זה נוער זה? זה בררה!

[טום כרוב]

זה נוער זה? זה בררה!

חשיפה! במשך ימים ושבועות התמלאה תיבת המסרים שלי בהודעות מודאגות. נחמה לא הבינה איך אני מפספס את התור לחוקן, בוגונביליה שבורת לב ניסתה לשוא לשאול למה הברזתי לה מארוחת הערב הרומנטית המובטחת ויס באך התחיל להיות מודאג כאשר לא הופעתי לסשיין השבועי של מבוכים ודרקונים. סוכן חשאי טום כרוב בשירות הוד דאבל-ואגינתה נשלח למשימה נועזת מעבר לקווי האוייב (ז"א ילדים מחוצקנים בעלי גישה לאינטרטן ומנת משכל של קומקום) על מנת להביא בפני חברי ועדת הביטחון של הפורום מידע עדכני על הקורה במרחב הוירטואלי. במשך ימים ארוכים נבר סוכן חשאי טום כרוב בתילי תילים של שגיאות כתיב, תחביר לקוי וביטויים הלקוחים מעולמו של יהודה ברקן. כצל חמקמק הוא עקב אחר יעדים נבחרים אשר שמו למטרה להכרית את הלשון העברית ואיתה את מעט החינוך ששרד את לימי ליבנת. לאחר פעילות ענפה שכללה האזנות, מעקבים והמון COPY ו PASTE. פעילות אשר הצריכה תושיה רבה (וכן את ניצולן המיני של עשרות כוניפות על מנת להשיג מידע חסוי) הצליח סוכן חשאי טום כרוב לעמוד במשימה. חברי ועדת הבטחון של הפורום מתבקשים להציג את חוות דעתם על האובייקט הנוכחי, דרכי טיפול ומניעה. האובייקט: בת 16, אוהבת מלוואח, רוצה להיות חברת כנסת. ציטוט נבחר: הצילו אנשים אני צריכה עצה נערה עם הפרעה ו 15:54 | 31/03/04 אנשים יקרים אני צריכה עצה ודחוף אני אמוהת באיזה אחת מדהים עכישו אני לי ממש קשר איתו והתכוונתי להתחיל איתו אחרי החופש של פסח אבל מה אתמול קראתי לו את הדשים באי סי קיו וגיליתי שהוא חנהייה חבר של ידידה טובה שלי מהבית ספר שיושבת ךידי בכיתה עכשיו אני לא יודעת מה לעשות תעזרו לי סוף ציטוט. ארז טל היה אומר "לא נגענו"

 

[בוגונביליה]

בעע. גם אני לא רוצה לגעת.

 

[דיסונאנסנס]

וגם לא להתקרב

 

[קפת]

והרי זו הסיבה העיקרית שהלכו מ"שם"

ההתפשטות וההשתלטות של נגע העילגות, הפשטנות, הבנאליות, הבינוניות, התפלות, הבערות... ועכשיו, לשלב השאלות: זה הדור שהולך ופוחת, והבערות משתלטת, או שהנגישות לרשת הציפה כל חלקה טובה במה שתמיד היה חבוי, מוצנע ב"גטאות" שהכילו אנשים שאנחנו לא רוצים להתקבל כחברים במועדון שלהם?

 

[דיסונאנסנס]

חוששני

שנגע הבערות פשט בכל העולם, ולא רק בישראל. לא גיטאות ולא בטיח - זוהי הנורמה, זאת הרמה המקובלת בקרב רבים מבני הנוער כיום. [לע"ד, הצעירים המפגינים את כשרון הכתיבה שלהם באתר "במה חדשה" ודומיו הם היוצאים מן הכלל.] לא דיסלקסיה ולא יער - צריך רק להטות אוזן לשיחה בין 2 צעירים ולקבל צמרמורת. הכל הפך זמין, אינסטנט וארוז בעטיפה מושכת. מה שמעניין צעירים רבים יותר מכל דבר אחר זה הפלאפון החדש, הטלנובלה החדשה או החברה החדשה של בן אפלק. למי להפנות אצבע מאשימה? להורים? למחנכים ולמורים? למשרד החינוך? למדיה? כולם נושאים באחריות למה שקורה, במידה זו או אחרת. עצוב. אנקדוטלית, למה שלא נערוך חידון קט (כמו ההוא, המביש, שערכו לסטודנטיות להוראה) כדלקמן: מה את/ה יודע/ת על הדמויות הבאות: י.ס. באך, אודיסאוס, נינט טייב ולובה? לא צריך להיות נביא או שוטה כדי לחזות את תוצאות המשאל. ------ 2 ציטוטים מוכרים על טלוויזיה שנכונים לעוד הרבה תחומים כיום: TV is chewing gum for the eyes - Frank Lloyd Wright In Beverly Hills... they don't throw their garbage away. They make it into television shows - Woody Allen

