פועל עומד או יוצא? חסר לי קצת ניתוח
הבעיה עם "מרגיש ל..." היא שבצורתו המסורתית "מרגיש" הוא פועל עומד, לכן אין מקום להוציא אותו למושא (עקיף) במילת היחס "ל...". זה אינו עיקרון אופייני לבניין הפעיל, אלא התייצבות של הרגל מפאת שימוש מרובה. וכמובן מבחינה מבנית אין בעיה עם צירופים כגון: זה מפריע לי... זה מציק לי... מכאיב לי... (אבל יש הבדל קטן, כי הפועל "מרגיש" מצריך תיאור אופן, כגון: מרגיש לי טוב, מרגיש לי נכון, מרגיש לי מאונגלז). כמו כן אין בעיה כזאת עם: מסעיר אותי, מרגיע אותי, משקיט אותי, משגע אותי. ואף לא עם שני מושאים - אחד ישיר ואחד עקיף - כגון: מנעים לי את האווירה, משכך לי את כאב הראש, מכאן שפעלים בשדה המשמעות של רגשות ותחושות יכולים להיות עומדים או יוצאים, ואם יוצאים - למושא עקיף או למושא ישיר, ואפשר: לכן מבחינה מבנית ומבחינת צורות דומות, אין מניעה. המניעה היא שהפועל הזה משמש כרגיל בתפקיד פועל עומד, והצורה הרגילה: אני מרגיש ש... . שחולשתה בכך שאין לה מקום נוח לגירוי או לאובייקט אחר המעורר את הרגש. אז נשאר לנו לשאול מה מונע מדור דוברי עברית להעביר את הפועל הזה למעגל חדש, שאין בו משום סתירה לעקרונות העברית, ושבו הוא ימצא כמה חברים הנוהגים כמוהו. אם תינתן לכך תשובה טובה, אז "זה מרגיש לי" יידחק לפינה במבחן כגון זה שאנו מבקשים להחיל בפתיל הזה. אם לא, הוא ייקלט בקבוצת הפעלים כגון הנ"ל (זה מXיX לי), ולא יעבור חצי-דור דוריים, ואיש לא יזכור שהיו לו קשיי קליטה, וששר הפנים אף שלח את יחידת עוז לבדוק בציצותיו, אם הוא כשר או בר-גירוש.