../images/Emo105.gif מישל חוזרת לפורום ומתבכיינת כרגיל...
כמו שאת רואים, אני כמעט לא מגיבה בשבוע האחרון... אני דיי עמוסה מעל הראש עם כל החיים שלי... הראש שלי כל כך מלא בכל כך הרבה דברים... שאני מרגישה בזמן האחרון כאילו אני באמת עומדת להתפוצץ עוד רגע. אני עובדת מהצהריים עד הלילה, ועכשיו בחרתי לי גם לעשות בייביסיטר אם זה לא מספיק עד עכשיו. יש לי מיליון ואחת מבחנים בשבוע, אני לומדת אליהם בקושי, וגם אם יש לי טיפת זמן ללמוד אליהם, אז זה איכשהו בכל הרעש בדרך לעבודה, ברכבת. היום סיימתי לעבוד מוקדם ובהצלחה רבה הגעתי כרגע הביתה, שנו, זה נחשב באמת מוקדם. אני בקושי קמה יום אחר כך לבצפר, ואם אני מצליחה לקום, אני מגיעה לבצפר בסביבות 10 וחצי-11. אני באמת לא יודעת מה לעשות ואיך אני אוכל להקל עליי, אפילו אם קצת... שתבינו, יש לי בקושי זמן לאכול. יותר מכל האי-זמן הזה, הזמן היחיד שיש לי זה לחשוב לרגע, ואני כל כך דואגת מכל הקטע הזה של הבגרויות שיש החודש. יותר מעבודה, אני בטוחה שאם אני אכשל בכמה מהן אני לא אוכל לעמוד בעומס של הבגרויות של שנה הבאה עם כל המועדי ב' של השנה. אני מפחדת בכללי להיכשל בהן, כי אני יודעת שאני מסוגלת לעבור, ואני פשוט לא יודעת איך ללמוד. מצד שני, הרבה יגידו לי "זה חודש קריטי, אז תעזבי את העבודה." ואני בטוחה שזה קל להגיד, אבל אני באמת זקוקה לכסף, ופשוט אין לי מאיפה להקריץ אותו. הזמן שזקוקים לו בעבודה אלי הוא כרגע, ככה שגם לדחות ולהגיד שאני אחזור עוד חודש זה בלתי אפשרי. אמא שלי דובקת יותר בקטע של "אז תעזבי את זה" אבל זה ממש לא ככה ואני באמת על סף ייאוש. ובקשר להתבכיינות הקודמת - למתעניינים, יש לי הרגשה חזקה, וכל איך שזה נראה, נראה לי שאני עומדת לטוס בקיץ שוב, ככה שזאת כבר נקודה חיובית שרצה לי במוח
תודה לכל הקוראים הקבועים שסובלים אותי...