 

[טום כרוב]

נו בטח

זהו, שגם לי ההבחנה הזו נראית נכונה באופן בסיסי אך עדיין לוקה בחסר. אני בהגדרה לא בן אדם מבוגר (יש יטענו שאין אני בן אדם כלל אבל זה סיפור אחר) ובדרך כלל לא מתרגש כאשר אני שומע איך 'פעם' הכל היה טוב יפה וחכם ואילו 'עכשיו' כבר אין ערכים. אבל דחילק. ברור לי שאין אני משתשמש בשפת אימי העברית באותה צורה שבה השתמש בה סבי או אפילו הורי. שפה היא דבר דינמי וחי ואין שום טעם להתחלחל בכל פעם שסגנון חדש תופס בה מקום. הבעיה היא שכאן לא מדובר בסגנון חדש אלא בעיוות מלאכותי של השפה אשר לדעתי מרמז על נזק עמוק יותר מאיום על שלומו של מבחן הבגרות בלשון. אני לא פסיכולוג אך לדעתי הצנועה, שפה היא החלון לאינטלקט. ללא כל ביסוס מדעי יש לי הרגשה שעיוות כה עמוק של שפת האם הוא מין סימפטום של סירוס מנטלי ואפילו רגשי. בן אפלק, טלפונים סלולריים ותרבות צריכה קיימים ברחבי העולם ואפילו במידה ניכרת יותר מאשר בישראל. האם אתה חושב שתהליך עיוות השפה מתרחש גם במקומות אחרים באותה החומרה כמו בישראל?

 

[אוך]

אוי, הבורות

לבן אפלק אין חברה. לכן הוא נראה כמו כלב מדובלל שמטביע את יגונו בבונזו. תחקיר מינימלי, מה אני כבר מבקש. המבוגרים של ימינו. פשוט ביזיון.

 

[דיסונאנסנס]

היי

אני לא מבוגר (מאוד). וגם לא בוגר (במיוחד).

 

[יס באך]

טום היקר

בהנחה שזו הודעה אמיתית שמצאת, לי נראה שיש כאן מקרה קיצוני של דיסלקציה או שימוש מכוון בשגיאות כתיב.

 

[טום כרוב]

כמה יקר? שווה לצאת לבורסה?

זו הודעה אמיתית. לא מדובר בשגיאות מכוונות. אם מדובר בדיסלקציה הרי שאנו סוגרים מעגל וחוזרים לנקודת ההתחלה בה תהינו מה גורם לרוב הנוער הישראלי לסבול מדיסלקציה חמורה לפתע פתאום?

 

[יס באך]

לדעתי, בטח תצא לבורסה, מה יש?!

תראה, זו תשובה אחת שכתבת: הבעיה היא שכאן לא מדובר בסגנון חדש אלא בעיוות מלאכותי של השפה אשר לדעתי מרמז על נזק עמוק יותר מאיום על שלומו של מבחן הבגרות בלשון. זו תשובה מס' 2 שנתת לי: אם מדובר בדיסלקציה הרי שאנו סוגרים מעגל וחוזרים לנקודת ההתחלה בה תהינו מה גורם לרוב הנוער הישראלי לסבול מדיסלקציה חמורה לפתע פתאום? תרשה לי לנתח את שתי התשובות האלה, קצת. מחד אתה טוען ל"עיוות מלאכותי של השפה", כלומר כוונת מכוון של הכותבת, היא משחקת עם השפה, ומה רע בזה? משחק מסוג כזה מצביע על היכרות יחסית גבוהה עם השפה, וכך יוצא שטענותיך טהרניות לא פחות מאלה של האקדמיה. מן הצד השני, אתה טוען, שאם זו דיסלקציה, מה גורם לנוער הישראלי לסבול מדסלקציה, פתאום? דיסלקציה היא לקוי למידה אורגני במוח, לא בחירה של אנשים להיות דיסלקטיים. אם, הבחורה בחרה להיות "דיסלקטית" פתאום, הרי היא מעוותת את השפה באופן מלאכותי, כלומר היא מכירה קצת או הרבה את כללי השפה. אם כך הם פני הדברים, היכן הבעיה? ================= תראה, כמות שגיאות הכתיב שלה, ולא רק, שאפשר אגב לנתח אותן בפני עצמן, [יש כללים גם בשגיאות הכתיב, אגב.. כך בין היתר עוזרים לילדים בעלי דיסגרפיה למשל ] הזכירה לי עבודה שקיבלתי בשנה שעברה מתלמיד שהוגדר כבעל בעיות מסויימות.

