תוספת חשובה
מנהלת הפורום ביקשה לסגור את השרשור, ואני מכבד את בקשתה. עם זאת, הדברים שאני מביא כאן, חשובים, להערכתי, לכל מי שהשתתף בדיון הארוך הזה (וגם למי שלא). על כן החלטתי להוסיפם חרף הבקשה האמורה, ואני מתנצל מראש על כך. המדובר בתקדים משפטי (שחיפשתי ומצאתי), אשר בו אכן הורשע אדם בעבירה על סעיף 173 (1) לחוק העונשין (הוא הסעיף שציטטתי, הדן בפגיעה גסה ברגשות דת). ההרשעה הייתה בבית המשפט המחוזי, והעונש שנגזר על הנאשמת (בגין העבירה הנדונה ועבירות נוספות) הוא שלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים בפועל ואחת על תנאי. הנאשמת, טטיאנה סוסצקין מתנועת "כך", הגישה ערעור על פסק הדין, אך הערעור נדחה פה אחד על-ידי שלושת השופטים בבית המשפט העליון. אני מביא כאן כלשונם את עיקרי הדברים הנוגעים לענייננו מתוך קובץ פסקי דין של בית המשפט העליון (ערעור פלילי 697/98, טטיאנה סוסצקין נגד מדינת ישראל, פ"ד נ"ב (3) 289). פה ושם הוספתי הערות הבהרה בסוגריים מרובעים: "המערערת הורשעה בבית המשפט המחוזי בשני אישומים. במוקד האישום הראשון עומדים כרוזים, אשר הכינה המערערת, ובהם מצוירת דמות חזיר. על הדמות מופיע בעברית ובאנגלית השם ´מוחמד´, עוטה כפייה ודורך על ספר פתוח, שעליו נרשם ´קוראן´. בכתב האישום נטען, כי המערערת נכנסה לשטח המועצה הפלסטינית בעיר חברון כשהיא לבושה חולצה צהובה, שעליה סמלה של תנועת ´כך´. עוד נטען, כי המערערת הדביקה כרוזים מספר על דלתות חנויות שבשטח המועצה הפלסטינית. נוכח מסקנתו, כי קיים ספק אם המערערת הפיצה בפועל את הכרוזים, הרשיעה בית המשפט [המחוזי] בעבירה של ניסיון לפגיעה ברגשי דת, על-פי סעיפים 173 ו- 25 לחוק העונשין..." [שימו לב: המערערת הכינה את הכרוזים, אך לא הוכח כי היא גם הפיצה אותם בפועל, ועל כן היא הורשעה רק בניסיון לפגוע ברגשי דת, ולא בפגיעה ממש. המערערת הורשעה גם בעבירות נוספות, שאינן נוגעות לענייננו. - ע"ב]. בית המשפט העליון פסק: "... בנסיבות מסוימות עשויה להיות הצדקה להטיל מגבלות על חופש הביטוי בהקשר של פגיעה ברגשות הדת. עם זאת נדרשת זהירות רבה בתחימת גבולותיו של האיסור הפלילי לפי סעיף 173 לחוק העונשין. יש להקפיד על כך, שאיסור פלילי זה לא יפגע בחירויות יסוד בשיטת המשפט שלנו מעבר לנדרש כדי להשיג את מטרתו - מניעת פגיעות קשות ובלתי מוצדקות ברגשות הדת. לשון סעיף 173 (1) לחוק העונשין אינה מציבה דרישה לפגיעה בפועל ברגשות הדת. היא מציבה דרישה להתנהגות, אשר יש בה פוטנציאל אובייקטיבי לפגיעה כזו... [כלומר, אין צורך להוכיח שמישהו נפגע, אלא רק שמישהו עלול להיפגע. - ע"ב]. החובה שלא לפגוע ברגשי הדת של הזולת, הקבועה כיום בסעיף 173 לחוק העונשין, נובעת במישרין מחובת הסובלנות ההדדית בין אזרחים חופשיים בעלי אמונות שונות, שבלעדיה לא תיתכן חברה דמוקרטית כשלנו... בפרסום הכרוז הייתה טמונה פגיעה כזו ברגשות הדת, החוצה את גבול המותר... שיטת המשפט שלנו מכירה בחיוניות ההגנה על ביטויים, כנדבך בסיסי במבנה הדמוקרטי. ואולם, בכך אין כדי לשנות מן העובדה, שבנסיבות מסוימות מלים, סמלים, ביטויים, עלולים להיות מסוכנים לא פחות ממעשים. כך גם במקרה זה, שבו ביקשה המערערת לחלל שניים מן הסמלים הקדושים ביותר לדת האיסלאם, בלבו של מקום, אשר המתח הבין-לאומי והבין-דתי שבו הוא עצום, ובתקופה שבה סף הרגישות גבוה במיוחד... מכאן כי דין הערעור על העונש, בשני האישומים, להידחות". לאור האמור, אני מציע למנהלי הפורום הנכבדים להתייחס בהסתייגות לאישור (בעל-פה אני מניח) מהנהלת החברה בנוסח: "זה בסדר, אין מה לדאוג", מה גם שאישור כזה סותר את מה שקבעה הנהלת החברה בעצמה בתקנון הפורומים, המפורסם באתר זה. אגב, למעוניינים: העליתי את הנושא גם בפורום "חוק ומשפט", וגם שם התפתח שרשור מעניין.