ברור חברתית?!
(באמת, באמת באמת, שניסיתי לא להכנס לדיון הזה. לדעתי להחזיק שלושה ימים בלי להגיב עניינית זה יפה מאד עבורי, אבל זהו, נשברתי). זה ברור רק למי שנותן לזה להיות ברור. אבא לילדים קטנים שמגדיר לבוסים שלו ששלוש פעמים בשבוע הוא זה שלוקח את הילדים מהגן... זה מה שיהיה. אם הוא עובד מספיק טוב הם יקבלו עליהם את הדין ואם הוא עובד לא משהו... יהיה לו הרבה יותר זמן משלוש פעמים בשבוע בלבד, זה יהיה עבור הבוסים רק התירוץ, ולדעתי, ההדיוטית בנושאי משפט, במקרה הזה אותם חוקים סוציאליסטים-מגנים שלשון החוק מדברת בהם באופן חד-משמעי על אישה (כן, כן, המחוקקים שלנו עצמם מנסים להנציח את הקבעון, כמה מפתיע, במיוחד בהתחשב ב-19 הח"כים של המפלגות הדתיות), יעמדו גם לזכות האב המסור. את זה אני אומר מניסיון. לא שלי... של ההורים לילדים קטנים בגן של אמא שלי: כולם, בלי יוצא מהכלל, גם האמהות וגם האבות, אנשי מקצועות חופשיים: רופאים (כולל שני מנתחים שמאופי תפקידם נמצאים בכוננות הקפצה), עו"ד, אנשי היי-טק, מהנדסים, הבנו את הרעיון והחלוקה היא עבור כל הילדים: חצי מהשבוע אמא, חצי אבא ומדי פעם כשגם אמא וגם אבא לא יכולים (ראה ערך רופאים מוקפצים. כמו תאילנדי מוקפץ, רק לא ממש אותו דבר. P: ) מסנג'רים את סבא-סבתא. לפני כמה זמן ראיתי תוכנית בטלוויזיה שאיזה עו"ד מנופח מעצמו סיפר שבזוגיות שלו ושל אשתו הוא צריך להוציא את הילדים פעם בשבוע, פעם מסכנה אחת בשבוע, ו"גם זה לא תמיד מסתייע בידי".... הנימת קול שלו הייתה ממש: "אוי, הילדים האלו, שלי, איזה טרחה הם. איכס!", והשפה: "לא מסתייע בידי". עאלק. נו, אמרתי, עו"ד (אישון, איתך הסליחה והמחילה). הדבר הראשון שחשבתי לעצמי הייתה: "מי המטומטמת שהתחתנה איתך וילדה לך ילדים?" וכן, קראת נכון, "מי המטומטמת...". מבחינתי מי שלא מסוגלת לעמוד במהלך כל שנות הזוגיות עד הנישואין והילדים על אופיו של החבר-ארוס-בעל-אב לילדים משותפים שלה... אם להשתמש בשפה של אותו עו"ד מלוקק: היא הקדיחה את התבשיל ועכשיו היא תאכל ממנו. אבל אם נחזור לרגע לתחילת התגובה שלי: אין דבר כזה מקובל חברתית. כלומר יש, כמובן שיש, אבל בחברה של ימינו כל אחד יכול להחליט עבור עצמו ואין יותר דבר כזה כמו "לא מקובל". הלא מקובל של היום הוא בסך הכל האוונגרד פורץ הדרך של מחר. כל זוג יכול להחליט בעצמם איך זה יסתדר עבורם וזוג שבו האישה נושאת בכל הנטל... תסלחנה לי חברותיי לפורום, או לא, ממש לא אכפת לי, היא הביאה את זה על עצמה! חד וחלק, הביאה את זה על עצמה. זוגיות שמובילה לילדים זה לא משהו מהיום למחר, יש זמן לעמוד על טיב האדם שמולנו, ללמוד אותו... ולהחליט עם זה האדם שאיתו אנחנו רוצים לחלוק בנטל הזה שנקרא ילדים. זה, תגובה באורך של מכתב למערכת, הוא מה שקורה כשאני מחליט לשתוק ליותר מדי זמן. לקח? לא לשתוק יותר.
