זוגיות ממרחק
שלום לכולם,
בעיתי היא כזו, אני נשוי כבר 8 שנים לאישה שאני אוהב,
אני חושב שבמרוצת השנים ואפילו עוד בהתחלה, ראיתי שביני לבין בת זוגתי ישנם מרחקים מסויימים (כמו לכל זוג), במקום בו אנו יכולים להכיל את הבן/בת זוג השני/ה.
אני אדם רגשי, אוהב לדבר, וכך גם להביע את אשר על ליבי.
אני אדם מאוד תומך, יעידו על כך חברי וכן גם אשתי.
אשתי היא אדם מאוד "לעניין", קצת הסטריוטיפ של הגבר חסר הרגשות, שרואים לעיתים בטלויזיה.
היא לא אוהבת שיחות על רגשות, יותר מ-5 -10 דק של שיחה, פעם בשבוע והיא כבר אומרת שהיא מתעייפת מהשיחה.
היא אדם שצריך ואוהב תמיכה רגשית, למרות שלא צריכה אותה לעיתים תקופות, אבל כאשר חוותה משברים כאלה ואחרים- לאחר לידה, התחלת עבודה חדשה, כאשר נפצעה, היתי יושב לידה שעות ומדבר איתה, מנסה לעזור בכל דרך אפשרית.
כאשר אני חוויתי משברים כאלה ואחרים, הרגשתי שזה מכביד עליה לדבר על הדברים, שהייתי אומר לה שהיא רואה שאני במשבר ולא דיברנו כבר כמה ימים, היא היתה עונה: "אבל שאלתי אותך אתמול אם אתה בסדר, או שכבר דיברנו על זה".
אני יודע שאולי בין הציפיה שלי לבין האופי/ יכולת שלה לתת, ישנם הפרשים ואנו אנשים שונים.
אך אני מרגיש שאני צריך יותר, וזה יוצר לי סוג של טינה כלפיה, שאינני מעוניין בה.
הינו בעבר בטיפול זוגי, והיא טענה מול המטפלת, ש"כאשר הוא חלש, נפשית או פיזית, זה יוצר אצלי סוג של רצון להתרחק, אני רואה בזה סוג של חולשה שאני לא אוהבת".
זה נגמר בכך שהיא צריכה לעבוד על הרגשות האלו, אך זה נראה שהנסיונות שלה הם בגדר: שואלת יותר מה שלומי, דבר שנראה קצת בכוח ולא מרצון אמיתי.
שוב, אני יודע שכל אחד הוא אדם שונה והצרכים שלנו שונים ואין מתפקידו של הבן זוג למלא לנו את כל הציפיות שלנו.
אך הפער פה הוא כל כך גדול, שהוא מורגש בעיקר ברגעים הקשים, שאני חש לעיתים שאין לי שום תמיכה בבית.
לדוגמא אני עכשיו לפני קבלת משרה חדשה בתפקיד מאוד בכיר.
היתי במשבר בין רצון לצאת מהתחום לבין רצון להתקדם למשרה הבכירה הזו (שתיקח לי את רוב היום), אחרי שאמרתי לה שאני במשבר עם עצמי מה לעשות, דיברנו 10 דק שברוב הזמן אני דיברתי ותיארתי את חששותי.
לאחר כמה ימים אמרתי לה שאני מרגיש עדיין קושי נפשי, היא אמרה אבל כבר דיברנו על זה... תחליט וזהו.
יכול להיות שהיא צודקת, אבל לפעמיים אני צריך לדבר ומבחינתה זה מעמסה.
זה לא התחיל מהבעיה האחרונה אבל זה חידד אותה.
מה עושים?
אני מרגיש שאין לי שום תמיכה בבית, לחפש אותה במקום אחר?
שלום לכולם,
בעיתי היא כזו, אני נשוי כבר 8 שנים לאישה שאני אוהב,
אני חושב שבמרוצת השנים ואפילו עוד בהתחלה, ראיתי שביני לבין בת זוגתי ישנם מרחקים מסויימים (כמו לכל זוג), במקום בו אנו יכולים להכיל את הבן/בת זוג השני/ה.
אני אדם רגשי, אוהב לדבר, וכך גם להביע את אשר על ליבי.
אני אדם מאוד תומך, יעידו על כך חברי וכן גם אשתי.
אשתי היא אדם מאוד "לעניין", קצת הסטריוטיפ של הגבר חסר הרגשות, שרואים לעיתים בטלויזיה.
היא לא אוהבת שיחות על רגשות, יותר מ-5 -10 דק של שיחה, פעם בשבוע והיא כבר אומרת שהיא מתעייפת מהשיחה.
היא אדם שצריך ואוהב תמיכה רגשית, למרות שלא צריכה אותה לעיתים תקופות, אבל כאשר חוותה משברים כאלה ואחרים- לאחר לידה, התחלת עבודה חדשה, כאשר נפצעה, היתי יושב לידה שעות ומדבר איתה, מנסה לעזור בכל דרך אפשרית.
כאשר אני חוויתי משברים כאלה ואחרים, הרגשתי שזה מכביד עליה לדבר על הדברים, שהייתי אומר לה שהיא רואה שאני במשבר ולא דיברנו כבר כמה ימים, היא היתה עונה: "אבל שאלתי אותך אתמול אם אתה בסדר, או שכבר דיברנו על זה".
אני יודע שאולי בין הציפיה שלי לבין האופי/ יכולת שלה לתת, ישנם הפרשים ואנו אנשים שונים.
אך אני מרגיש שאני צריך יותר, וזה יוצר לי סוג של טינה כלפיה, שאינני מעוניין בה.
הינו בעבר בטיפול זוגי, והיא טענה מול המטפלת, ש"כאשר הוא חלש, נפשית או פיזית, זה יוצר אצלי סוג של רצון להתרחק, אני רואה בזה סוג של חולשה שאני לא אוהבת".
זה נגמר בכך שהיא צריכה לעבוד על הרגשות האלו, אך זה נראה שהנסיונות שלה הם בגדר: שואלת יותר מה שלומי, דבר שנראה קצת בכוח ולא מרצון אמיתי.
שוב, אני יודע שכל אחד הוא אדם שונה והצרכים שלנו שונים ואין מתפקידו של הבן זוג למלא לנו את כל הציפיות שלנו.
אך הפער פה הוא כל כך גדול, שהוא מורגש בעיקר ברגעים הקשים, שאני חש לעיתים שאין לי שום תמיכה בבית.
לדוגמא אני עכשיו לפני קבלת משרה חדשה בתפקיד מאוד בכיר.
היתי במשבר בין רצון לצאת מהתחום לבין רצון להתקדם למשרה הבכירה הזו (שתיקח לי את רוב היום), אחרי שאמרתי לה שאני במשבר עם עצמי מה לעשות, דיברנו 10 דק שברוב הזמן אני דיברתי ותיארתי את חששותי.
לאחר כמה ימים אמרתי לה שאני מרגיש עדיין קושי נפשי, היא אמרה אבל כבר דיברנו על זה... תחליט וזהו.
יכול להיות שהיא צודקת, אבל לפעמיים אני צריך לדבר ומבחינתה זה מעמסה.
זה לא התחיל מהבעיה האחרונה אבל זה חידד אותה.
מה עושים?
אני מרגיש שאין לי שום תמיכה בבית, לחפש אותה במקום אחר?