 

[קפת]

נדמה לי שהמושג דיסלקציה

יצא מהקליני/פתולוגי והפך לשם גנרי לשיבושיות יתר של השפה, כמכלול. ודיסלקציה היא בכלל לקות למידה בקריאה. שיבוש אותיות בכתיבה זה דיסגרפיה. ככה הסבירו לי השבוע באגודת ניצן. אל תשאלו. הכותבת לא דילסקטית, אני מהמרת. היא ילדה קטנה, שלא פתחה ספר בחיים שלה, שעולמה הרוחני צר כעולם נמלה עיוורת, ושהיא לעולם לא טורחת לקרוא מה היא כותבת, או לחושב יותר מדי על מה שהיא כותבת. היא גם חסרה במיומנויות חברתיות בסיסיות שיגרמו לה לנסות להיות מובנת. היא אימפולסיבית, חיה בבועה מסוימת, במילייה שבו כולם חולקים אותן תכונות ניפסדות. ומי שאחראי לזה הם במידה רבה הוריה. וזה כבר דיון נוסף, על הזלזול הבלתי נסבל במקצוע ההורות. תחזרו מדי פעם ל"שם" (נינט, אל תהרגיני). כל המקום מוצף בהם. זו תופעה אנתרופולוגית כמעט מרתקת, אלמלא היתה גורמת לי כ"כ הרבה צער. אמיתי.

 

[יס באך]

לדעתי, מן הראוי

לבדוקק את הנחות היסוד. מה גילה של הילדה? מדוע את חושבת שהיא לא כותבת כך בכוונה? לדעתי, אם היא לא דיסלקטית ולא סובלת מפיגור ממשי והיא לא בכיתה ב', אז כתיבה בשגיאות מהסוג הזה, כשזה ממש צורח לשמיים, מחייב התיחסות אחרת. לדעתי יש כאן סוג של משחק מכוון. להיות "קול" "אין" ושטויות מהסוג הזה. גם אנחנו מזבירים כל הזמן

 

[קפת]

לדעתי צריך לבדוק את הנחת היסוד שלך

למה אתה חושב שמישהו יכתוב כך בכוונה? זה בלתי נתפס בעיני. גם כשאני מקלידה, ואני מקלידה מצויין והמון שנים, מה שהילדה כנראה לא - יש לי שגיאות כתיב והקלדה. אני קוראת מה שאני כותבת וחוזרת לתקן. כ90 אחוזים מהשגיאות שלי אני מאתרת, כ10 אחוזים נעלמות מעיני. וזה תהליך, שבמהלכו אני גם משפרת סגנון, בוחנת אם מה שכתבתי מובן וקוהרנטי וכולי. הילדה הזו, ואני מוכנה לחתום על זה, לא עוברת את התהליך הזה. היא בכלל לא מודעת אליו. קוליות? בעיני זו טיפשות ו/או חוסר רגישות ו/או בהמיות ו/או אטימות.

