שנכנס לאולפן ההקלטות היה RZA, שהפיק אלבום עבור ההרכב שהקים, Gravediggaz. האלבום, 6 Feet Deep, שיצא באגוסט 94´, הציג את יכולת ההפקה המופלאה של RZA והגיע לזהב. הבא אחריו היה רייקוון, שהוציא את הסינגל הראשון שלו “Heaven and Hell". השיר הופק על-ידי RZA והופיע בו גם גוסטפייס. הראשון מבין חברי הוו טאנג שהפך להצלחה היה מת’וד מן, עם אלבום הסולו שלו Tical, שיצא בנובמבר 1994. האלבום התקבל בדיעות חלוקות, אבל זכה להצלחה גדולה, והניב את הלהיט “(You’re All I Need (To Get By", דואט של מת’וד מן עם מרי ג´יי בלייג´, גירסת כיסוי לשירם של מרווין גיי ותמי טרל. אול דירטי בסטרד המשיך את דרכו של ג´ניוס, כשהוציא במרץ 1995 את אלבום הבכורה שלו Return To the 36 Chambers : The Dirty Version. מתוך האלבום יצאו הסינגלים “Brooklyn Zoo" ו-“Shimmy Shimmy Ya”, שהביאו את האלבום לזהב. ב-1995 יצאו גם שני אלבומי סולו נוספים של חברי וו טאנג, שהפכו לקלאסיקות והגיעו לזהב. הראשון היה של רייקוון, Only Built 4 Cuban Linx, שיצא בחברת Loud/RCA. האלבום, שהוקדש לסגנון החיים של חברי הכנופיות בניו-יורק, התחיל אופנה בקהילת ההיפ-הופ, וסגנון ה´פשע´ של רייקוון אף אומץ על ידי ראפרים שונים. האלבום השני שזכה להצלחה היה Liquid Swords של ג´ניוס. הוא החזיר את וו טאנג אל השורשים והעמיק את ההתייחסות לאמונות שלהם. בסוף 1996 הוציא גוסטפייס את אלבום הסולו הראשון שלו, Ironman. האלבום לא זכה להערכה כמו השניים שקדמו לו, אבל גם הוא הגיע לזהב. ביוני 1997 הוציאו וו טאנג קלאן את אלבומם השני, Wu Tang Forever. האלבום זכה להצלחה מיידית. הוא היה תכליתי יותר, והמוסיקה שלו הייתה מגוונת וממוקדת יותר. האלבום המחיש פעם נוספת את יכולותיו של The RZA כמפיק, ואת כישרונם של תשעת חברי ההרכב. לכל ראפר סגנון שירה אחר, מהמוזרות של אול דירטי, דרך התאורים הסיפוריים של רייקוון ועד לסימני ההיכר של RZA כמפיק, שבאו לידי ביטוי בכל קטע. בשנת 2000, הפיק RZA את פס-הקול לסרטו של הבמאי ג´ים ג´רמוש, "גוסט דוג". הסרט, שעסק בתרבות העתיקה של הסמוראים בראי ימינו, גם אירח את RZA בתור שחקן. בשנת 2000 גם הוציאו הוו טאנג את אלבומם השלישי The W, אשר לדעת רבים סימן את חזרתם למרכז זירת הראפ כקולקטיב מאוחד, ואת חזרתם לסאונד הייחודי להם.
והנה הסיבה למה - ה- Wu Tang Clan התגלו בשנת 1993 ושברו את החוקים שאפיינו הרכבי היפ-הופ באותה תקופה. הרכב ראפ מהפכני זה, נוצר כתכסיס שיווקי שאפשר לחבריו לפרוץ אל תעשיית המוסיקה, ולפרוץ ממנו אל קריירות עצמאיות. מייסדי הוו טנג היו ג´ניוס ואול דירטי באסטרד, אבל החזון שעמד מאחורי ההרכב שייך ללא ספק ל- The RZA. תחת הדרכתו של RZA יצר ההרכב מוסיקה מופשטת אך מאיימת, שהתבססה על מקצבים נוקשים, קטעי נגינה מפחידים, וסימפולים מסרטי קונג פו. חברי ההרכב, פרינס (The RZA) ראקים, ג´ניוס (GZA), אול´ דירטי באסטרד, מת´וד מן, דה שף רייקוון, גוסטפייס קילה, יו-גוד, אינספקטה דק ומסטה קילה, היו כולם סטודנטים של אמנויות לחימה, מוסלמים ושחקני שח. כל חברי הוו טאנג הגיעו מסטאטן איילנד, אי קטן בדרום ניו-יורק מוכה פשע, סמים, אלימות, זנות ועוני. פריצתם של חברי ההרכב לעולם המוסיקה לא הייתה קלה. RZA הוציא ב-1991 סינגל מסחרי עבור חברת “Tommy Boy”, שנקרא “Ooh, I Love You Rakeem”. הסינגל, שלא זכה להצלחה, חיזק אצל RZA את הרצון לתקוף באמצעות המוסיקה את המוסד השמרני של תעשיית התקליטים. באותה שנה הוציא גם ג´ניוס אלבום כושל, Word From the Genius, בחברת “´Cold Chilin”. לאחר נסיונות כושלים אלה, התגבש ההרכב וו טאנג קלאן, שחבריו האמינו כי מספר גדול של משתתפים יאפשר להם לחדור בקלות יחסית לתעשיית המוסיקה. תפיסה זו