היה מתאים לי להיות קצת מובטלת!!! ותודה על התעניינות שלומי נחמד - יכול להיות יותר טוב אם הראש לא היה מתפוצץ לי ולא הייתי כ"כ עייפה............ סליחה שהכבדתי עליך
למה את מתכוונת לשמור על ה- 7 נקיים. אין אצלי בעיה כזו. ברגע שמסתיים לו המחזור, הטיפולים לא גורמים לדימומים, פרט לכוריגון, שגורם ממש לטיפטוף קל, שזה לא נחשב.. (שוב, בהוראת הרב). אגב, לכל השומרות והמעוניינות..
לפני מועד הטבילה, אין סיבה לעבור לIVF. מה שאת צריכה זה דיכוי. מקבלים בהזרקה או בהסנפה חומר שמשפיע על ההיפופיזה ולא מאפשר לה להריש LH. ללא LH לא יהיה ביוץ, אלא אחרי שמזריקים כוריגון. בצורה כזאת ניתן לשלוט על התפתחות הביציות, ואין שום סיבה לעלות כתה. האם הרופא שלך הציע את האופציה הזאת? נועם
בעיקרון, הצלחנו לעקוף את הענין של הנידה, ולגרום לי לבייץ אפילו אחרי הטבילה, כך שנשאר לנו שבוע שלם ל"בוגי בוגי" סביב הביוץ. כן, אני מכירה את הענין הזה של הדיכוי, אבל כנראה שזה לא מה שיפתור לי את הבעיה. אני למעשה, לא ממש יודעת מה יפתור לי את הבעיה, כי אני ב- "לא מוסברים". ולא מוסברים, כמו שהם.. לא מוסברים.. תודה, באבו, הלא מוסברת.
בוגי בוגי פורה זה רק ארבעה חמישה ימים, החל משלושה-ארבעה ימים לפני הביוץ. את מספרת שלא הספקת לבייץ לפני הטבילה. במקרה כזה צריך לעכב את הביוץ, או על ידי פרוטוקול הורמונים מהיום החמישי או על ידי דיכוי. עשית כבר צילום רחם? הפרופיל ההורמונלי תקין? כמה פעמים היה ביוץ תקין בזמן המתאים? נועם
התכוונתי שהיה לנו שבוע שלם לבוגי בוגי בתקופות שהצלחנו באמת לדחות את הביוץ לכמה ימים טובים לאחר הטבילה, אז היה לנו בערך 3 לפני, 3 אחרי (זה כמעט שבוע, לא???) החודש, המח שלי מיהר קצת, והביא את החביתה יום קודם.. אגב, למרות ששאלתי בפורום מומחים ונאמר לי שאין קשר בין דימום לביוץ (האמנם???) מכיתה ב´ בערך אני יודעת שכשיש ביוץ, אז יש דימום קל (מאד) באזור השחלות.. וכן.. בוודאי שעשינו את כל הבדיקות, וצילום רחם בתוכו. הצלחנו להביא את הטבילה לפני הביוץ די הרבה פעמים, כמו שאמרתי, זו כבר לא הבעיה. אגב, אתמול דיברתי עם מכון פועה, עם הרב יצחק והוא לקח את כל הפרופיל שלי לגבי הטיפולים, ונשמע שיש לו הרבה חשק לעזור. לא היה לי כ"כ נעים לשאול אותו, אבל הוא רופא? (הוא נשמע ככה). הוא נשמע מאד מאד אופטימי, ואמר לי שהיום הוא יחזיר לי תשובה לגבי ה- IVF. יקירתי, בזכותך הגעתי אליהם.