 

[יס באך]

כלומר, את משווה עצמך

לילדה בכיתה ט', י' ? היש בכלל מקום להשוואה בינך לבינה? את ואני למשל, רואים בכתיבה ללא שגיאות כתיב, תחביר וסגנון שיקוף, ביטוי שלנו כאנשים משכילים, רגישים, חכמים וכו' הנערה הזו לא מתחילה בכלל להתייחס לדברים שאת ואני רואים כחשובים. היא מזלזלת בהם, אם כי אני משוכנע, שלו נקבל מבחן שלה, נראה שהיא כותבת עם מעט שגיאות כתיב [בעיקר יהיו שגיאות : החלפת א' ב- ה', ע', בלבול מבך בין עם/אם, כתיבת צורת עתיד גוף ראשון כמו גוף שלישי , וכישלון ברור בתחום התואם הדקדוקי. ] זו הודעה המצוטטת: אנשים יקרים אני צריכה עצה ודחוף אני אמוהת באיזה אחת מדהים עכישו אני לי ממש קשר איתו והתכוונתי להתחיל איתו אחרי החופש של פסח אבל מה אתמול קראתי לו את הדשים באי סי קיו וגיליתי שהוא חנהייה חבר של ידידה טובה שלי מהבית ספר שיושבת ךידי בכיתה עכשיו אני לא יודעת מה לעשות תעזרו לי ====== שגיאה ראשונה - רשלנות : עכישו // עכשיו כתיבה בעברית דבורה אבל מה" הוספת אותיות [קורה גם לי המון] אמו[ה]ת, [ח]נהייה, [ך]ידי סגנון: החופש של פסח - שבירת צורת הסמיכות היוצרת משמעות חדשה לגמרי, שימוש במילה חופש במקום חופשה על מה ההזדעזעות בדיוק? שהנערה מתיחסת לכתיבה ברשת כאל מקום לא פורמאלי בו היא יכולה לכתוב כמו שהיא מדברת? אז? מה?

 

[יס באך]

ואת צודקת בענין אחד

כמוך, הפעלתי על הילדה הזו שיפוט שמתאים לי או לך, ולא לה. אולי היא לא כותבת כך בכוונה [אם כי משיחות עם הבן שלי, שרגיש מאוד לשגיאות כתיב, מתברר שיש מגמה אופנתית כזו בקרב הצעירים, אולי עקב התפוצצות אוכלוסיית זכאי ההתאמות לבחינות הבגרות], ואם לא, אז בשבילה, לדעתי, מספיק שחברים שלה מבינים אותה. הבעיה היא אצלנו לא אצלה.

 

[יס באך]

והנה הודעה מקרית מפורום של צעירים

אפשר גם להציץ בשרשור שאחריו אני חושב שהשרשור לא בדיוק מצביע על "נוער זה? זה בררה?", שהרי הדיון לא צריך להתמקד רק בנערה הזו שצוטטה.

 

[אוך]

אני לא להבין את הדוגמה

אני דווקא חושב שהשרשור מצביע על "זה נוער זה? זה באבו אבוהה בררה". אם זו דוגמת הנגד אז מצבנו באמת חמור. הנה, הרחבנו את הדיון מהנערה שצוטטה לעוד כמה ילדים עילגים. בלי שגיאות כתיב אולי, אבל עדיין עילגים.

 

[יס באך]

"עילגים"?

 

[קפת]

תתפלא

אבל אני מסכימה איתך. תאלץ למצוא לך פרטנרית אחרת למריבה הגונה. השגיאות שאבחנת אצלה, הן שגיאות הקלדה, ברובן, ואם היא היתה חוזרת וקוראת לפני הSEND היא היתה עולה עליהן. זה שהיא בט' או בי' זה ממש ממש ממש לא רלוונטי בשבילי. אני קראתי שייקספיר ובקט בגילאים האלה, וגם אתה. וגם הבן שלך קורא שנה יותר ממה שהילדה הזו תקרא כל חייה. בשביל הילדה הזו תרבות זה כוכב נולד והמורדים. וזה בסדר. לא כל אחד יכול וצריך את שייקספיר בחייו. אולי היא מדפדפת בלאשה מדי פעם, וזה באמת ממלא את עולמה. הבעיה שלי היא, שהילדה הזו מעולם לא הוכוונה לצרוך דברים שצריך להשקיע בהם זמן, התעמקות, מחשבה. מה אני אעשה? זה מעציבותי... זה עלוב בעיני, וזה היה עלוב בעיני גם כשהייתי בכתה י', כשהחברים הישנים שלי, מהשכונה, הסתכלו עלי כמו פסיכית, כי היו לי כמה עניינים בחיים שהם יותר ממצעד הפזמונים.