כמה תיקונים לדבריך
כל תעודה ניתנת לזיוף ברמה זו או אחרת, וההשואה של משרד הפנים לטביעת האצבע לא תפתור זאת.
המאגר הביומטרי לא מגן ולא מיועד להגן כלל מפני שכפול הנתונים המוטבעים בשבב שעל התעודה, ובודאי שלא בפני שכפול המאפיינים הפיזיים של התעודה, כמו סוג הפלסטיק, הדיו וכן הלאה.
מה שמגן בפני שכפול הנתונים על השבב בתעודה היא החתימה האלקטרונית שעליו והעובדה שקשה להעתיק את כל המידע שבו, להבדיל מהמידע שישנו על הפס המגנטי שבכרטיסי אשראי שאותו קל להעתיק. חתימה אלקטרונית היא מעין קוד שמוכיח שמי שיצר את המידע על השבב הוא משרד הפנים. אין שום קשר למאגר הביומטרי, ובשביל מניעת זיוף אפילו אין צורך לקשר את החתימה האלקטרונית לנתונים ביומטריים כלשהם. שבב דומה ישנו על כמה סוגים של כרטיסי אשראי.
מי שנוסע לארצות הברית רשום במאגר ביומטרי בו הישראלים מהווים אחוז מזערי, שקשה יותר לפרוץ אליו, ושאינו יכול להיות מחובר בקלות לרשת המצלמות בארץ.
הנסיעה לארצות הברית היא בחירה, והרשומה במאגר האמריקאי היא על פי מספר דרכון, שניתן להחלפה, ולא לפי מספר זהות שהוא מזהה יחודי קבוע.
לטעון, שבגלל שקיימים כבר מאגרי מידע מסוכנים וחודרניים אז אפשר להקים עוד אחד, יותר גרוע, זה כמו לטעון שאין הבדל בין לעשן סיגריה ללעשן קופסת סיגריות.
הרשומון הוא הדוגמא המפורסמת לדליפה אבל לא החמורה שבהן. דליפות מידע חמורות ארעו מהכור בדימונה (ואנונו), מהמכון הביולוגי (קלינגברג), מהמטכ"ל (קם) וכן הלאה. דליפות אחרות של חומר סודי ביותר מצה"ל הן לא נדירות רק שאין חובת פרסום לגביהן ובדרך כלל יש דווקא איסור פרסום. ההבדל בין הדליפות הללו ובין המאגר הביומטרי הוא שאת הכור בדימונה, את המכון הביולוגי ואת צה"ל צריך. את המאגר הביומטרי לא צריך.
כל תעודה ניתנת לזיוף ברמה זו או אחרת, וההשואה של משרד הפנים לטביעת האצבע לא תפתור זאת.
המאגר הביומטרי לא מגן ולא מיועד להגן כלל מפני שכפול הנתונים המוטבעים בשבב שעל התעודה, ובודאי שלא בפני שכפול המאפיינים הפיזיים של התעודה, כמו סוג הפלסטיק, הדיו וכן הלאה.
מה שמגן בפני שכפול הנתונים על השבב בתעודה היא החתימה האלקטרונית שעליו והעובדה שקשה להעתיק את כל המידע שבו, להבדיל מהמידע שישנו על הפס המגנטי שבכרטיסי אשראי שאותו קל להעתיק. חתימה אלקטרונית היא מעין קוד שמוכיח שמי שיצר את המידע על השבב הוא משרד הפנים. אין שום קשר למאגר הביומטרי, ובשביל מניעת זיוף אפילו אין צורך לקשר את החתימה האלקטרונית לנתונים ביומטריים כלשהם. שבב דומה ישנו על כמה סוגים של כרטיסי אשראי.
מי שנוסע לארצות הברית רשום במאגר ביומטרי בו הישראלים מהווים אחוז מזערי, שקשה יותר לפרוץ אליו, ושאינו יכול להיות מחובר בקלות לרשת המצלמות בארץ.
הנסיעה לארצות הברית היא בחירה, והרשומה במאגר האמריקאי היא על פי מספר דרכון, שניתן להחלפה, ולא לפי מספר זהות שהוא מזהה יחודי קבוע.
לטעון, שבגלל שקיימים כבר מאגרי מידע מסוכנים וחודרניים אז אפשר להקים עוד אחד, יותר גרוע, זה כמו לטעון שאין הבדל בין לעשן סיגריה ללעשן קופסת סיגריות.
הרשומון הוא הדוגמא המפורסמת לדליפה אבל לא החמורה שבהן. דליפות מידע חמורות ארעו מהכור בדימונה (ואנונו), מהמכון הביולוגי (קלינגברג), מהמטכ"ל (קם) וכן הלאה. דליפות אחרות של חומר סודי ביותר מצה"ל הן לא נדירות רק שאין חובת פרסום לגביהן ובדרך כלל יש דווקא איסור פרסום. ההבדל בין הדליפות הללו ובין המאגר הביומטרי הוא שאת הכור בדימונה, את המכון הביולוגי ואת צה"ל צריך. את המאגר הביומטרי לא צריך.