אבל שוב, נניח שהייתי מסכימה
שכל אחד ידאג לעניי עירו. זה לא היה משנה את המצב בכלום. עדיין תמיד יהיו מקרים שבהם ילדים לא יאומצו מכל מיני סיבות (בריאותיות, חוקיות וכו'). חוץ מזה, אין שום סיכוי שבארצות מזרח אירופה ועולם שלישי האוכלוסייה המקומית תדאג לתינוקות הנטושים. למשל ברוסיה, מספר האימוצים על ידי תושבים מקומיים הוא אחוז זעום ממספר כלל האימוצים, שגם הוא, כאמור, לא בשמיים. וזאת למרות שמאמצים מקומיים יכולים פשוט להיכנס לכל בית ילדים ולבחור איזה ילד שמוצא חן בעיניהם ולא לשלם על כך גרוש. הייתה פעם תוכנית טלוויזיה שבה שאלו כמה עשרות אמהות שנטשו את ילדיהן אם היו מוכנות להחזיר אותם הביתה אם היו משלמים להן כסף על גידולם, ורק 4! מתוכן ענו בחיוב. אין, זה מקרה אבוד מראש ומי שמשלם את המחיר הם הילדים. אבל מה אכפת לך, שרה, העיקר התיאוריות היפות. אבל בכל מקרה, אפילו אם להתעלם מכל אלה (ולדעתי זה אכזרי להתעלם, אני רק הולכת לרגע עם הרעיון שלך) במצב כפי שהוא כיום, מה שאת מציעה פשוט לא יישים. כי עובדה היא שיש חוקי אימוץ דרקוניים בארץ. שיש תקופות המתנה של 6 שנים שלא כל אלה שכבר משוועים להיות הורים מסוגלים לעמוד בהם. שיש הגבלות חמורות של מצב משפחתי, דת, גיל. זה החוק נכון להיום, חלק מהסיבה שהחוק הוא כפי שהוא הינה מעורבות של הממסד הדתי בתחום האימוץ (למשל, אסור לרווקות ורווקים לאמץ והמאומץ חייב להיות בן דתו של המאמץ) ולכן הסיכויים שישתנה אי פעם תלויים, בין היתר, בהפרדה בין דת למדינה, מה שלא נראה שהולך לקרות בעתיד הקרוב. אז, כפי שאמרתי, שרה, אפשר להתפלסף, ולזרוק ססמאות יפות לאוויר, אבל כל אלה לא ישנו את מצב הילדים שנכון להיום איש לא אימץ וכנראה גם לא יאמץ אותם. צריך להסתכל למציאות בעיניים ולא ליצור מסביבך איזו אוטופיה פרטית שבינה לבין המצב הקיים אין כל קשר. כבר אמרתי, אם את רוצה להפנות אנרגיות למטרה טובה, תפני אותן לסיוע לילדים שכבר חיים, שזקוקים לזה עכשיו, אתמול: תפעלי לשינוי החוקים, לגיוס סיוע למוסדות, להחדרת מודעות לגבי אימוץ בקרב אנשים. זו לא חוכמה להתעלם באופן קונסיסטנטי מהעובדות הנוראות שאני מעמידה לך מול העיניים ולהמשיך בשלך כאילו כלום. איך שאני רואה את הדברים, כשמדובר באנשים חיים מול אידיאולוגיה, האנשים החייים תמיד קודמים. קודם יש לדאוג לאנשים ואחר כך לאידיאולוגיה. אך יש לי תחושה שדבריי נופלים על אוזניים ערלות. מילא שזו דעתך, אבל זה שאת מנהלת מסע מיסיונרי אקטיבי מבלי לקחת אחריות על השלכות מעשייך, זה אנטי מוסרי ומזיק בעיני. חבל!
