לפני בערך 20 שנה התרחש שינוי
למיטב ידיעתי, ממשלת רבין השניה היא שהובילה שינוי משמעותי בתחום, ומכיוון שזכור לי שיש לך אינטראקציה עם מתכננים בישובים ערביים, אני מניח שתוכל למצוא אישוש לדברי.
לפני כן, רוב התנהלות המדינה הייתה בפירוש מפלה: אם בהיבט הקנייני של הפקעות לא מוצדקות (ע"ע יום האדמה הראשון), ואם בהיבט התכנוני - תכנון מוכתב מלמעלה שבעיקרו התאמת ה"קו הכחול" לגבול הבינוי הנוכחי של היישוב, וכלל לא עסק בהסדרה או בצרכים עתידיים.
אם שינוי הפרדיגמה התרחש אחרי 45 שנה (למעשה, אני מניח שהוא החל קודם, ולא יסתיים לחלוטין עוד שנים רבות, כי בכ"ז יש סכסוך) ליישובים הערביים יש פער של 45 שנות אפלייה לסגור. לדעתי, וזו בהחלט דעה פוליטית, זו הצדקה ברורה להעדפה מתקנת.
ללכת ללשון החוק בנוגע לייזום התכנון? זו לדעתי קצת התעלמות מהשחקנים הארציים שמסייעים בתכנון מקומי (כמו משרד השיכון), או מהכוח שיש (עדיין) לערכאות התכנון המחוזיות והארציות לקדם או לבלום תכנון מקומי.