הובילה אותם לחתום על הסכם, לפיו משתייכים התשעה קהילה אמנותית וכלכלית של יוצרי היפ-הופ וראפ. הסינגל הראשון של הוו טאנג היה “Protect Ya Neck”, שהופיע בחברת תקליטים עצמאית והפך ללהיט מחתרתי. לא עבר זמן רב עד שחברות תקליטים שונות הציעו להם חוזים רווחיים, אבל וו טאנג חיכו לחוזה שיבטיח חופש פעולה מלא לכל אחד מחברי ההרכב, בנפרד מהחוזה של וו טאנג. בסופו של דבר הסכימה חברת Loud/RCA לתנאיהם, ובנובמבר 1993 הוציאו וו טאנג את אלבום הבכורה שלהם (Enter The Wu Tang (36 Chambers. המונח 36 Chambers התייחס למספר הנקודות הקריטיות בגוף האדם, לפי תפיסת אמנויות הלחימה. נושא תרבות המלחמה העסיק את אנשי תעשיית הראפ עוד מימי הראפר הותיק Grandmaster Flash, אבל האלימות המילולית, הדימויים של אמנויות הלחימה וההומור המעוות שהציגו וו טאנג, היה חסר תקדים. גם המוסיקה שלהם פרצה גבולות ונעה סביב המקצבים של האסכולה הישנה של הראפ, כשמעל הרקע הסוריאליסטי של המוסיקה, שר הראפר בקשיחות. האלבום זכה להצלחה בקרב המבקרים והקהל כאחד. ההצלחה המסחרית הגיעה רק בשלב מאוחר יותר, עם הסינגל “C.R.E.A.M”, (ראשי תיבות שלCash Rules Everything Around Me). הסינגל, שיצא בנובמבר 1994, זיכה את וו טאנג בהצלחה מסחרית ובקהל מעריצים מבוסס, ואף הביא את האלבום ממנו יצא לזהב. בעקבות הצלחת האלבום, זכו חברי וו טאנג לחוזים עצמאיים. הראשון שנכנס לאולפן ההקלטות היה RZA, שהפיק אלבום עבור ההרכב שהקים, Gravediggaz. האלבום, 6 Feet Deep, שיצא באגוסט 94´, הציג את יכולת ההפקה המופלאה של RZA והגיע לזהב. הבא אחריו היה רייקוון, שהוציא את הסינגל הראשון שלו “Heaven and Hell". השיר הופק על-ידי RZA והופיע בו גם גוסטפייס. הראשון מבין חברי הוו טאנג שהפך להצלחה היה מת’וד מן, עם אלבום הסולו שלו Tical, שיצא בנובמבר 1994. האלבום התקבל בדיעות חלוקות, אבל זכה להצלחה גדולה, והניב את הלהיט “(You’re All I Need (To Get By", דואט של מת’וד מן עם מרי ג´יי בלייג´, גירסת כיסוי לשירם של מרווין גיי ותמי טרל. אול דירטי בסטרד המשיך את דרכו של ג´ניוס, כשהוציא במרץ 1995 את אלבום הבכורה שלו Return To the 36 Chambers : The Dirty Version. מתוך האלבום יצאו הסינגלים “Brooklyn Zoo" ו-“Shimmy Shimmy Ya”, שהביאו את האלבום לזהב. ב-1995 יצאו גם שני אלבומי סולו נוספים של חברי וו טאנג, שהפכו לקלאסיקות והגיעו לזהב. הראשון היה של רייקוון, Only Built 4 Cuban Linx, שיצא בחברת Loud/RCA. האלבום, שהוקדש לסגנון החיים של חברי הכנופיות בניו-יורק, התחיל אופנה בקהילת ההיפ-הופ, וסגנון ה´פשע´ של רייקוון אף אומץ על ידי ראפרים שונים. האלבום השני שזכה להצלחה היה Liquid Swords של ג´ניוס. הוא החזיר את וו טאנג אל השורשים והעמיק את ההתייחסות לאמונות שלהם. בסוף 1996 הוציא גוסטפייס את אלבום הסולו הראשון שלו, Ironman. האלבום לא זכה להערכה כמו השניים שקדמו לו, אבל גם הוא הגיע לזהב. ביוני 1997 הוציאו וו טאנג קלאן את אלבומם השני, Wu Tang Forever. האלבום זכה להצלחה מיידית. הוא היה תכליתי יותר, והמוסיקה שלו הייתה מגוונת וממוקדת יותר. האלבום המחיש פעם נוספת את יכולותיו של The RZA כמפיק, ואת כישרונם של תשעת חברי ההרכב. לכל ראפר סגנון שירה אחר, מהמוזרות של אול דירטי, דרך התאורים הסיפוריים של רייקוון ועד לסימני ההיכר של RZA כמפיק, שבאו לידי ביטוי בכל קטע. בשנת 2000, הפיק RZA את פס-הקול לסרטו של הבמאי ג´ים ג´רמוש, "גוסט דוג". הסרט, שעסק בתרבות העתיקה של הסמוראים בראי ימינו, גם אירח את RZA בתור שחקן. בשנת 2000 גם הוציאו הוו טאנג את אלבומם השלישי The W, אשר לדעת רבים סימן את חזרתם למרכז זירת הראפ כקולקטיב מאוחד, ואת חזרתם לסאונד הייחודי להם.