כמו שאמרו כולן עד עכשיו - באמת אין מה לפחד מ IVF כבר הזרקת לבטן, אז את החלק הכואב הראשון כבר עברת ואת מכירה ולגבי השאיבה - זה מאד אינדוידואלי - כל אחת מגיבה אחרת. אני תמיד מחכה לחומר הרדמה שיביא אותי למחוזות הסוטול - את פשוט נרדמת תוך שניות ולא מרגישה כלום!!! כאשר מתעוררים לאחר כ- 20 דקות כואב קצת אבל כדור אקמול או אופטלגין אחד עוזר מייד. הקטע הכי נחמד מבחינתי הוא כאשר האחות בחדר התאוששות מגיעה לספר לי כמה ביציות שאבו לי. וזה תמיד מרגש לשמוע ונוטע הרבה תקוות. אז באבו יקרה, אל תפחדי "לעלות כיתה" כי אולי שם תקבלי סוף סוף את "התעודה" שיהיה לך הרבה הצלחה בהמשך
הי, אופטימיות יקרתי אל יאוש אומרים באופרה ובתרגום חופשי שלי, שכזה לא נגמר עד שהאישה השמנה שרה. אולי הסיכויים קטנים אבל אני עומדת מהצד
מעודדת את הזקיקון שיפתיע לטובה ויביא לתוצאה. וגם עם לא מתוקתי שיהיה בהצלחה בפעם הבאה. שולחת לך המון סבלנות ואורך רוח וכוחות חבל שאין לי אבקת תינוקות נוג
אחרי 2 הפריות אני יכולה בכנות להגיד שזה בכלללל לא נורא ואולי גם יהיו לך יותר סיכויי הצלחה כי הפריה חוץ גופית פותרת הרבה בעיות שלכאורה לא יודעים שהם קיימות בהזרעה- מנסיון. בהצלחה
ואני דווקא שמחה שאנחנו עוברים ל-IVF. נמאס לי לחזור על אותם טיפולים שלא הוכיחו את עצמם עד עכשיו. השינוי גורם לי להתגיס מחדש ולהתמלא באנרגיות... שנחזיק ידיים
ונעבור את זה ביחד?? רוני שלא ידעה ששואלים מה המשקל, ועכשיו אפילו עוד יותר שמחה ששלושה וחצי קילו כבר מאחוריה...
בטח שהולכים על זה ביחד, ונאחל הצלחה לנו ולכולן.. ולגבי המשקל, כשהאחות תשאל אותך מה המשקל, תגידי לה פשוט: "3.5 קילו פחות". זהו. נראה לי שאני אכין פתק מראש ופשוט אשלוף לה אותו... (אבל עם המזל שלי היא בטח תצעק את המספר...
( האמת, שגם אותי זה מילא באנרגיות ודי מכניס בי תקווה. הענין הוא שפתאום התחלתי לשמוע כל מיני קולות שאומרים לי שזה עדיין מוקדם לנו... (להזכירך, שנה נסיונות)... ובכל זאת, נראה לי שנלך על זה. בהצלחה אחותי! באבו
אני הצלחתי להוריד 2 ק"ג אבל איך שהתחלתי להכפיל את מינון המנוגון ל2 אמפולות המשקל מיד הראה תוך פחות מיממה עוד 1.5 ק"ג יותר מאוחר ממש הופיע טירוף של תיאבון בימים הראשונים הצלחתי לעמוד בפרץ אבל כבר יומיים אני פשוט
אני לא מצליחה לבד, כי אחרי יומיים אני תמיד מוותרת לעצמי וחוזרת לטרוף בצק מהמאפיה שמתחת לעבודה שלי... ושומרי משקל הם בסופו של דבר דיאטה בסיסית ורגילה + סוג של פיקוח בצורת השקילה השבועית. אבל - וזה אבל גדול - השבועיים וחצי שבהם אני בדיאטה הם בדיוק השבועיים וחצי שעברו מכשלון הטיפול הקודם, והם זמן נטול תוספות הורמונליות. אני מאוד מפחדת ממה שיקרה ברגע שאחזור לטיפולים (מתחילה ארגסט בעוד שבוע). אני בטוחה שאני אסבול גם מניפוח וגם מרעב - בדיוק כמו שתיארת. ואז אני לא אחראית למעשיי...
אני מקווה שעד אז המוח שלי יתרגל לרצות רק מלפפונים ולחם קל (NOT !!!). רוני